דרושה מפלגה חדשה שתעצור את האנרכיה

כולם מסונדלים בהבטחות ומתבצרים בעמדות הרק-ביבי-רק-לא-ביבי בדרך לעוד בחירות. כדי להוריד את המשוגעים מהגג צריך ד"ש מודרנית

אביב בושינסקיפורסם: 06.03.20 , 09:34

בנימין נתניהו ראובן ריבלין בני גנץ (צילום: עמוס בן גרשום/ לע

בנימין נתניהו ראובן ריבלין ובני גנץ(צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ )

הצהרתו של אביגדור ליברמן, שלפיה ישראל ביתנו תתמוך ביוזמת החוק שיקבע שנאשם פסול מלכהן בתפקיד ראש ממשלה, מקרבת אותנו, אבוי, לבחירות רביעיות תוך קצת יותר משנה. וזה ללא קשר לסיכוי שיוזמה כזאת אכן תצא לפועל. היא פשוט מסנדלת אפשרות לקואליציה. ולכן, למעט העובדה שנרוויח עוד יום חופש לקניות וטיולים, ושתינתן לנו ההזדמנות לשבור עוד שיא באחוזי ההצבעה, מדובר בצעד נוסף לקראת אנרכיה. אלא שבאופן פרדוקסלי, האנרכיסטים הם דווקא אלה שיושבים בבית המחוקקים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הנה התסריט המתקבל על הדעת: עם פרסום התוצאות הרשמיות בשבוע הבא יפנה הנשיא ראובן ריבלין לשמונה הסיעות במשכן - ליכוד, כחול לבן, המשותפת, ש"ס, יהדות התורה, הבית היהודי, העבודה-גשר-מרץ וימינה. בכך יחל המסע הסיזיפי של השמונה בעקבות אחד: על מי תמליצו להיות ראש ממשלה.

בהנחה שבני גנץ יקבל את זכות הראשונים עם 62 ה"רק לא ביבים" שלו, הוא ינסה אך עד מהרה ייכשל: חרף ההצהרות, האזהרות והספינים משני הצדדים, הרשימה המשותפת לא תיכנס או תתמוך בממשלה ציונית, וממילא ליברמן, כך על פי המילה שלו, לא יישב בממשלת מיעוטים תרתי משמע. המלאכה תעבור לוותיק המרכיבים, בנימין נתניהו, אך הוא מן הסתם ייתקע בשלב ה-58.

הנשיא ריבלין יקרא לשני הלוזרים המהמרים על גורל המדינה ויגיד להם: "תתעשתו ותקימו כבר ממשלה. די למגפת הבחירות. צו השעה מחייב אחדות". או אז יגידו שני הבנימינים, גנץ ונתניהו, כאיש אחד: "אני רוצה אבל זה לא יוצא". האחד יטען: אני הראשון ברוטציה, הרי קיבלתי 36 מנדטים. השני יגיד: אצלי הגוש יותר גדול, אני צריך להיות הראשון.

בשלב זה הלחשנים של נתניהו ימליצו לו באוזן ללכת לבחירות, ובתקווה שהפעם הם לא מוקלטים, אלה יהיו המילים שלהם: "לך, תקרע את הצורה לליברמן לגנץ ולשאר אוהבי הערבים".

מנגד, היועצים של גנץ (בניכוי ישראל בכר) יפמפמו את הסטארט-אפ להפלת נתניהו ויגידו: "כמעט הגענו ליעד. נתניהו כבר מבלה בבית המשפט. או שננצח אותו או שיפרוש, או שבליכוד כבר יפרישו אותו".

אם חלילה נגיע לפרישמיש הפוליטי הזה, אני מציע לעשות מעשה. משהו שישים סוף למשחק שבו אנחנו, האזרחים, פושטים את הרגל. כלכלית ומוסרית כאחד. על משקל תנועת #metoo, צריך להקים את מפלגת #me4, שהמצע שלה מבוסס על הדרישה לשים סוף לפארסה ולמנוע בחירות רביעיות: היא תתחייב להעביר את כל קולותיה לגוש שצבר הכי הרבה קולות כדי שזה ירכיב את הממשלה הבאה.

אצלנו ב-#me4 כבר לא תהיה חשיבות לימין/שמאל, דתיים/חילוניים, יהודים/ערבים. אנחנו נהיה לשון המאזניים האמיתית ללא הבדל בין גזע, דת ומין. זו תהא המפלגה שפשוט תוסיף את הגרוש ללירה. גם קונצרט וגם דרבוקה כדי להרקיד את כל הפוליטיקאים.

אם הם לא ירדו מהגג, אנחנו נוריד אותם. ראו הוזמנתם, ראו הוזהרתם.