הוא ראש ממשלה או ראיס?
כשאדם הופך לראיס הוא לא תוהה אם הוא טועה, הוא נמנע מביקורת, מחליט לבד ומטפח נאמנות אישית. כי הוא ראיס, ומותר לו. על זה הבחירות
אל תקשיבו לי. תקשיבו ללב שלכם. קחו חצי דקה הפסקה מהרעש של היומיום, מהבחירות והאפליקציות. תניחו עכשיו את הסמארטפון, עצמו עיניים ושבו רגע בשקט. ואז, בעיניים עצומות, תראו את מה שעמוק בלב ובבטן אתם כבר יודעים: בנימין נתניהו השתנה. בזמן האחרון קרה לו משהו.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
עמוק בלב אתם יודעים שנתניהו כבר לא אותו מנהיג אהוב שגם מי שלא הסכימו איתו – העריכו אותו, ומה שהכי חשוב – האמינו לו והאמינו בו. כמוני. בנושא הגרעין האיראני ובעוד נושאים תמכתי בנתניהו. הערכתי ואני עדיין מעריך את החזון, את התבונה, את המנהיגות ואת ההישגים שלו. אבל ברוב הנושאים אני חושב בדיוק הפוך ממנו. ועדיין הערכתי וכיבדתי אותו ואת שיקול הדעת שלו, עד שהוא התחיל להשתנות לי מול העיניים – לאט, בשקט, וכנראה בלי שהוא עצמו ירגיש בזה.
אין לי יומרות לתאר או לאבחן בתור איש מקצוע את מה שקורה בעמקי נפשו של בנימין נתניהו. זה לא רציני, זה לא ראוי, ואני גם לא יודע. אבל בתור אזרח שחי כאן אני מרגיש את מה שגם את ואתה מרגישים עמוק בלב ובבטן: בזמן האחרון, בהדרגה, משהו השתנה אצל "האיש שאין לו תחליף". ובגלל זה, בעצם, הבחירות עכשיו.
בני גנץ או נתניהו? כחול לבן או הליכוד? אין הבדל אידאולוגי אמיתי בין שתי המפלגות הגדולות. אני חושב שההחלטה שלנו בבחירות היא אחרת, והרבה יותר גורלית: האם מי שינהיג אותנו בשנים הקרובות יהיה ראש הממשלה, או שיהיה לישראל מנהיג מסוג אחר לגמרי – ראיס.
כאשר מנהיג נמצא הרבה מדי שנים בשלטון, והוא מתחיל להשתנות ולהפוך לראיס, לעיתים קרובות הוא האחרון שיודע על זה, ולא הראשון. ולכן בעוד עשרה ימים נצא שוב לבחירות, בפעם השלישית תוך פחות משנה.
אבל אל תתבלבלו: הבחירות האלה הן לא תקלה – הן שיטה. כי בחירות לחוד – וראיס לחוד. אם נתניהו לא יפסיד הפעם בנוק-אאוט, אלא רק בהפרש קטן, כמו בפעם שעברה – אז יהיו לנו בעוד שלושה חודשים עוד בחירות. ועוד בחירות. כי אפשר לעשות בחירות ולהחליף שרים וחברי כנסת שוב ושוב, אבל לא מחליפים ראיס. ככה זה בעולם.
ישראל מוקפת מדינות ראיס: מצרים, סוריה, טורקיה, ירדן, איראן. רוב ארצות האסלאם הן מדינות ראיס. יש גם מעצמות ראיס – רוסיה וסין. בכל המדינות האלה יש בחירות, וממשלות, ופרלמנט, ועיתונות, וערוצי מדיה, ורשתות חברתיות, וגם מערכת משפט. ממש כמו אצלנו. אבל מעל כל אלה עומד אדם אחד, שטובתו וטובת המדינה הפכו להיות אותו הדבר.
