קורמורנים, חורף היסטורי ושאלה אחת גדולה: סיור בכינרת - בין המפלס הלאומי לסכר דגניה
אף שהיא מזמן לא מקור המים העיקרי, הכינרת עדיין שולטת במצב הרוח של הישראלים. הגשמים והסערות החזירו את האגם לממדיו המפוארים, והמרוויחים הם בעלי החיים, התיירים והעסקים שמסביב. בקרוב תוכרע השאלה: האם ומתי ייפתח הסכר הדרומי? צפו בסיור בבבת עינו של הציבור הישראלי
אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, וככל הנראה לא יהיו, ימים ספורים אחרי הבחירות ישאו כל הישראלים את עיניהם למקום אחד. לא הכנסת בירושלים, אלא סכר דגניה בדרום הכינרת. באירוע מתוקשר ילחץ השר, או אישיות בכירה אחרת, על הכפתור, יסובב את הגלגל וקירות הסכר יתרוממו. איך כתבה נעמי שמר, שגדלה על גדות הירדן הדרומי: וכל שפעת המים נוהרת בשמחה.
ובכל זאת, אנחנו בשנת 2020, רוב המים בישראל מגיעים מהתפלה וטיהור. מדוע אם כן מפלס הכינרת עדיין מעסיק אותנו, ומפרנס את הכותרות הראשיות מדי יום? האם זה האתוס הציוני של הפרחת השממה והממטרות בנגב? ואולי העיסוק במזג האוויר הוא פשוט אי של שפיות במדינה רודפת חדשות כמו שלנו?
בכל מקרה, כשהכינרת מלאה, מצב הרוח הלאומי משתפר איתה. מיליוני המטיילים שפוקדים את האגם הלאומי, בעיקר בעונת הקיץ, יעידו על כך.
"הייתה עלייה אדירה במספר הישראלים, בערך ב-400 אלף מ-2018, והשנה אני מעריך שנגיע לשני מיליון", הוא מוסיף. "אולי נגיע אפילו ל-2.5 מיליון ישראלים בחופים. זו כמות אדירה וזה כמובן מחייב היערכות".
יצאנו לטייל בעקבות המפלס. מצפון הכינרת לדרומה, לדגניה ולטבריה. את החיוך שיש לאנשים החיים סביב הכינרת אי אפשר לפספס. כולם מאושרים כשהמפלס גבוה. אפילו האי מול קיבוץ מעגן, שהיה סמל לשפל במפלס, נעלם והולך. רק שרידי הצמחייה שגדלה עליו עוד מבצבצת מהמים.
לדברי גרינבאום, מהפכת החופים השקטים, בשילוב המפלס הגבוה, מביאים כעת לגידול המתמשך במספר המבלים בכינרת: "אנשים הבינו שחופי הכינרת משנים את פניהם ואפשר לבוא ולשמוע ציפורים במקום מערכות קול בווליום, ואנשים שותים את עצמם לדעת. במקביל, כינרת גבוהה מביאה אנשים. זו החופשה הכי זולה, קמפינג לחופי האגם. אנחנו מחפשים בכל העולם חופשה כזו ובסוף יש לנו כאן ליד הבית".
גם פתיחת הסכר מעסיקה את גרינבאום, שכן רבים מהשטחים החקלאיים של קיבוצי המועצה יושבים על שפת הירדן הדרומי. בפתיחה המשמעותית האחרונה, ב-1992, הוצפו שטחים ונגרם נזק לציוד חקלאי. "אם אתה פותח את הסכר במלואו, יגיע זרם אדיר, של מיליוני קובים", הוא מסביר. "צריך לראות שמטעים על גדות הירדן לא יוצפו. אבל בסך הכול זה מבורך לשיקום הירדן. כניסה כזו של מים נקיים תעשה רק טוב".
אמור שלום לקורמורן
צפונה משם, באזור הבטחה – שם נשפכים לכינרת הירדן, היהודיה ושאר נחלי הגולן – אפשר לצבור חוויות מסוג אחר. מרבדים של עשב ירוק ופרחים, זרימה אדירה של הנחלים, ועל עצי האקליפטוס לנים אלפי קורמורנים, שמנצלים את הכינרת הקרובה לציד סרדינים ודגיגים נוספים. "הקורמורן הגדול חורף בישראל, ובסוף פברואר-מרץ הוא נודד חזרה לאזור חצי האי קרים באוקראינה, שם הוא מקנן", מסביר נדב ישראלי, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע.
