ביידן כתב מחדש את היסטוריית הפריימריז
קאמבק כמו שעשה הלילה סגן הנשיא לשעבר במרוץ הדמוקרטי לא נראה בעידן המודרני. זה לא מקרי: את הפרחים הוא צריך לשלוח לממסד המפלגתי, שהתגייס למענו ופינה לו את הדרך. סנדרס אולי עוד ייטול את ההובלה, אבל מפת המדינות שמחכות להצביע לא מאירה לו פנים. פרשנות
היסטוריית הפריימריז המודרנית בארה"ב ראתה כבר הרבה מאוד קאמבקים. חלקם היו מה שנקרא "קאמבקים קטנים": המועמד המוביל חטף מכה קלה בכנף, ואז חזר למסלול ניצחונות צפוי – רייגן למשל עשה את זה ב-1980 וטראמפ ב-2016. קאמבקים אחרים היו "בינוניים": בקאמבק כזה דרכו של המועמד המוביל קדימה מתערערת והפסד מוקדם מגדיל את תחושת האי-ודאות סביבו, אבל הישג שמגיע מיד לאחר מכן מחזיר אותו למסלול – כך קרה לקלינטון ב-1992, אחרי שהגיע רק למקום השני בניו המפשייר, ולמקיין ב-2008.
ארה"ב בוחרת 2020 - סיקור נרחב ב-ynet:
תומכי סנדרס מתלבטים: "יש לו סיכוי מול טראמפ?"
סנדרס: אשקול להחזיר את השגרירות לת"א
הכירו את המועמדים: מדריך לפריימריז
"קאמבק גדול", לעומת זאת, קורה כאשר המועמד המוביל סופג השפלה אחר השפלה, נעלם כמעט לחלוטין מהשיח על המועמדוּת, ואז, לאחר שנתלה על חוט השערה, מצליח לחזור למעמד הפייבוריט המובהק. קאמבק כזה לא קרה עוד בשום פריימריז בעידן המודרני. עד סופר טיוזדיי 2020.
הממסד הדמוקרטי היה ספקן מאוד לגבי ביידן לאורך כל הדרך. העימותים המגומגמים, החזון שמבקש לחזור לפוליטיקה הישנה של פעם, הקהל הצעיר שתפס מרחק ומה לא – כל אלו גרמו לבכירי מפלגה רבים לשמור את תמיכתם קרוב לחזה ולראות כיצד יתפתחו הפריימריז בלי מעורבותם. המפלות של ביידן באייווה ובניו המפשייר הצדיקו לכאורה את משנה הזהירות.
ביידן אמנם קרס, אבל אף אחד אחר לא המריא. ריבוי המועמדים המתונים אִפשר לסנדרס לשייט קדימה, אבל עם אחוזי תמיכה סולידיים בלבד. לאחר ניצחונו בנבאדה נדמה היה שבסופר טיוזדיי, שבו מחולקים שליש מהצירים בפריימריז, יוכל סנדרס לפתוח פער שאף מועמד אחר לא יוכל לסגור. כדי למנוע תסריט שכזה, דברים היו צריכים לקרות מהר. מועמד מתון אחד היה צריך לפרוץ קדימה, רצוי בתמיכה עממית, ואז היתר היו צריכים לזוז הצידה ללא היסוס.
כשביידן ניצח בדרום קרוליינה ביום שבת האחרון שמט הממסד הדמוקרטי באבחה אחת את כל הספקות. מכבש הלחצים התחיל לעבוד, עם מעורבות של דמויות בדרגים הגבוהים ביותר (כולל שמועות על מסרים ישירים מאובמה), והתוצאות היו בהתאם. פיט בוטיג'ג' ואיימי קלובושר פרשו, ומיד הכריזו על תמיכתם בביידן. הארי ריד, מנהיג הרוב הדמוקרטי עד 2016, שעד כה הביע חיבה דווקא למועמדת אליזבת וורן, ירד מהמדוכה והביע גם הוא תמיכה בסגן הנשיא לשעבר. בטו אורורק, מכוכבי הבחירות של 2018, הגיח גם כן כדי לחזק את ביידן בפרברי טקסס.
תמיכת השחורים בדרום קרוליינה יצרה את כדור השלג, והממסד הדמוקרטי הגדיל אותו. המומנטום שנוצר אפשר הלילה לביידן לנצח במדינות שבהן כלל לא השקיע כסף בפרסומות וכלל לא קיים אירועים: ארקנסו, מינסוטה, אוקלהומה ועוד. במקומות אחרים, ביידן זינק מאחוזי תמיכה בודדים אל מעבר לרף 15% הדרוש לזכייה בצירים, וכך נגס ביתרון של סנדרס בקליפורניה, קולורדו, יוטה ומדינות נוספות. בחסות המומנטום הזה התאדו גם אחוזי התמיכה של מייקל בלומברג, שהיה האיום הגדול ביותר על הצלחתו של ביידן.
