טורקים את הדלת בפני הערבים בישראל

מאחורי המונח "רוב יהודי" מסתתרות ההדרה של הערבים, ההתעלמות ממצוקתם ודחיקתם מהמשחק הפוליטי. התרגלתם שהם לא חלק מהמדינה

עפיף אבו-מוךפורסם: 26.02.20 , 12:01

עפיף אבו מוך(צילום: עמית שעל)

"חסרים לנו 3-2 מנדטים כדי להשיג רוב יהודי", הצהיר יאיר לפיד בשבת, ולמחרת כבר הספיק לחזור בו ולהודות שטעה כשהשתמש במונח "רוב יהודי". אם נשים לרגע בצד את ההתבטאות האומללה של לפיד ונתמקד במונח עצמו, נשאלת השאלה: האם אנו צריכים להיות מופתעים מהדה-לגיטימציה שהוא עושה לאזרחי המדינה הערבים?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מה בעצם בא לשדר המונח "רוב יהודי" בממשלה – שאין שום זכות לאזרח הערבי לקחת חלק בעיצוב פני הנהגת המדינה? והאם נשמע לכם הגיוני שבשנת 2020 אנו מתעסקים בהדרה של האזרחים הערבים ובהפיכתם למי שאינם חלק מהמדינה?

במקום לנסות להכיל את הערבים ולהעניק להם תחושה שהם אזרחים לכל דבר, עסוקים כאן אך ורק בהרחקה – זו בעצם המשמעות הנסתרת של מונחים כמו "רוב יהודי" או "רוב ציוני", הדרת הציבור הערבי. למה לא משתמשים, למשל, ב"רוב ישראלי"? כי יש חשש שהמילה "ישראלי" עשויה לכלול את האזרחים הערבים? אלו מונחים אנטישמיים – שכן נסו לדמיין אם בחו"ל היו מצהירים על "רוב נוצרי" כדי לא לכלול את האזרחים היהודים?

מאז קום המדינה בשנת 1948 כמעט ולא היה שום ניסיון כן ואמיתי לנסות להכיל את אזרחי המדינה הערבים, אולי להוציא את ממשלת רבין השנייה. למעשה, לאורך השנים היה חשוב לראשי המדינה להעניק לערבים תחושה שהם לא רצויים כאן, שהם אזרחים על תנאי. החל מהממשל הצבאי, דרך טבח כפר-קאסם ויום האדמה וכלה בחוק הלאום המיותר, סעיף המשולש ב"תוכנית המאה" וסוגיית שלילת האזרחות לתושביו שעולה מדי כמה שנים.

למשל, כל בר דעת מבין שהיישובים הערביים הפכו לקופסאות סרדין. אבל האם מכריזים על הקמת יישובים חדשים כדי לטפל במצוקת הדיור בחברה הערבית? להפך, התקיימו הפגנות בהשתתפות ראש עיריית עפולה וסגנו נגד רכישת דירות בעיר על ידי ערבים. הם הרי נשבעו שנה קודם לכן "לשמור על צביונה היהודי של העיר", מהלך שמשום מה לא זכה לשום גינוי מצד הממשלה.

וכאשר אתם צופים בחדשות בטלוויזיה, האם אתם זוכים לראות פרשנים ערבים בפאנלים השונים? לרוב לא. הרי האזרחים הערבים מודרים אפילו ממדידת רייטינג, כאילו שרק ליהודים מותר לצפות בערוצים השונים. ולהזכירכם, עד לפני כמה שנים גם הסקרים היו נערכים ללא ערבים, ויישובים ערביים לא הופיעו בתחזית מזג האוויר.

ואולי, כאשר בודקים את המשרדים הממשלתיים רואים מנכ"לים, סמנכ"לים או בכירים ערבים? כנראה לא. האם בדרך כלל יש שרים ערבים מסביב לשולחן הממשלה? מינו בעבר אחד. ממה זה נובע אם לא מהרצון להדרתם? מצער לומר זאת, אבל ישראל הפכה את שנאת הערבים והדרתם לשמה השני.

אפשר לשאול מנגד: האם הציבור הערבי תמיד עשה הכול כדי להשתלב? כמובן לא. אבל הגיע הזמן להפסיק להסתכל על הציבור הערבי כמקשה אחת. רובו המוחלט כן רצה, ועדיין רוצה, להשתלב ולהיות חלק מהמשחק – אבל לא נותנים לו. תמיד ימצאו תירוץ חדש למה לטרוק את הדלת בפני כל מי שמעוניין לקחת חלק. אולי פשוט התרגלו שככה צריך לנהוג עם הערבים – הם לא קשורים למדינה. אפילו בראיונות ובציוצים משתמשים ב"עם ישראל" ולא ב"אזרחי ישראל" – רטוריקה שמטרתה דחיקת האזרחים הערבים.

מדינת ישראל פספסה את האזרחים הערבים במשך יותר מ-70 שנה. התוצאה היא שגם מי שקורא כיום להשתלבות בקרב הציבור הערבי, נתקל לא מעט פעמים בטריקת דלתות בפניו.