צוות ההצלה המיוחד של הלומי הקרב

צוות ההתערבות. "המדינה לא מתייחסת"(צילום: יריב כץ)

שבוע שעבר, שעת ערב. הטלפון של דני הרשקוביץ (47), יוצא יחידה מיוחדת שמכהן כמנכ"ל עמותת "ההלם והקרב", מצלצל. על הקו משבר נוסף של לוחם צה"ל שמוגדר הלום קרב. "הוא בהתפרצות זעם", נזכר הרשקוביץ אתמול. "הזוגיות עם אשתו מידרדרת מול הילדים. הוא קיבל צו הרחקה ממנה ונאלץ לעזוב את הבית. חייו עומדים להתפרק ואנחנו מנסים להרגיע את המצב. יחד עם נתי שקד ועוד שני חברים יצאנו לבית שלו במרכז הארץ כדי להקשיב, לתת כתף, לעזור להחזיר אותו למסלול".

רק כמה ימים קודם לכן, מקרה אחר: "קיבלנו הודעה מקרוב משפחה של הלום קרב, שסיפר שהוא לבש חליפת צלילה, יצא לרחוב ונכנס עם פנס לתוך ביוב. לא ברור מדוע ולא ברור מה קרה לו. שוב קפצנו עם החברים שיכלו, כדי לתת מענה למשפחה ולנסות לעזור. אחרי שיחה עם משפחתו ומול המשטרה הוא אותר וחולץ מהביוב".

צוות ההתערבות המיוחד, שפועל בשבועות האחרונים כמעט מדי יום, בשעות לא שגרתיות, מורכב מהלומי קרב שבעצמם חוו אירועים קשים במלחמות ישראל. הם פועלים במסגרת עמותת "ההלם והקרב" שאותה הקימו במארס 2019.

"המדינה לא מתייחסת אלינו", הסביר אתמול נתי שקד, מייסד העמותה ובעצמו הלום קרב. "אנחנו לא צריכים כסף או אחוזי נכות, אנחנו צריכים סיוע וליווי כדי שנוכל לחזור לחיים שהיו לנו לפני".

דני הרשקוביץ. לעזור להחזיר למסלול(צילום: יריב כץ)

חברת הצוות, יפה דוד(צילום: יריב כץ)

נתי שקד. פיטורים מבזים(צילום: יריב כץ)

שקד חווה פיטורים מהעבודה באופן מבזה: "בעקבות הפציעה שעברתי באוזן, והלם הקרב, אני מאבד מילים. לא אומר אותן בצורה ברורה ולעיתים אף יוצא לי קצף מהפה. זה לא התאים לכמה אנשים בחברה שבה עבדתי וקראו לי לבירור שלאחריו פוטרתי".

שקד מאובחן כסובל מהלם קרב בעקבות חוויות קשות שעבר בשירותו הצבאי. "אחרי שחזרתי מהקרב וראיתי אנשים יושבים בבתי קפה בתל־אביב לא הבנתי איך זה יכול להיות", סיפר. "התפוצצתי מבפנים. הגוף צרח. לפני כמה זמן ניסיתי את מזלי בעבודות חקלאות במשתלה ושם, אחרי זמן קצר של שיחה, אחד העובדים אמר לי: 'אתה לא בסדר בראש נכון?'".

בעמותה חברים בין השאר גם הורים ללוחמים, שקיבלו בחזרה מצה"ל ילדים פצועים בנפשם ונאבקים שנים להחזירם לתלם. אחד מהמקרים שמטופלים בעמותה הוא של לוחם צעיר שהחל בלימודים אקדמיים ונקרא לשירות מילואים במלחמת לבנון השנייה. מאז שחזר הוא הפסיק ללמוד ומבלה את כל יומו בבית. יש לו התפרצויות זעם על הוריו שאינם מבינים אותו. הוא אוסר עליהם להביא אורחים הביתה והופך את כל הבית לפצצה מתקתקת.

א', אחד מחברי העמותה, היה בין אלה שפינו ואספו את חלקי גופותיהם של 73 הלוחמים שנספו באסון המסוקים. "ביקשו מאיתנו מתנדבים לסייע לארגוני ההצלה", תיאר אתמול. "מיד התנדבתי ומה שראיתי שם לא עוזב אותי עד היום. מרוב החום כל הנשקים נמסו. באותם רגעים אתה לא מבין כמה זה חודר אליך. אחרי כמה שנים שבהן טיילתי, למדתי והתחלתי לעבוד, זה התפרץ. הייתי אז נשוי עם שני ילדים ואני זוכר שפחדתי מהילדים בגן של בתי. כשהייתי אוסף אותה, הייתי מתחבא מאחורי הקיר וקורא לסייעת להגיע. זה גרם לי ולאשתי לריב הרבה עד שהתגרשנו. באחד מהמקרים אף ניסיתי להתאבד, אבל זוגתי השנייה הצילה אותי ונלקחתי לטיפול פסיכולוגי".

לדברי שקד, הבעיה הגדולה היא חוסר הליווי שלו זקוקים הלומי הקרב: "מטרת העמותה היא להביא לשינוי חקיקתי יסודי, כדי שיתייחסו אלינו וייצרו רשת הגנה עבור לוחמים שנתנו את חייהם למדינה והם גיבורים. אנחנו גם רוצים לשבור את מחסום הבושה של אלה שמתמודדים עם התופעות הקשות ולא פונים לסיוע".

בימים אלו פתחה העמותה בקמפיין למימון המונים כדי לבנות מערך סיוע שיידע לתת מענה להלומי הקרב. פרטים על המאבק, "ההלם והקרב" ניתן למצוא באתר www.Torenu.co.il.