נתניהו הוא איום על המוסריות והדמוקרטיה
מרמיסת שלטון החוק, דרך מכירת הצוללות למצרים ועד הזלזול בכנסת, בנשיא ובהצהרות שלו עצמו. ראש אמ"ן לשעבר סבור שרה"מ אחראי לכאוס
הבחירות האמורות להתקיים ביום שני הבא קריטיות ומהותיות לישראל כדמוקרטיה מתקדמת. הן לא על ימין או שמאל כי המחלוקת האידיאולוגית היא אגדה אורבנית לצורכי בחירות בלבד. אין הבדל מהותי בין הליכוד, כחול לבן ואביגדור ליברמן בנושאים המדיניים-ביטחוניים. הבחירות הן על מוסר וערכים. כמו שאמר דוד בן גוריון: "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
במצב הכאוטי שנוצר בשנה המטורפת הזאת, מהווה בנימין נתניהו מכשול ואיום עיקרי על דמותה המוסרית של ישראל. מובן שאם נתניהו היה מקיים את מה שדרש מאהוד אולמרט, ולוקח פסק זמן כדי לטפל בענייניו המשפטיים, כבר הייתה ממשלה יציבה, עם או בלי אחדות. רק הפרשיות האישיות של נתניהו גררו אותנו למציאות הכאוטית.
אני נחרד מכך שיותר ממיליון אזרחים מוכנים להצביע, לראשונה בהיסטוריה, למועמד לראשות ממשלה שב-17 במרץ ישמע את המשפט: "מדינת ישראל נגד הנאשם בנימין נתניהו". אי אפשר להתעלם מכך כשמגיעים לקלפי. הטענה שאין בעיה לנהל את התיקים הללו במקביל לניהול ענייני המדינה סותרת את מה שאמר נתניהו עצמו: "מגיע לאזרחי ישראל ראש ממשלה במשרה מלאה".
איך יכול ראש ממשלה להוציא מפיו את המשפט "ניסיון להפיכה שלטונית", כשכל רשויות החקירה המוסמכות – המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה שתפקדו תחתיו ללא תלונות עד אז – הן אלה שקיבלו את ההחלטות על תיקיו הפליליים? ההאשמות המופרכות הללו נובעות או מהתפיסה של נתניהו שהוא מעל החוק, או לצורך שיקולי בחירות, בבחינת "אני קורבן". סביר ששניהם גם יחד.
איך אפשר להגדיר את פיזור הכנסת ה-21, אחרי בחירות אפריל, אם לא כדריסה ברגל גסה של הדמוקרטיה ומעמד נשיא המדינה? נתניהו ניצל סעיף בחוק המאפשר לו לעשות זאת, אולם רוח החוק ורוח הדמוקרטיה כיוונו לכך שאם מועמד לא מצליח להרכיב ממשלה - עליו להחזיר את המנדט לנשיא המדינה.
איך עבר נתניהו בקלילות ובלי מצמוץ מ"מה? מה פתאום", להגדרת החסינות כ"אבן יסוד בדמוקרטיה"? מר נתניהו, החסינות אינה אבן יסוד. אבני היסוד הן הערכים המעצבים של הדמוקרטיה, בעוד החסינות היא לבנה אחת ושולית בקיר.
בואו נדבר על פרשת מכירת הצוללות למצרים (זה לא "תיק 3000", אבל לא אופתע אם יום אחד הם יתחברו). בואו נדבר על כיצד היא משתלבת ב"דמוקרטיה" שעליה מדבר נתניהו. המידור של שר ביטחון, הרמטכ"ל והקבינט הוא בלתי נתפס. הסמכות לקבל החלטות בנושאים ביטחוניים רגישים נתונה בידי הקבינט המדיני-ביטחוני. גם במקרים שבהם מדובר על נושאים רגישים במיוחד, נהוג שראש הממשלה מצרף את שר הביטחון ומתייעץ עם הדרג המקצועי המסווג לפני שהוא מקבל החלטה.
אם הסיבות היו ביטחוניות וביטחוניות בלבד, אז מי נכללים באותו קומץ אנשים אם לא שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל הים?
במערכות הבחירות של השנה האחרונה, ובצל החקירות נגדו, נחשפנו לקאלט של קטעי ארכיון שתיעדו את נתניהו מכריז בפאתוס וברצינות גמורה על דבר אחד, שהוא הפוך ב-180 מעלות מעמדתו כיום.
נתניהו הכריז אצל דני קושמרו, בהתייחסו לחקירות אולמרט: "מדובר בראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות ואין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שיכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו".
וכך אמר נתניהו ב-1995 בתוכנית "המעגל", כשדן שילון שאל אותו כמה זמן הוא רוצה לכהן כראש ממשלה: "יש לי תשובה חקוקה בסלע עבורך. אני הייתי בעד לקצוב את תקופת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. אם לא נעשה את הדברים בקדנציה הראשונה, אולי בשנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך". לימים הסביר שהתכוון לכך רק בנסיבות של בחירה אישית לתפקיד ראש ממשלה. נו, שוין.
היו ימים בליכוד. היו ימים שבהם ראשי המפלגה ניהלו דיונים אידיאולוגיים עם בכיריה, חברי כנסת, שרים, חברי מרכז. עלו שם נושאים מהותיים, אי-הסכמות, תפיסות שונות. הייתה לגיטימיות לחלוק על היו"ר. אף אחד לא נדרש ל"הצהרת נאמנות". נכון, היו גם מחנות, היו גם סערות, היו גם לכלוכים, אבל הייתה הנהגה ולא מנהיג יחיד. היום אין לגיטימיות לקול אחר. הליכוד נראית ככת הסוגדת למנהיג יחיד.
- אלוף (מיל) עמוס מלכא היה ראש אמ"ן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
