50 גוונים של ימין אשכנזי

נתן אשל והקמפיין של כחול לבן מחדדים את האמת המרה על הפוליטיקה בארץ: אין פה ימין ושמאל. זה קרב פנימי בין שתי אליטות ימניות ולבנות

גל סתיופורסם: 02.03.20 , 06:53

בנימין נתניהו בני גנץ (צילום: EPA, רויטרס)

בנימין נתניהו ובני גנץ(צילום: EPA, רויטרס)

הנה, בתרגום חופשי, מה שאמר נתן אשל בהקלטה: מזרחים הם מפגרים. מילאנו להם את הראש בשנאה והסתה והם בלעו את זה כמו בהמות. עשינו להם קצת "כפיים, כפיים" עם מירי רגב הפרחה, והם באורגזמות. אלה, תגיד להם מספיק פעמים "שמאלנים מניאקים" - והם כבר יוסיפו לבד את ה"אשכנזים" וה"בוגדים". ככה אנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו עם הפרימיטיבים האלה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

את הדברים הללו אמר מקורבו המפוקפק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעצמו אמר פעם למשה כחלון "רק אני יודע איך להביא אותם (את המזרחים)". אין ספק שהוא יודע.

ואכן, מפתה להתגולל כאן על הליכוד כאיזו מפלגה חריגה בגזענותה, אלמלא ההקלטה של אשל שודרה ימים בודדים בלבד אחרי קמפיין גזעני רשמי, לא מוסתר, של כחול לבן, שלפיו אם תצביעו לעבודה-גשר-מרצ תקבלו את פרץ (רפי) במקום פרץ (עמיר), ואת מירי רגב במקום אורלי לוי-אבקסיס. כאילו מזרחים באים רק זה על חשבון זה, ובתוך כל אחד מהם מתחבא השד השכונתי, הימני, המשיחי. גם הניסיון לייחס את הקמפיין מעורר הגועל הזה ליועץ הסורר והמפוטר ישראל בכר לא ינקה את ההנהגה של המפלגה. האחריות היא של בני גנץ מלא מלא.

האמת העגומה היא שהן בכחול לבן והן בליכוד מסכימים בסתר לב עם נתן אשל וחושבים שמירי רגב היא פרחה בלתי אינטליגנטית. והאנקדוטה הזאת היא משל מצוין לכל הפוליטיקה הישראלית: בחירות בישראל מתנהלות בין שני מחנות מדומיינים. אין כאן באמת מאבק בין שתי אידיאולוגיות. אין באמת ימין ושמאל בישראל. יש ימין שגוונים רבים לו, אבל צבע הבסיס הוא תמיד ימני.

טורים נוספים של גל סתיו:

ה"שמאל" במדינה, אותו אויב עצום בגודלו שמנופח באמצעות שיטת הפצת השנאה שנתן אשל תיאר בהקלטה ברוב חן, הוא בקושי שתי מפלגות: הרשימה המשותפת (מינוס הגורמים האיסלאמיסטים בתוכה) והעבודה-גשר-מרצ (שגם בה יש כמה וכמה קפיטליסטים ומיליטריסטים). לפי הסקרים, הן לא יקבלו יותר מ-25 מנדטים ביחד. כל היתר - ימין טהור. ונקי. ושוביניסטי. ואשכנזי.

תהיה התוצאה בבחירות אשר תהיה, הממשלה הבאה שתקום תהיה ימנית. בין אם הימין המוצהר של הליכוד ובין אם הימין המוכחש לצרכים אלקטורליים של כחול לבן. זה קרב מכור מראש בין שתי אליטות לבנות וימניות. ימין א' משתמש בקלף של לאומנות יהודית ושנאת ערבים, ימין ב' שולף את קלף "רק לא ביבי" והאלטרנטיבה לשכונה שבימין המקורי. והנה, בתוך הקרב המדומיין הזה, בוקר טוב - פטריית הגזענות האשכנזית שלנו חזרה.

הדרך היחידה לעצור את זה עשויה להתחיל בלהפסיק את שנאת מחנה השמאל המדומיין והזעיר. אנחנו, השמאל, לא האויב. לפחות לא בתוך קרב הענקים הנוכחי. ההצבעה בקלפי לליכוד ולכחול לבן הופכת התומכים שלהן לאויב הכי גדול של עצמם. גם כחול לבן, אבל בעיקר נתניהו, בונים את עצמם על גבה של גזענות - לפעמים מוצהרת ולפעמים מודחקת אבל תמיד נבזית וחולנית.

ראש הממשלה ימשיך להזמין את עדן בן זקן להופיע בכנסי הליכוד אבל הוא לעולם לא יאזין לה בעצמו. סביר שהוא חושב עליה בדיוק את מה שהוא חושב על מירי רגב או על כל אדם אקראי שפגש בשוק. עוד מזרחי או מזרחית שאני צריך להביא לקלפי.