בחוק התנועה השני שלו קבע ניוטון שתאוצה כפול מסה שווה לכוח. לאורך כל הדרך, ביידן היה המועמד בעל השם הגדול ביותר בפריימריז הללו בזכות קריירה פוליטית ארוכה ומוצלחת. המסה תמיד הייתה שם. את התאוצה סיפקו הניצחון בדרום קרוליינה ופעילות הממסד הזריזה והיעילה. כעת עם הפנים קדימה, ביידן ניצב בעמדת פייבוריט מובהק, אך הזכייה שלו במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות עדיין לא מובטחת.
המלכודת של ברני
ספירת הקולות שנשלחו בדואר תסתיים ביום שבת, ומי שיעיף אז מבט בלוח התוצאות עשוי לקבל את התחושה שלסנדרס יש סיבות לאופטימיות. הוא אמנם הפסיד הלילה ברוב המדינות, אבל מנגד רשם ניצחון גדול בקליפורניה, המדינה שמחלקת הכי הרבה צירים, ולכן את ספירת הקולות מסופר טיוזדיי הוא עשוי לסיים כשהוא מוביל במעט על ביידן עד סבב הבחירות הבא, ב-10 במרץ.
אלא שהתחושה הזו צפויה להתפוגג מהר מאוד. המשך ההתמודדות אינו צפוי לבשר טובות לסנאטור מוורמונט, וזאת משלל סיבות.
הסיבה הראשונה היא המפה: בבנק המדינות שטרם הצביעו נותרו מגוון מדינות שאינן צפויות להאיר לסנדרס פנים. חלקן מדינות דרום עמוק (ג'ורג'יה, מיסיסיפי, לואיזיאנה): הקול השחור במדינות אלו דומה מאוד לזה של דרום קרוליינה ואלבמה, שבה נחל סנדרס תבוסה לפנות בוקר. אליהן מצטרפת פלורידה, שלמעט ניו יורק היא המדינה הגדולה ביותר שטרם חילקה צירים. גם כאן האלקטורט השחור והמבוגר צפוי ללכת עם ביידן, ואיתו גם המצביעים היהודים והקובנים.
מעֵבר לבעיית המדינות שבהן צפוי סנדרס להפסיד בפער גדול, לא ברור אם נותרו לו עוד ניצחונות מרשימים בקנה. התמיכה שלה זכה מצד ההיספנים בדרום-מערב ארה"ב הייתה מרשימה, אבל מרביתם כבר הצביעו בטקסס, בקליפורניה ובנבאדה. במערב התיכון הוא צפוי לתת פייט, ואולי גם לזכות במישיגן ובוויסקונסין, אבל נראה שלא יביס את ביידן באחוזים מרשימים. מכיוון שחלוקת הצירים היא יחסית ולא נעשית בשיטת "המנצח לוקח הכול", ניצחונות שכאלה לא יאפשרו לסנדרס למזער פערים שליליים שירשום במקומות אחרים.
עוד על פוליטיקה אמריקנית בבלוג על פילים וחמורים / יפתח דיין
סיבה שנייה לפסימיות עבור סנדרס היא היחלשות הרציונל האסטרטגי לבחירתו. לאורך כל הפריימריז נאלץ קמפיין סנדרס להתמודד עם טענות שלפיהן הוא יתקשה מול טראמפ בבחירות הכלליות, בשל החשש של מרבית האוכלוסייה מסוציאליזם. תשובת הקמפיין הייתה שסנדרס הוא המועמד היחיד שיכול למשוך בוחרים חדשים, כאלה שעד כה נותרו אדישים ולא הצביעו, אל תוך המפלגה. בוחרים אלו, טען הקמפיין, יהיו אס בשרוול של הדמוקרטים בבחירות הכלליות, בדומה למצביעים החדשים שגייס טראמפ עבור הרפובליקנים ב-2016.
תוצאות הפריימריז עד כה אמנם מעידות על קהלים חדשים שמצטרפים לפריימריז הדמוקרטיים, אך הקהלים האלה אינם מצביעי סנדרס. בווירג'יניה, שבה ניצח ביידן בפער ניכר, היה אתמול מספר המצביעים כמעט כפול מזה של 2016, ובדרום קרוליינה חל גידול משמעותי גם כן. תושבי הפרברים האמידים, אשר החלו לנטוש ב-2018 את הרפובליקנים והעניקו לדמוקרטים את הרוב בבית הנבחרים, הם פלח המצטרפים המשמעותי ביותר. לעומתם, בקרב הצעירים אשר נוטים לתמוך בסנדרס המספרים נותרו דומים לסבב ההתמודדות הקודם.
