למי יש פוטנציאל: הקרב על אחוזי ההצבעה

הליכוד לפני כחול לבן והרשימה המשותפת. פוטנציאל המצביעים(צילום: יאיר שגיא, רפי קוץ)

אחוזי ההצבעה הם שיכריעו. אמרו את זה בבחירות 2019 מועד א', אמרו את זה בבחירות 2019 מועד ב', ואומרים את זה גם עכשיו, לקראת בחירות 2020, למעשה מועד ג'. אבל מי יכול לקוות לעלייה בשיעור ההצבעה ואילו מפלגות ניצלו כמעט את כל פוטנציאל המצביעים שלהן כבר בבחירות הקודמות? ניתוח מיוחד מעניק תשובות לשאלות הללו.

לפני הבחירות שיתקיימו ב-2 במרץ, נחזור תחילה לאלו שנערכו ב-17 בספטמבר אשתקד. אז, מתוך 25 היישובים שבהם שיעור ההצבעה היה הגבוה ביותר, רק אחד אינו התנחלות או יישוב דתי-חרדי – משמר איילון שבשפלה. שם בחרו 41% בכחול לבן. בכל יתר היישובים שנהרו לקלפי קיבלה כחול לבן פחות מ-5%.

התמונה דומה גם כשמשמיטים את היישובים הקטנים (פחות מ-2,000 קולות לכנסת). ש"ס ויהדות התורה מובילות בארבעה מחמשת היישובים הגדולים יחסים עם שיעור ההצבעה הכי גבוה (אלעד, רכסים, מודיעין עילית וביתר עילית). בחמישי, צור יצחק, הובילה כחול לבן.

ומה קורה כשמסתכלים על הצד השני של הטבלה? כל 20 היישובים עם אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר (ויותר מ-300 קולות לכנסת) הם יישובים ערביים, מרביתם במגזר הבדואי. הערים עם אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר הן כאלו שמזוהות עם הליכוד (אילת, בת ים, נצרת עילית וקריית ים) ושתיים שבהן הרשימה המשותפת הובילה בפער עצום (אום אל פחם ונצרת).

כבר במבט ראשון אפשר לראות שאחוזי ההצבעה בערים חרדיות וביישובים שמעבר לקו הירוק היו גבוהים יחסית, ואילו בערים המזוהות עם הליכוד ובערים ערביות שיעור ההצבעה היה נמוך מהממוצע. ניתוח המבוסס על המנוע האנליטי של Qlik ופותח על ידי "קליק ישראל" מחזק השערה זו. המטרה בניתוח זה הייתה לבחון מהו פוטנציאל תוספת המצביעים של כל אחת מהמפלגות.

כדי לבחון "פוטנציאל מצביעים" נבדק שיעור ההצבעה בכל יישוב ויישוב. בכל יישוב שאחוז ההצבעה בו היה נמוך מ-70% (שיעור ההצבעה הכללי בבחירות היה 69.8%), נעשתה בדיקה מה יקרה אם שיעור ההצבעה יהיה הפעם 70%, ואם אחוז המצביעים לכל מפלגה ביישוב לא ישתנה. ביישובים שבהם שיעור ההצבעה היה גבוה מהממוצע, הרי שפוטנציאל המצביעים מוצה לכאורה - ולכן לא נעשה שום שינוי.

כך, לדוגמה, בתל אביב שיעור ההצבעה היה 61.9%. קיים אפשרות של גידול פוטנציאלי של 33,972 קולות (אם שיעור ההצבעה יהיה 70%), ומתוכם - אם חלוקת הקולות לא תשתנה – יילכו 14,521 קולות לכחול לבן ו-6,461 לליכוד. בירושלים שיעור ההצבעה היה 62.9%. הגידול הפוטנציאלי הוא של 28,511 קולות, מתוכם 7,121 ליהדות התורה ו-6,558 לליכוד. בבני ברק וכפר סבא, למשל, אחוז ההצבעה היה גבוה מהממוצע - ולכן על פי המודל הגידול הפוטנציאלי בקולות הוא אפס.

המודל מאפשר לראות היכן מפלגה יכולה להשיג קולות רבים יחסית, אבל כמובן שהוא אינו חף מבעיות. המרכזית שבהן נוגעת ליישובים וערים שאינם הומוגניים מבחינת הצבעה. כך, למשל, בתל אביב אחוז ההצבעה ביפו ובחלק משכונות מזרח העיר נמוך יותר משיעור ההצבעה בצפון העיר ובמרכזה - ולכן למעשה פוטנציאל הקולות של כחול לבן ומפלגות השמאל בעיר נמוך יותר ממה שמראה המודל.

