אל דאגה, רובוטים לא יגרמו לאבטלה המונית

שוב האנושות מודאגת מכך שהטכנולוגיה תחליף את העובד האנושי. אבל שוב היא צפויה להיווכח שהקדמה גורמת דווקא לגידול בביקוש לעובדים

ד"ר שרון חדדפורסם: 18.02.20 , 10:02

(צילום: shutterstock)

הם היו נאספים ערב-ערב עם לפידים בוערים, אלות, קלשונים ושאר כלי משחית. מבחינתם זה היה קרב לחיים נגד המפלצות הגדולות, המכוערות והחורקות שגזלו את פרנסתם ומנעו מהם ומילדיהם אוכל ולבוש. הם היו הלודיטים - קבוצות של פועלים אנגלים בתחילת המאה ה-19 אשר מחו, גם בדרך אלימה, נגד תהליך המיכון והאוטומציה שחוללה המהפכה התעשייתית. הלודיטים חששו שהמכונות החדשות שהוכנסו לבתי החרושת יחליפו אותם במהירות ולכן ידונו אותם למוות מרעב ומעוני.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

גם בימינו חוששים רבים שמכונות ורובוטים יגרמו להם לאבד את עבודתם ואת יכולתם להתפרנס בכבוד. גופי מחקר מכובדים, בנקים מרכזיים וחברות ייעוץ מזהירים שבעתיד הלא כל כך רחוק ייעלמו כ-30%-50% מהמשרות המוכרות לנו ויוחלפו על ידי טכנולוגיה. סבלים, נהגים, קופאים, מחסנאים, מוכרנים - כל אלה ועוד רבים אחרים לכאורה ימצאו עצמם בקרוב מובטלים וחסרי יכולת להתפרנס.

כמו הלודיטים לפני 200 שנה, גם כיום מפחדים בני אדם למצוא את עצמם חסרי ערך בסדר הכלכלי החדש שמתהווה מולם. אולם למרות 250 שנים של התקדמות, שבהן הוחלפו משרות רבות על ידי מכונות וטכנולוגיות ייצור חדשות, שיעורי האבטלה במדינות המפותחות נמצאים ברמתם הנמוכה ביותר זה שנים. במקביל, שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה נמצאים בשיאים של כל הזמנים. איך זה מסתדר?

כלכלנים אוהבים להסביר את הסתירה הזו באמצעות "כשל כמות העבודה הכוללת" (Lump of labor fallacy); כשל לוגי המניח שכמות העבודה הנדרשת בכדי לייצר סחורות ושירותים במשק היא קבועה, ולכן אם מכונות ייצור מחליפות עובדי ייצור אזי בהכרח מספר העובדים במשק יקטן. הבעיה בכשל זה היא שהוא מתייחס לתהליכי הייצור במשק כאל משחק סכום אפס: אם מכונה החליפה עבודת כפיים של 20 עובדים, אז היא גרמה לאבטלה של עוד 20 בני אדם. ולא זה המצב.

מנהלים מכניסים טכנולוגיות ייצור חדשות לעסק שלהם מטעמי יעילות כלכלית. הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לייצר מספר גדול יותר של מוצרים בעלויות נמוכות יותר, שבסופו של דבר גם מתגלגלות לצרכן הסופי. בשנת 1900, האמריקני הממוצע הוציא כ-57% מהכנסתו על מזון וביגוד. היום האמריקני הממוצע מוציא רק כ-17% על מזון ולבוש, ובכל זאת אמריקנים בני הדור הנוכחי אוכלים יותר טוב ולבושים יותר טוב מאבותיהם בתחילת המאה הקודמת.

את הקסם הזה יצרה ההתקדמות הטכנולוגית שמאפשרת ליצרנים למכור יותר מוצרים לצרכנים במחירים זולים יותר. אך זהו לא סוף הסיפור: הכסף שנחסך על רכישת מוצרי יסוד גורם לצרכנים להוציא אותו על מוצרים אחרים, בעיקר שירותים כמו בריאות, חינוך ובידור, שאותם צריכים לייצר ולהשתמש בעובדים בייצורם. כלומר, הטכנולוגיה בסופו של דבר גורמת לגידול בביקוש לעובדים ברמת המשק ולעלייה ברמת הרווחה הכללית בו.

ברור שישנם נפגעים בתהליך, בפרט כשהוא מתרחש באופן כה מהיר. עובדים בעלי התמחות ספציפית המאוימת על ידי טכנולוגיה חדשה יתקשו למצוא את עצמם בשוק העבודה החדש. תמיכה ממשלתית בצורת הכשרות טכנולוגיות חשובה ובלתי נמנעת, אבל היא לא תספיק. הנכנסים לשוק העבודה העתידי - הסטודנטים והתלמידים של היום - יהיו חייבים לשכלל את כישורי הלמידה שלהם ולהפנים שתהליך צבירת הידע שלהם לא מסתיים אחרי התואר.

אנחנו, דור המחנכים שלהם באקדמיה ובבתי הספר, חייבים לעזור להם בעזרת מתן דגש גדול יותר על כישורי ותוצרי למידה ברורים המותאמים לעולם של מחר מאשר הספק כמות נתונה מראש של חומר.