"הקורמורנים צוללים לעומק של כעשרה מטר, למשך קרוב לדקה", מוסיף ישראלי. "יש להם יכולת ראייה ותמרון מתחת למים. יש להם קרומי שחייה וכשהם מצמידים את הרגליים לזנב הקשיח שלהם, הכל הופך למין סנפיר אחורי מאוד גדול. הם שוחים מתחת למים כמו דולפין".
מי שיגיע לאזור בימים הקרובים ישים לב שלקורמונים כתם לבן בצד הרגל, וגם ראשיהם נעשים לבנים. אלה הם צבעי החיזור, לקראת הקינון באירופה. לדברי ישראלי, לא צריך להיות דווקא צפר כדי ליהנות משפע הציפורים ובעלי החיים האחרים באזור, בהם שפני סלע, דורבנים, חזירי בר ותנים שאותם ניתן לשמוע גם במהלך היום.
המעיין הרדום שהתעורר
בחזרה לדרום האגם, שבו אפשר ליהנות מתיירות מסוג אחר – בריכות מים חמים. בחמת טבריה, גן לאומי הממוקם מול חמי טבריה, הופתעו בחודש שעבר לגלות כי המעיין הרומי, שהיה יבש במשך עשר שנים עקב המפלס הנמוך, חזר לנבוע. באתר 17 מעיינות אך זה היחיד שנובע בגובה פני הקרקע – ובטמפרטורה של 60 מעלות.
"הגענו בבוקר של יום סגרירי. עמדנו בכניסה לאתר, והצוות הסתכל מסביב, ופתאום ראינו אדים עולים מהמקום הזה", סיפר מנהל הגן, זיו לוי. "המעיין שהיה יבש, מדבר, פתאום זורם לנחל הקטן. זו תוצאה ישירה ממה שקורה בכינרת, היא עלתה שני מטר בערך בעונה הזו, וזה יצר מעין לחץ, כמו של כרית, על מי התהום החמים, שעולים למעלה.
"זה משפיע על הכול. היו גשמים מרובים ויש ספיקה עצומה של המעיינות. המעיינות שלנו היו בתקופת שפל ועלו כמעט ל-90 ליטר לשנייה שזה המון. זה שיא הספיקה של המעיינות. כינרת גבוהה עושה טוב לנו ולכל עם ישראל. הכינרת היא הברומטר של המצב רוח הלאומי. זה מטורף".
השוטרים שחזרו הביתה
מי שסבלו מהמפלס הנמוך, ואף נאלצו לנדוד משום כך, היו השוטרים מבסיס השיטור הימי בשפך הירדן, סמוך לדגניה. לפני כשנתיים כבר לא ניתן לחנות עם כלי השיט שלהם במגען שבירדן, והם נאלצו לעבור לתחנה זמנים בנמל עין גב. עם עליית המפלס – והעמקת תעלת הירדן באזור התחנה – שבו הכוחות לבסיסם.
"אפשר להגיד שהייתה תקופה לא פשוטה, אפילו עצובה. ברוך ה' הכינרת מלאה ויכולנו לחזור לבסיס הקבע שלנו, שהוא הנקודה הטובה ביותר לפעילות שלנו", אמר מפקד השיטור הימי, רפ"ק וליד עותמאן. "השוטרים פה עוקבים כל הזמן אחרי גובה המפלס, מקשיבים בכל בוקר לדיווחים איך הכינרת עולה. מבחינת פעילות מבצעית ברור שתהיה לנו הרבה יותר עבודה, כי אנשים רוצים לבוא, לראות ולבלות. מאידך, יש את היכולת של הכלים שלנו. כשהכינרת מלאה אנחנו יכולים להגיע עד לחוף, לקחת ולעזור לאנשים וזה נותן מענה מבצעי יותר טוב".
לרפ"ק עותמאן תקווה גדולה שהעונה הקרובה תעבור רק בשיטור שוטף ולא במקרי טביעות וחילוץ: "חייבים להקפיד לבוא לחופים המוכרזים, יש שם כוחות שלנו, כולל סיור רגלי של תחנת טבריה, יש תחנות הצלה. כמובן חיוני שגם ילדים שיהיו בהשגחת הורים כל הזמן, החופשה תהיה בטוחה וכולנו נצא מורווחים מזה".