מנגד, לא נלקחת בחשבון הירידה בהצבעה לליכוד (בחישוב ביחד עם כולנו) בין הבחירות האחרונות, ירידה שחלק מייחסים אותה לחשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבינתיים הפכו לכתב אישום. ועם כל ההסתייגויות, אלו (חלק) ממסקנות המודל.

כחול לבן היא אמנם זו שזכתה למרב הקולות, אבל פוטנציאל התוספת הרב ביותר הוא של הליכוד. 97,876 קולות יתווספו למפלגתו של נתניהו, אם בכל היישובים שיעור ההצבעה יהיה לפחות 70%. בת-ים, שם שיעור ההצבעה עמד על 51.6%, היא העיר שבה פוטנציאל התוספת לליכוד הוא הגבוה ביותר - 8,627 קולות. גם בנתניה, באר שבע, חיפה, ירושלים, תל אביב ואילת הליכוד יכול להרוויח יותר מ-5,000 קולות.

כחול לבן של בני גנץ הייתה מקבלת עוד 85,630 קולות במודל זה, יותר מרבע מהם בשתי ערים – תל אביב (14,521) וחיפה (9,777). מלבדן, רק בבת-ים (5,118) פוטנציאל התוספת עובר את רף ה-5,000. בחישוב מנדטים, הן הליכוד והן כחול לבן יכולים להרוויח לפחות שני מנדטים מעלייה של שיעור ההצבעה ל-70%, ביישובים שבהם הוא נמצא מתחת לממוצע.

אבל ללא ספק, מי שיכולה להרוויח יותר מכל אם המודל יהפוך מתיאורטי למעשי היא הרשימה המשותפת. פוטנציאל המצביעים הנוספים של המפלגה הערבית המאוחדת הוא 80,337, רק מעט פחות מכחול לבן וגם כן יותר משני מנדטים. בנצרת היא תוסיף 7,499 קולות, באום אל פחם – 6,165. כמו לליכוד, גם לרשימה המשותפת 24 ערים ויישובים שבהם היא יכולה להרוויח יותר מ-1,000 קולות נוספים (לעומת 18 אצל כחול לבן).

לישראל ביתנו, שקיבלה מנדט אחד פחות מש"ס, פוטנציאל זינוק גדול יותר ממפלגתו של אריה דרעי. הסיבה: אחוז ההצבעה הגבוה כבר עתה במעוזים של המפלגה החרדית-ספרדית, דבר שנכון גם ליהדות התורה. לפי המודל, ישראל ביתנו צריכה להתמקד בבת-ים, חיפה, באר שבע ונתניה, אם ברצונה לגרוף קולות נוספים.

לעבודה-גשר, שהתאחדה עם מרצ (רצה כמחנה הדמוקרטי בבחירות הקודמות), פוטנציאל שיפור משמעותי, אך חלק גדול מהעלייה התיאורטית מקורה בקולות מתל אביב. שם, כפי שכבר נכתב, המודל לא נותן תמונה אמיתית. פוטנציאל התוספת הן של ישראל ביתנו והן של העבודה-מרצ הוא של כמנדט.

יתר המפלגות שעברו את אחוז החסימה בבחירות הקודמות - ש"ס, יהדות התורה, ימינה - יכולות להוסיף כחצי מנדט או מעט יותר מכך. אצל שלוש המפלגות הללו, חלק מבלוק הימין של נתניהו, הנתח הגדול ביותר של התוספת יגיע מירושלים. ביהדות התורה זה בולט במיוחד – 7,121 קולות יכולים להתווסף לה בבירה, פחות מ-1,200 בכל אחת מהערים האחרות.

המודל פותח על ידי קליק ישראל ומבוסס על המנוע האנליטי של Qlik. ב"קליק ישראל" אמרו כי "המנוע האנליטי של Qlik מסוגל לנתח נפחי נתונים גדולים בשניות בודדות ולהגיע לתובנות עסקיות, לעיתים בלתי צפויות, באמצעות הפנמת האופן שבו המידע נאסף ומקושר והיכולת לסווג מידע. המנוע מספק חוויית חיפוש אינטואיטיבית ישירה ועקיפה החותכת את כלל המידע המנותח בכל רמה שהיא".