יומן קורונה: בעיירות הרפאים באיטליה
מרציו טוניולו מתעד את החיים ביישובים בצפון איטליה שנמצאים בעוצר של שבועיים, מחשש להתפשטות נגיף הקורונה. מי שינסה לברוח עלול להישלח לכלא, והתושבים ממעטים לצאת מהבתים: "זה רק הצל שלי ואני"
החניון שבו עומד מרציו טוניולו בדרך כלל עמוס במכוניות. עכשיו הוא עומד כאן לבדו. "זה רק הצל שלי ואני", אומר מרציו, שנמצא בלב האזור "האסור" בצפון איטליה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
החניון ממוקם בקסלפוסטרלונגו, אחת מעשר עיירות קטנות במחוז לומברדיה שעליהן הוטל סגר בגלל התפשטות נגיף הקורונה. הרחוב שבו נמצא הקניון עמוס בפאבים ובמסעדות. בדרך כלל המקומות האלה עמוסים. כעת הם שוממים. "זו הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי את החניון הזה שומם כל כך", אומר מרציו. "לא ייאמן".
מרציו, מורה בן 35, מתעד בימים האחרונים את החיים בעיירות הרפאים באיטליה. מרציו הוא אחד מ-50 אלף תושבים שחייהם נעצרו, בזמן שאיטליה מנסה להשתלט על התפשטות נגיף הקורונה במדינה. רבבות התושבים שנמצאים בעוצר במחוז לומברדיה בצפון איטליה לא יכולים לצאת מהאזור החסום. המשטרה הקימה מחסומים בכניסה ליישובים. כל מי שמנסה לברוח עלול להישלח לשלושה חודשי מאסר או לשלם קנס של עד 206 אירו.
מרציו גר בעיירה סן פיורנו, שרחוקה 70 ק"מ ממילאנו. הוא חי בבית עם אשתו, בתו בת השנתיים, סבא וסבתא שלו. "אמרנו לסבא שלי 100 פעם שהפאב לא פתוח בגלל השפעת הספרדית, כדי שהוא יבין", אומר מרציו ומתייחס למגפה שגבתה את חייהם של מיליונים אחרי מלחמת העולם הראשונה. "הוא זקן מאוד, וכועס מאוד".
החיים בצל בהלת הקורונה מורכבים. לפחות אדם אחד בסן פיורנו מת מהנגיף עד כה. מרציו משוכנע שהקהילה של סן פיורנו "תהיה כעת מאוחדת אפילו יותר. היישוב אולי קטן אבל הקהילה חזקה".
רוב החנויות בעיירה סגורות. כשלמשפחה של מרציו נגמר האוכל הוא צריך לנסוע 6.5 ק"מ לעיירה סמוכה, ולקנות מזון שיספיק לכמה ימים. בכניסה למרכול בעיירה קודוניו – שממנה התפשט הנגיף בשבוע שעבר – יש תור ארוך של התושבים שנמצאים בעוצר. כל אחד מהם ממתין לתורו עם עגלה גדולה שאותה ימלא באוכל. רק חמישה אנשים יכולים להיכנס למרכול בו זמנית.
התושבים זהירים וממעטים לצאת מהבית. מספר הנדבקים עולה מיום ליום, וחלק גדול מהתושבים מגיעים למרכולים עם מסכות וכפפות. במרכול עצמו מרציו מרגיש שמדובר בעוד יום רגיל. העובדים במרכול, שהעומס עליהם גדול מתמיד, מצליחים לעזור לתושבים להישאר רגועים.
"המרכול מתנהל בצורה יוצאת דופן ועובד יפה מאוד", אומר מרציו, במהלך קנייה של מוצרים בשווי 300 אירו. "כולם כאן מאוד אדיבים. הם עובדים נון-סטופ באזור שנמצא בפוטנציאל סיכון. מגיע להם לקבל משכורת גבוהה פי 3. הם ממש היממו אותי".
עוד אחד מהגיבורים של טוניולו הוא רודי טגליאפרו, שף צעיר שאופה לחמים במטבח שלו ומחלק אותם לתושבים רעבים ביישובים שנמצאים בהסגר. גיבורה נוספת היא הרוקחת בבית המרקחת בסן פיורנו, שמסרבת למסור את שמה. בעלה והילדים שלה חיים בברשיה, עיר סמוכה במחוז לומברדיה, אבל היא החליטה להישאר בעיירה ולשרת את התושבים. ראש העיירה מצא לה דירה כדי שלא תצטרך לשלם על שהותה.
בכניסה לבית הקברות המקומי בסן פיורנו מופיע שלט שעליו כתוב: "מסיבות בריאותיות בית העלמין יישאר סגור עד הודעה חדשה". ברחובות העיירות יש מעט מאוד אנשים. חלקם יוצאים לטיול עם הכלב ושואפים מעט אוויר צח, ביום השישי של הבידוד שיימשך שבועיים. כשאנשים מדברים אחד עם השני הם שומרים מרחק.
מרציו סיפר שביום שני הוא ומשפחתו "הרגישו לראשונה בידוד אמיתי, כי היו מעט מאוד כלי רכב באזור". הוא סיפר על חוויה "שהחזירה אותו אחורה בזמן": "ראיתי הרבה אנשים מטיילים בקבוצות קטנות עם הכלבים, ועם הילדים על האופניים. הילדים שיחקו כדורגל. באופן פרדוקסלי זה היה נחמד לראות את התמונות האלה. הן החזירו אותי אחורה בזמן לתקופה שבה אני הייתי ילד, והחיים החברתיים של האנשים היו ברחוב".
לפנייה לכתב/ת 
