פליטים במערות: מתחבאים מאסד מתחת לאדמה
אסד כותש את מחוז אידליב בצפון סוריה, ולהמוני הפליטים שברחו מהבתים אין לאן ללכת. הם ישנים במכוניות, במסגדים, בבית סוהר נטוש ואפילו בבית קברות. חלקם מסתתרים מההפגזות במערות עם נחשים ועקרבים
במטע זיתים בצפון מערב סוריה שמסין דארה יורד מתחת לאדמה, למקלט המאולתר שבו הוא חי עם משפחתו. אחרי שהם נמלטו מהמתקפה הקטלנית של צבא אסד באידליב לא נשאר להם לאן ללכת.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מעבר לגבעות של הכפר טלטונה, דארה, שלושת אחיו, נשותיהם ויותר מעשרה ילדים חולקים חלל קטן מתחת לאדמה. "אנחנו חיים כאן כי אין לנו אופציה טובה יותר", אומר דארה בן ה-35 על המקלט המאולתר, "המערה".
"לא היו לנו אוהלים. במשך יומיים היינו במסגד בכפר. חיפשנו מקום להיות בו אבל לא מצאנו כלום", הוא מספר על הבריחה מהבית באידליב. אחרי שבני המשפחה מצאו את המקלט הנטוש, שאותו חפרו כפריים בשלב מוקדם יותר במלחמת האזרחים – כשגם הם רצו להסתתר מהתקיפות האוויריות - הם ניקו אותו ועברו לגור בו.
בסיוע רוסיה בשאר אסד נמצא בדרך לשחרור המחוז האחרון בסוריה שעדיין בידי המורדים, כמעט תשע שנים אחרי שמלחמת האזרחים החלה. המערכה האחרונה על אידליב נפתחה בדצמבר. באזור שולטים ג'יהאדיסטים וארגוני מורדים, וכשלושה מיליון אזרחים חיים בו. בגלל המערכה הנוכחית 900 אלף מהם ברחו מהבתים לכיוון הגבול הטורקי, רובם ילדים.
בבית מתחת לאדמה הילדים יושבים על שטיח ואוכלים קעריות חומוס. את אור השמש הם רואים רק מכיוון המדרגות. הפליטים מרכזים בפינת המערה את מעט החפצים שלהם. "אנחנו סובלים מהלחות. הילדים חולים", אומר דארה, בזמן שאחד הילדים מתחיל לבכות. "יש פה חרקים".
לא רק משם חיים עוד עשרות פליטים מתחת לאדמה. אבו מוחמד בן ה-40 הקים את המחנה בבונקר, ומספר שכ-40 אנשים חיים בו. הם הניחו שטיח על האדמה ומילאו צנצנות פלסטיק באוכל. "כשהגענו לכאן המערה הייתה מלוכלכת. הייתה פה צואה של בעלי חיים", מספר אבו מוחמד. "הכפריים הזהירו אותנו שיש פה עקרבים ונחשים, אבל לא הייתה לנו ברירה".
לפי האו"ם, מבין הסורים שהפכו לפליטים בסבב הלחימה הנוכחי כ-190 אלף חיים בשטח הפתוח, או בבתים שבנייתם עדיין לא הושלמה. כתבי AFP ראו משפחות ללא מקלט נאלצות לישון במכוניות, בבתי ספר או במסגדים – ואפילו בבית סוהר נטוש. בעיירה סרדמה מספרת יוסרה הרסוני שהיא ומשפחתה הגיעו לשפל חדש. היא, כלתה והנכדים הם אחת מ-60 משפחות שחיות בחדר תפילה בבית קברות.
כשהגשם מפסיק לרדת הגברים והנשים יוצאים לשוטט בין הקברים. הם והילדים יושבים על הדשא ושואפים אוויר צח. בחדר התפילה יש תנורים שמחממים את הפליטים בזמן החורף. המציאות קשה והתינוקות בוכים.
לפני שהפליטים ברחו מבתיהם הם מיהרו לקחת איתם קצת אוכל, בגדים, מזרנים ושטיחים. "יש בפנים הרבה משפחות", אומרת הרסוני, כשהיא יושבת ליד מצבה עם שני ילדים קטנים.
יוסרה מספרת שבאחד הלילות ילד קטן התחיל לצרוח, והפליטים בבית הקברות חשבו שהוא אחוז דיבוק. "השייח פעמיים הגיע והקריא ציטוטים מהקוראן, כדי לגרש רוחות רעות", היא מספרת. על המציאות בבית הקברות אומרת יוסרה: "כאן בין המצבות אנשים מפחדים מהמוות, אבל זה הרע במיעוטו".
לפנייה לכתב/ת 
