רחמים על אביחי מנדלבליט

הוא נקלע למצב בלתי אפשרי, במידה רבה באשמתו אך גם עקב אופיו הבלתי סביר של תפקיד היועמ"ש, המכהן תוך ניגוד עניינים בסיסי

פרופ' דניאל פרידמןפורסם: 20.02.20 , 12:00

היועמ"ש אביחי מנדלבליט(צילום: מוטי קמחי )

קשה שלא לרחם על היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שעה שלעינינו מתרחש מחזה נדיר שבו התובע, מנדלבליט, נראה אומלל וחסר אונים, שעה שהנאשם, בנימין נתניהו, מתבדח ומתרוצץ, במלוא העוז והגבורה, מאירוע ציבורי אחד למשנהו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מנדלבליט, שהוא בבסיסו אדם חיובי, נקלע למצב בלתי אפשרי, במידה רבה באשמתו אך גם עקב אופיו הבלתי סביר של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, המכהן תוך ניגוד עניינים בסיסי בין תפקיד התובע לתפקיד היועץ. לניגוד העניינים הזה הצטרף אצל מנדלבליט ניגוד עניינים הנעוץ בכך שהוא כיהן כמזכיר ממשלתו של נתניהו. לפיכך היה עליו להימנע מראש מטיפול בתיקי נתניהו. הוא סירב לעשות זאת וזינק למלכודת.

מנדלבליט עשה ככל יכולתו כדי להקל על נתניהו. בתיק הצוללות הכריז עם פתיחת החקירה שראש הממשלה פטור מאחריות. בתיק 1000 הסתפק בהפרת אמונים (במקום שוחד), וכך עשה גם בתיק 2000 המפוקפק, למרות האבסורד הנעוץ בהאשמת נוני מוזס בשוחד בעוד שלנתניהו, האחראי העיקרי לפרשה, יוחסה הפרת אמונים בלבד. כצפוי, כל ההקלות האלה לא סייעו למנדלבליט.

במקביל הוא הפגין חוסר שיקול דעת בשימוש בכוחות המופרזים שבית המשפט העליון העניק לו, ללא שום בסיס בחוק. הוא סירב לייצג את השר אופיר אקוניס בבג"ץ שהוגש נגדו, בעניין סירובו למנות את פרופ’ יעל אמיתי למועצת הקרן גרמניה-ישראל, וגם סירב לאשר לאקוניס ייצוג בבית המשפט. הכוח הבלתי סביר של היועץ, לשלול ייצוג מהממשלה ושריה, התפוצץ למנדלבליט בפנים. אקוניס הופיע בעצמו בבית המשפט (האפשרות לעשות זאת מהווה כרסום במונופול האבסורדי שהעליון התיימר להעניק ליועץ המשפטי על הייצוג בבית המשפט), והתברר שהוא עושה זאת בהצלחה לא מבוטלת ושם ללעג את מנדלבליט.

מצבו של מנדלבליט המשיך להידרדר כאשר ביקש להפעיל כוח אבסורדי נוסף שהקנה לו העליון, לחייב את הממשלה בשאלות של סבירות. וכאשר שר המשפטים והממשלה ביקשו להפעיל סמכויות שהחוק מקנה להם, הכריז מנדלבליט שזה "בלתי סביר". אלא שלא ברור אם הסבירות של היועץ עולה על זו של הממשלה ושריה.

מנדלבליט נקלע למצב נואש. נתניהו תמך בו ובמערכת המשפט כל עוד היה האיום בהעמדתו לדין תלוי ועומד. ברגע שהאיום מומש וכתב האישום הוגש, איבד האיום מכוחו ומנדלבליט נותר חשוף. לכך הצטרפה בעיה נוספת. יועץ משפטי יכול לפעול נגד ראש הממשלה כאשר הממשלה מפוצלת וחלקים בתוכה פועלים גם הם נגד ראש הממשלה. כך היה כשאהרן ברק הביא להדחתו של יצחק רבין בפרשת הדולרים, וכך היה כשמני מזוז פעל נגד אהוד אולמרט.

התמונה משתנה כאשר הממשלה כולה מאוחדת נגד היועץ, כפי שאירע ליצחק זמיר בפרשת קו 300. ממשלת האחדות הלאומית התייצבה נגדו, וזמיר פוטר תוך שנחשפה הטעות המשפטית שעשה בסוגיית החנינה. מצבו של מנדלבליט קצת פחות קשה, שכן ממשלת המעבר של נתניהו חלשה בהרבה מהממשלה שהתייצבה נגד זמיר. אבל זו רק חצי נחמה.

מכאן למה שהתרחש בישיבת הממשלה שבה התייצב מנדלבליט בתפקידו כיועץ להסביר את עמדתו נגד ועדת בדיקה למח"ש. שרי הממשלה זינקו על ההזדמנות ותקפו אותו בתפקידו כתובע של נתניהו. מנדלבליט יכול היה לזעוק "מה אתם רוצים ממני, באתי כיועץ, לא כתובע". ואכן, לתובע באמת לא היה מה לעשות בישיבת הממשלה, אלא שזעקה כזו לא נשמעה, וברור למה. תפקידי הייעוץ והתביעה נדבקו זה לזה, והופיעו מאוחדים ומגולמים בדמותו של מנדלבליט. כך ספג מנדלבליט היועץ את הזעם שכוון נגד מנדלבליט התובע.

כך גם הומחש האבסורד שבצירוף תפקידי הייעוץ והתביעה והצורך להפריד בין השניים.