נפתלי בנט, מי פה הטיפש?
שר הביטחון, שמונה בנסיבות מביכות, רמז לאחריות של אבי אריאל שרון על רקע האש מרצועת עזה. מילא עיוות המציאות, אבל מה עם דרך ארץ?
שר הביטחון נפתלי בנט(Photo: Yoav Dudkevitch)
"מבחינתי אתה יכול למנות לשרת ביטחון גם את בבה אידלסון (פעילת הסתדרות ילידת המאה ה-19). זה לא משנה לי. אנחנו נילחם אותו הדבר", זו הייתה תשובתו של אבי, אלוף אריאל שרון, לראש הממשלה לוי אשכול. היה זה בשיא המתח של תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים. אשכול שאל אותו אם לדעתו מינוי משה דיין לשר ביטחון ישנה את המצב.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
נסיבות מינויו של נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון מביכות למדי: בנימין נתניהו פשוט לא סמך עליו וחשש שיערוק לממשלה של כחול לבן. ראש הממשלה אמר זאת במפורש. ממילא הכול עובר דרכי, ציין נתניהו, ומינה את בבה אידלסון המודרנית לתפקיד, בבחינת לא יועיל ולא יזיק.
מודעות עצמית היא תכונה חשובה. בספר הג'ונגל מבהיר זאת בלו הדוב באופן ברור. "דיבורים גדולים בשביל ייצור קטן כמוך", הוא אומר למוגלי הקטן. הסטיריקנים, בחושיהם המחודדים, עלו על בעיית המודעות, על דברי הרהב והניסוחים הפומפוזיים והילדותיים משהו. הדיבור של בנט על עצמו בגוף שלישי גם הוא ממחיש זאת היטב. בנט אינטליגנטי ומבין שזה מגוחך, אבל זה חזק ממנו, ובכל פעם בורח לו.
"אבן שזרק טיפש לבאר, גם אלף חכמים לא יוציאו", אמר בנט ברומזו לאבי אריאל שרון וליציאה מעזה. נניח רגע לגסות הרוח ולעזות המצח ונבחן את העובדות: מי המקלל ומי המקולל? אבי כמעט איבד את חייו במלחמת העצמאות כשהוביל את ההתקפה על לטרון. הקים ופיקד על יחידה 101 ועל הצנחנים שביצעו את פעולות התגמול. הוא פיקד על אוגדה בששת הימים, ופרץ בקרב מזהיר את המערך המצרי העיקרי בסיני. קרב זה נלמד באקדמיות הצבאיות המובילות בעולם – בארה"ב, ברוסיה ובסין. בראשית שנות ה-70 הכה את הטרור בעזה, שלא הרים את ראשו במשך 15 שנים.
לאחר שחרורו מהצבא הקים את הליכוד, וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא למילואים. הוא פיקד על צליחת תעלת סואץ – מהלך מבריק ונועז שהפך את המפלה לניצחון גדול.
בתפקידיו המיניסטריאליים הקים אבי יישובים בכל הארץ, וגם אחרי ההתנתקות ישנם יותר ממאה ישובים פורחים: המצפים בגליל, ישובים ברמת הגולן, ביהודה ושומרון, יישובי הכוכבים ויישובים בנגב ובערבה.
אין משרד ממשלתי שבו כיהן ובו לא השאיר את חותמו. למשל גירוש מחבלי אש"ף מביירות. כשהגיעו מיליון עולים מברה"מ הוא וידא באופן אישי, כשר הבינוי, שלכל אחד מהם תהיה קורת גג. הוא אחראי להתפלת מים, לסלילת כבישים, למסילות ברזל ועוד.
כראש ממשלה הוא קיבל מדינה במצב כאוטי ושוב הכה את הטרור הפלסטיני. הוא חיזק את קשרינו בעולם ובמיוחד עם ארה"ב, והעלה את ישראל לצמיחה כלכלית מואצת וזה רק על קצה המזלג.
אז זה הטיפש? ומי החכם? לפני התפקיד הנוכחי כיהן בנט כשר הכלכלה, שר התפוצות, השר לענייני ירושלים ושר החינוך. מישהו הבחין באיזה שינוי? משהו? הוא הקים איזה יישוב? בנה בית? נטע עץ? כלום. דיבורים, אוויר חם. תלמידי ישראל ממשיכים להשתרך בתחתית רשימת המדינות המפותחות, וגם בשאר המשרדים שבהם כיהן לא העלה הדבר ולא הוריד. כל אחד יכול ללהג עד מחר על החשיבות הגדולה של יהודה ושומרון ולשוב לעת ערב לרעננה, אבל כדאי שיזכור שכל יישוב או מאחז בשטח הוקם על ידי אריאל שרון.
ובאשר לסוגיה עצמה – האם היציאה מעזה הייתה כדאית? נתניהו, ישראל כץ, שרי הליכוד של אז, ורוב חברי הכנסת, יחד עם כ-60% אחוז מהעם חשבו שכן. כל אלה טיפשים? דמיינו מה היה קורה אם היו נחפרות מנהרות מתחת לגן הילדים בנצרים או בכפר דרום או במורג. חשבו על כל החיילים והאזרחים שהיינו מוציאים משם בארונות.
אי אפשר להתהדר בעשור עם הכי פחות נפגעים, אבל בכל פעם שיורים מעזה להתגולל על היציאה משם במקום להגיב בתקיפות. תודה לאל שיש פחות נפגעים, אבל זה בגלל שיצאנו מעזה.
העזתים שונאים אותנו ורוצים לחסל אותנו. הם מפסיקים לירות רק כשגובים מהם מחיר אמיתי על הירי ולא מול התגובות הרופסות שאנחנו רואים – ירי על דיונות ועל עמדות ריקות. היציאה מעזה חיזקה את אחיזתנו ביהודה ושומרון, לב הארץ שעליו צריך לשמור, ולא על המורסה בקצה הזרת, הלוא היא עזה.
מותר לחלוק, מותר לחשוב אחרת וחשוב להתווכח. ההשוואה כמובן לא הוגנת, ואני לא מצפה מבנט להגיע לדרגת אריאל שרון, אבל אני כן מצפה לקצת דרך ארץ.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
גלעד שרון
מומלצים