האיש עם האצבע על השלטר
בתחילת החודש קיימו ברשות המים ישיבה עם כל הגורמים האחראים למי הכינרת – אנשי מקורות, רשות הכינרת ועוד. השאלה הייתה אם לפתוח את הסכר ומתי. השיקולים הרבים כוללים את הניסיון לשמור מחד על מפלס גבוה ככל שניתן, ומאידך להביא לכך שהאגם לא יגלוש ויציף. רק בסוף השבוע שעבר קיבלנו דוגמה למה שעלול להתרחש כתוצאה משילוב של רוחות מזרחיות ומפלס גבוה – הצפות בטיילת של טבריה ובחופים המערביים.
סכר דגניה הוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי פנחס רוטנברג, על מנת לווסת את אספקת המים לתחנת החשמל. הוא נמצא סמוך לקבוצת כינרת, ושומר על מפלס האגם. בשנת 1992 נפתח הסכר בצורה מלאה, ובהמשך ב-1995. החל מ-2013 פתוח הסכר באופן מוגבל, ומדי שנה זורמים בעדו 10 מיליון קוב מים לירדן הדרומי, שם הם נמהלים בכמות זהה של מים מלוחים שנשאבים ומוזרמים מצפון האגם.
החישוב של רשות המים כולל את ההערכה להמשך עליית המפלס עד סוף החורף, במידה שהמשך עונת הגשמים יהיה ממוצע. כאשר ייפתח הסכר, ייעשה הדבר עוד לפני הגעת המפלס לגובהו המקסימלי, כדי להקדים רפואה למכה.
"אנחנו בוחנים היבטים כלכליים וסביבתיים", אומר תלחמי. "כמובן שבאופן עקרוני אנחנו לא ששים לפתוח את הסכר, כדי שמים כאלה לא ילכו בלי שימוש. אנחנו גם שואבים כרגע במקסימום, כדי לנצל את המים, אבל אם לא תהיה לנו אפשרות אחרת נפתח את הסכר.
"אם זה יקרה, נפתח את הסכר בספיקה של 70 מ"ק שנייה. ספיקה מקסימלית היא יותר מפי שניים (150 מ"ק/שנייה). הסיבה לפתיחה המוגבלת, היא לצמצם את הנזקים במורד הכינרת, ובהתחשב בחקלאות בירדן הדרומי. מבחינת הירדן זה יום שמח. המים ישטפו את הירדן הדרומי וינקו אותו".
השייטים מודים למפעלי ההתפלה
את הסיבוב סביב הכינרת אי אפשר לסיים בלי להפליג מחוף הלידו בטבריה, אולי אחד הסמלים המזוהים עם העיר כבר עשרות שנים. עידו גרנות, דור שלישי לבעלי החוף וחברת השיט, השיק באחרונה סירות חדשות, על פי הדגם של הסירה מימי ישוע, שנמצאה בקרקעית האגם ושוחזרה על ידי החוקרים.
גרנות אופטימי בדבר מעמדה של הכינרת וגובה המפלס. מפעלי ההתפלה, הוא אומר, הצילו את האגם.
"בתחילת החורף שעבר, בסוף הקיץ של 2018, הייתה ממש קטסטרופה גדולה. שפל חסר תקדים. רוב המעגן לא היה בשימוש. אחד ההבדלים הגדולים בין הקיץ שעבר לקיץ האחרון, הוא שלא הייתה ירידה גדולה במפלס המים. רק 70 ס"מ, במקום שני מטר שהאגם היה יורד בכל קיץ, וזה בגלל מפעלי ההתפלה. ההתפלה הצילה אותנו והלחץ ירד מאיתנו. זה נהדר. הקיץ הקרוב הולך להיות די עמוס, תהיה תנועה.
"בגלל ההתפלה, שחוסכת את השאיבה, אז גם בשנים שחונות יש לנו עוד מטר וחצי לטובתנו. כמו שזה נראה עכשיו לא יהיו יותר מפלסים נמוכים בכינרת, להיפך. כל שנה יתחילו לפתוח את הסכר. העתיד של הכינרת נראה טוב יותר".
לפנייה לכתב/ת 
