חופש הביטוי של חולדאי א' מול חולדאי ב'
ראש עיריית תל אביב, שהורה להסיר את השלט חסר הטעם על הנייה ואבו מאזן, הוא זה שלא פצה פיו מול ערבי תיאטרון של מאדירי מחבלים
ראש עיריית תל אביב רון חולדאי החליט להוריד שלטי חוצות שלפיהם "שלום עושים רק עם אויבים מובסים". הוא נימק את ההחלטה בכך שבשלט מוצגים "אבו מאזן והנייה על ברכיהם, עיניהם מכוסות וידיהם מונפות בכניעה. התמונה מסיתה לאלימות המזכירה את דאעש והנאצים".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הוא נסחף קצת בהשוואות. הנייה עומד בראש חמאס, ארגון שקורא להשמדת יהודים, שמטיף להשמדה גם בתוכניות הילדים בערוץ הטלוויזיה שבשליטתו. זה הארגון הקרוב ביותר לנאצים בעידן הנוכחי. ולמרות זאת, נדמה שמדובר בשלט עם טעם רע מאוד, שמבייש כל מדינה שבה הוא מוצג בחוצות.
"גם בעת בחירות יש קווים אדומים", כתב חולדאי. החוק דווקא לצידו. חוק עזר עירוני קובע ש"לא יינתן רישיון לשילוט אם לדעת ראש העירייה מהווה השילוט פגיעה בתקנת הציבור או ברגשותיו". אלא שבג"ץ החליט, גם בעניין שלט של איש ימין ("יוסף שריד – שמש של ערפאת") וגם של עמותה משמאל ("למען הצבא צריך כנראה את הסכסוך"), שחופש הביטוי גובר על שיקול דעת של ראש רשות. כך שיש חשש שזה רק עניין של זמן שההחלטה של חולדאי תיפסל.
הבעיה היא עם שיקול הדעת התמוה של חולדאי. תיאטרון יפו אירח את הח"כ לשעבר באסל גאטס, שהורשע בהברחת טלפונים למחבלים היושבים בכלא. זה קרה בערב שבו הועלה מחזה של תומכת BDS המאדיר מחבל רוצח שיושב בכלא. היו שם אמירות שכוללות, לכאורה, הסתה ותמיכה בטרור. בנוסף, התיאטרון ערך ערב לכבודה של דארין טאטור, משוררת שקראה לאינתיפאדה של ערביי ישראל.
באוקטובר 2017 התקיים כנס תמיכה בתיאטרון יפו, על רקע דרישה של משרד התרבות לקצץ מתקציבי התיאטרון, בהתאם לחוק. ומי היה האורח רם הדרג באותו ערב הזדהות עם התיאטרון, בשם ההגנה על חופש הביטוי? רון חולדאי, הוא ולא אחר.
השכל הישר אומר שהזדהות עם מחבלים חמורה קצת יותר משלט חוצות שמציג את הנייה ואבו מאזן על ברכיהם. וזה לא אותו דבר. התיאטרון הוא מוסד ציבורי. המימון מגיע ממשלמי המסים. הוא כפוף לחוקים. העמותה שפרסמה את השלט לא זוכה למימון ציבורי. הכללים לגביה אמורים להיות הרבה יותר גמישים. ייתכן שההחלטה של חולדאי בעניין השלט סבירה. ועדיין, מדוע חולדאי א' מגן על תומכי טרור, בשם חופש הביטוי, וחולדאי ב' מוריד שלטים, תוך כדי פגיעה בחופש הביטוי?
חולדאי לא לבד. ראשי התאגיד החליטו להשעות את העיתונאי אראל סג"ל משום שהשתתף בהקלטת שיר יחד עם בנימין נתניהו. היו ימים שבהם היו תקנונים שרצו ליצור הפרדה בין סיקור הוגן לתעמולה פוליטית. אלא שהתקנונים הללו אף פעם לא זכו ליחס רציני.
סג"ל, בכל מקרה, הגיע לשידור הציבורי על תקן של דעתן המזוהה עם הימין. עיתונאים אחרים עוסקים בתעמולה פוליטית גם בלי צילום משותף עם פוליטיקאי. זה ידוע. זה שקוף. כמעט כל תוכנית בשידור הציבורי נפתחת עם אמירה אישית. כלומר פוליטית. יש להם שפת גוף, אמירות אגב, הדגשות, החלטות שוטפות מה לספר ומה לא לספר - וזה משפיע הרבה יותר.
רבים מהם משפריצים את הדעות שלהם בלי שום בושה. כתב בכיר מאוד בתאגיד הוסיף "לייק" לאיזה אידיוט שכותב שנתניהו "נולד שטן". ועיתונאי אחר, מערוץ 13, כתב רק לפני ימים אחדים שהנאום של נתניהו הוא "נפיחה". עיתונאי אחר פרסם ציוץ בזוי נגד נתניהו. זה לא הפריע לראשי התאגיד למנות אותו לעורך הכלכלי הבכיר. אז אראל סג"ל הוא הבעיה? הם רציניים? יפה שהם החזירו אותו. אבל ההשעיה, מלכתחילה, הריחה מאוד לא טוב.
בשנים האחרונות יש שינויים בתקשורת, וטוב שיש, אבל הרוח הישנה והרעה עדיין מרחפת. ראשי התאגיד הכניסו גול עצמי. הם לא פגעו בנתניהו - הם סיפקו לו עוד הצדקה לטענות על כך שהאליטות עדיין שולטות גם בתקשורת הציבורית. פומבית, הוא כמובן מכסח אותם, אבל אפשר להניח שמיד אחר כך הוא צריך לשלוח להם פרחים. מגיע להם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