הסיבה השלישית לקושי שסנדרס צפוי לחוות בהמשך הדרך היא המומנטום שממנו נהנה כעת ביידן. תוצאות סופר טיוזדיי צפויות להאיץ את הכרזות התמיכה בו מצד דמויות מפתח במפלגה, לרבות מועמדים שיצאו מהמירוץ וטרם עשו זאת. מבין אלו שעוד נותרו במרוץ, בלומברג צפוי להעביר את תמיכתו לביידן מיד לאחר שיפרוש, ואף לגַבּות אותה בכסף. לעומתו וורן, שכמו סנדרס משתייכת למחנה השמאלי יותר במפלגה, לא בהכרח תכריז על תמיכה מיידית במועמד כלשהו, וגם מצביעיה אינם צפויים לעבור כמקשה אחת לטור של סנדרס.
לכל אלו נוספת מלכודת טקטית שסנדרס הניח לעצמו בטעות.
לפני שבועיים, על במת העימות בלאס וגאס, נשאלו המועמדים מה צריך לקרות אם שום מועמד לא יחצה את הרף של 50% מכלל הצירים, השיעור הדרוש לניצחון בפריימריז: האם במצב כזה יש להעניק את הניצחון למי שצבר את מספר הצירים הגדול ביותר או לאפשר לצירי הוועידה הדמוקרטית עצמם להכריע? סנדרס, שבאותה עת הסתמן כמי שיסיים את הפריימריז עם הכי הרבה צירים, היה היחיד שטען כי המוביל צריך להיות מוכתר. הכרעה בוועידה, כך גרס, תאפשר למנגנון המפלגתי להתעלם מרצון הבוחר.
כעת התהפכו היוצרות, וביידן מסתמן כמי שצפוי להוביל במספר הצירים בסיום ההתמודדות, בפער שגודלו עדיין לא ברור. אם סנדרס היה מצליח לשמור על פער מינימלי מביידן, ניתן היה לדמיין מצב שבו הוא שולף שפן כלשהו מהכובע ומשכנע חלק מהצירים בוועידה לעבור לצד שלו. אלא שהוא עצמו טען כי עסקנות מהסוג הזה בוועידה אינה לגיטימית, ובכך סגר חלקית את אחד הנתיבים האפשריים שלו למועמדות.
כיבוי האורות של וורן ובלומברג
הכישלון של המיליארדר טום סטייר בדרום קרוליינה היה הסנונית שבישרה את הכישלון של בלומברג, המיליארדר האחר, בסופר טיוזדיי. כסף, כך התברר, קונה רק תמיכה רכה ורק בטווח הקצר, ואינו יכול להתגבר על אנונימיות (במקרה של סטייר), על רקורד בעייתי (במקרה של בלומברג) או על היעדר כריזמה (במקרה של שניהם). בדומה לסטייר, גם בלומברג קיווה לגייס תמיכה בקרב המצביעים השחורים, אבל שניהם נכשלו בניסיון לחטוף אותה מידיו של ביידן. בלומברג סיים את סופר טיוזדיי עם ניצחון אחד בלבד, בסמואה האמריקנית, שמחלקת רק שישה צירים.
הסיבות לכישלון של אליזבת וורן, שלא זכתה הלילה בשום ניצחון והפסידה בגדול אפילו במסצ'וסטס שאותה היא מייצגת בסנאט, מורכבות יותר לניתוח. וורן זכתה לתמיכה ממושכת בסקרים, ובשלבים רבים הייתה במגמת עלייה. הקמפיין שלה היה מאורגן היטב, מעצרות התמיכה, דרך היוזמות החדשניות ברשתות החברתיות ועד גיוס הכספים, ולדעת רוב הפרשנים היא הייתה המועמדת החזקה ביותר בכל העימותים (יחד עם בוטיג'ג') והמסרים שלה היו מחודדים וקליטים.
למרות כל אלו סיימה הלילה וורן רק במקום השלישי במסצ'וסטס. בקליפורניה, שבה היא השקיעה הרבה זמן וכסף, היא בקושי עולה על הלוח. את סופר טיוזדיי היא צפויה לסיים עם הובלה צנועה ביותר במספר הצירים על בוטיג'ג', שבכלל לא התחרה בו, והרחק מאחורי ביידן וסנדרס.
חלק מהקושי שחוותה וורן נבע מהחשש של בוחרים רבים שאישה לא תוכל לגבור על טראמפ. סיבה נוספת עשויה להיות התמקמותה בין הציר הרדיקלי שייצג סנדרס והציר המתון שעליו משתלט כעת ביידן. וורן קיוותה שתוכל להוות גשר בין שני הצדדים, אך בפועל קיבלה מכל אחד מהם יותר ביקורת מאשר אהדה. נוסף על אלה, היא מעולם לא הצליחה להרחיב את תמיכתה אל מעבר ללבנים בעלי ההשכלה האקדמית, וגם לא להסתמן כמועמדת חזקה במדינות מפתח כלשהן.
הקמפיין אמנם לא יניב לוורן את המועמדות, אבל הוא ביסס עוד יותר את מעמדה כדמות מפתח במפלגה הדמוקרטית. צפוי לה תפקיד חשוב באיחוד השורות בוועידה ולאחריה, וגם בממשל או באופוזיציה הדמוקרטית שיתגבשו לאחר הבחירות.
