חופש הביטוי לא כולל הסתה

הסיסמה "שלום עושים רק עם אויבים מובסים" היא לגיטימית, ולא בגללה הוסר השלט. הסיבה היא האלימות הבוטה שמזכירה הוצאה להורג של דאעש

רון חולדאיפורסם: 27.02.20 , 12:00

The billboard in Tel Aviv depicting Abbas and Haniyeh surrendering ()

השלט שהוסר בתל אביב

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה אתמול (יום ד') את עתירת "פורום המזרח התיכון - ישראל" נגד עיריית תל אביב-יפו, שהוגשה בעקבות הוראתי להסיר שלטים שבהם נראים איסמעיל הנייה ואבו מאזן כורעים בכניעה על ברכיהם כשסביבם חגים מסוקי קרב ומעליהם הכיתוב "שלום עושים רק עם אויבים מובסים". בית המשפט תמך בעמדתנו, כי הסרת השלטים נעשתה כדין וכי מדובר בהחלטה סבירה. אני מברך כמובן על החלטת בית המשפט.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

חופש הביטוי והשמירה עליו הוא ערך ראשון במעלה, שהנחה ומנחה אותי בכל מעשיי כראש העירייה לאורך כל השנים. הזכות להביע דעה, במיוחד בתקופת בחירות, היא חשובה והכרחית מאין כמוה, וההגנה עליה חשובה דווקא במקרים שבהם מושמעים ביטויים קשים או מקוממים.

הסיסמה "שלום עושים רק עם אויבים מובסים" היא לגיטימית, ולא בגללה או בגלל המסר הפוליטי שבה הסרנו את השלט. זאת אף שאיני מסכים עימה, לאור הסכמי השלום שלנו עם מצרים וירדן, המראים כי שלום עם כבוד ‑ עדיף. מותו השבוע של חוסני מובארק הזכיר לנו שוב את הערך העצום בשלום יציב עם שכנים שהפכו מאויבים לשותפים. הסיבה להסרת השלט היא האלימות הבוטה שהייתה בו, שמזכירה את תמונות ההוצאה להורג של דאעש, וסצנות מעוררות חלחלה בתולדות עמנו.

חופש הביטוי של חולדאי א' מול חולדאי ב' / בן-דרור ימיני

במהלך 21 שנות כהונתי הקפדתי שלא להתערב בתכנים המוצגים במרחב הציבורי - גם אם לא נשאו חן בעיניי, והיו רבים כאלה. אלפי שלטים ובהם מסרים מעוררי חימה וגועל נתלו ברחובות העיר ובמוסדות תרבות לאורך השנים, אבל נמנעתי מלהתערב. למעשה, התערבתי עד היום פעמיים בלבד, ובשתי הפעמים הייתה זו הגנה על אנשי ימין.

בפעם הראשונה, לאחר שהוצבה תמונה מבזה של יצחק שמיר במוזיאון תל אביב לאומנויות. ביקשתי אז בשקט ממנהל המוזיאון להסיר את התמונה ‑ והיא נעלמה כלא הייתה. בפעם השנייה, בעת מחאת האוהלים, כאשר המוחים הציבו גיליוטינה בשדרות רוטשילד. סברתי אז שהגיליוטינה מהווה הסתה כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והוריתי על הסרתה.

נדמה לי שגם עובדות אלה מוכיחות שלא היה כאן מניע פוליטי, אלא תפיסה עקרונית לגבי חופש הביטוי. מדובר בתפיסה עקבית, הדוגלת בכך שבמקרים קיצוניים חייבת החברה שלנו להתגונן מפני מסרים אלימים ומסיתים ‑ בעיקר כאלו העלולים לעודד אלימות ושנאה בקרב ילדים ובני נוער.

ומה צפוי כעת? אמשיך להגן על חופש הביטוי ועל השיח הדמוקרטי במרחב העירוני, גם כאשר חלק מהדעות המושמעות בו אינן מקובלות עליי. זה ברור. אך אפעל באותה הנחרצות כדי למנוע ביטויי שנאה, גזענות והסתה לאלימות. זו רוח האיזון שנקבע בספר החוקים של מדינת ישראל, וזהו גם האיזון אשר אני משוכנע כי רובם המכריע של תושבי תל אביב-יפו דוגלים בו.