נדמה לי שבעיני עצמו, כמו בעיני התומכים הקיצונים שלו, נתניהו הפך להיות משהו גדול יותר מראש ממשלה. וברגע שחושבים שהוא לא "סתם" ראש ממשלה, אלא ראיס עם שליחות, אז הכול אפשרי והכול הגיוני. כי מה שאסור לראש ממשלה – מותר לראיס.
אף אחד לא מצפה שראיס ייתן דוגמה אישית באורחות חייו. להפך – הפאר שבו הוא חי רק מוסיף ליוקרה של המדינה שלו בעולם. גם המחשבה שמערכת המשפט יכולה להושיב את הראיס על ספסל הנאשמים כאילו היה סתם אזרח – היא מחשבה מוזרה, מקוממת, אפילו בוגדנית.
להיכנס לארמון הראיס ולבדוק מי שילם על הריהוט בגינה שלו? זאת חוצפה וחוסר כבוד. לבדוק מי שילם על הסיגרים של הראיס ועל התכשיטים של אשתו? או כמה עולה המטוס שלו? או מה הראיס מבקש מעורכי העיתונים וערוצי המדיה לפרסם מדי פעם? בחיים לא. כי הוא הראיס, אבי האומה, וכל מה שהוא עושה זה לטובתנו.
הזעם של נתניהו על כתבי האישום נגדו, וההתקפות על העוזרים והיועצים ש"בגדו" בו ורודפים אחריו, מובנים היטב אם בוחנים אותם באמות מידה של ראיס, ולא של "סתם" ראש ממשלה. מי שלא נאמן לראיס – לא נאמן למדינה. מי שרודף אותו – רודף גם אותנו, ומה שטוב לראיס – טוב למדינה.
אבל למה זה רע, בעצם? הרי נתניהו שומר עלינו. מה יותר חשוב: ביטחון ישראל, או התחשבנות קטנונית על דברים שאולי הוא עשה ואולי לא?
זה רע מאוד, דווקא בגלל ביטחון ישראל. כי כשאדם הופך לראיס, תהליכי קבלת ההחלטות שלו משתנים. ראיס מפסיק לשאול את עצמו "ומה אם אני טועה?". ראיס חייב להחליף, כמו שעשה נתניהו, את כל היועצים הטובים והביקורתיים שלו, ולמנות במקומם בני משפחה ומקורבים. כי לא הכישרון והחשיבה העצמאית הם שקובעים מי יתמנה לתפקידי מפתח במדינת ראיס, אלא דבר אחר לגמרי – הנאמנות לראיס. זה תהליך שכבר קורה כאן, וזה מסוכן מאוד.
ראיס מקבל החלטות גורליות בלי להתייעץ עם הממשלה והדרג המקצועי במדינה. כי הוא ראיס, ואין עליו, ומותר לו. וכמו בפרשת הצוללות, או בפרשת דליפת פנקס הבוחרים של ישראל דרך אפליקציית הבחירות של הליכוד, זה עלול להפוך לסכנה איומה לביטחון ישראל ואזרחיה, ואין מי שיתריע ומי שיעצור את זה מבפנים.
הנה מה שהכי מפחיד אותי: שנתניהו לא מרגיש שהוא השתנה. שבעיניו כל מה שהוא עושה, ההתנהלות המבהילה שלו בזמן האחרון, הזיגזגים והשקרים שמטרתם להשאיר אותו בשלטון בכל מחיר – הם בסדר גמור. הכול מותר והכול תקין, כי טובת הראיס היא טובת המדינה. נתניהו טוב לישראל. ומי שחושב אחרת הוא סמולן, או רודף, ואולי אפילו בוגד.
כשזה קורה לטייסים קוראים לזה "ורטיגו", וזה נגמר בהתרסקות. זאת הסיבה שבכל מטוס גדול יש שני טייסים. אבל היום יושבים עם נתניהו בתא הטייס רק קרובי משפחה ומקורבים. אין שם מי שיעצור אותו, והוא איבד את היכולת לעצור את עצמו. רק הבטן והלב שלנו יכולים לעצור אותו. רק מה שאת ואתה כבר יודעים, עמוק בלב.
office@yovell.co.il