אחרי הקורונה נדע אם זה סוף הגלובליזציה
גלובליזציה, כמו קארמה: הנגיף טורף את הכלכלה העולמית, מחרב את התיירות והמסחר ומחדד את המאבק האמריקני-סיני. ועדיין, יש פה הזדמנות
ההפצה המהירה של נגיף הקורונה בעולם, כמו גם התגובות של מדינות שונות לאתגר, מחדדות כי מעבר לחששות המיידים הנוגעים לבריאות הציבור, לאירוע יש משמעויות נרחבות הנוגעות לסדר העולמי המשתנה. הגלובליזציה תאותגר עוד יותר, אף שבמשבר העולמי טמון גם גרעין אפשרי של קימומה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראשית, האירוע הוא מכה נוספת לחזון ולפרקטיקות של תהליך הגלובליזציה, שהיה מאותגר עוד לפני התפרצות הנגיף. שתי המעצמות שהובילו את התהליך – ארה"ב וסין – צמצמו את היקפי שיתוף הפעולה ביניהן ואת הפתיחות ההדדית; במדינות רבות נבחרו מנהיגים שמדגישים ערכיים מקומיים על פני ערכים ומוסדות גלובליים; והאיחוד האירופי – כתר של גלובליזציה ערכית ומעשית – חורק ונחלש.
אירוע הקורונה מוסיף אתגרים מעשיים וסמליים לגלובליזציה. עד כה דווח על הדבקות בכ-75 מדינות. בנסיבות אלה, התפשטות הנגיף תאט את הכלכלה הגלובלית המבוססת על שרשרת ייצור ואספקה בינלאומית. היקפי הטיסות בין מדינות – אולי החוויה האישית המיידית ביותר של הגלובליזציה – מצטמצמים באופן משמעותי והדבר יותיר נזק כלכלי עמוק במגזרי התעופה והתיירות גם כשהנגיף יחלוף. ההתפרצות מחדדת את ההבנה שלפיה לצד החירות הגלומה במעבר של אנשים וסחורות בין מדינות, המעבר הזה יכול לגרום גם להפצת סכנות כמו טרור ומחלות.
יש כאן דמיון רב למופע נוסף של העידן הגלובלי, האינטרנט: כלי המעניק גישה חופשית למידע ובכך מקדם את החירות האנושית, אך גם כזה שמצמצם את הפרטיות ומאפשר הפצת מסרים מסוכנים. בהקשר של בריאות הציבור, צמצום הגלובליזציה יכול להיתפס דווקא כחיובי. מחקר שבחן את מגפת השפעת העולמית של 1958-1957, הראה בברור כי המגבלות שהטילה המלחמה הקרה על תנועות בין המערב למזרח, צמצמו את היקף התפשטות המחלה במערב.
העובדה שהנגיף התפרץ בסין היא משמעותית במיוחד. המעצמה העולה ממזרח ממלאת תפקיד קריטי בכלכלה העולמית, בין היתר כבית הייצור של מרבית המוצרים שאנו צורכים. חגגנו את שרשרת הייצור העולמית הזו ואת המוצרים הזולים שהיא הביאה בכנפיה, ועתה – כשהמשבר בסין מונע ייצור וייצוא – יש להניח שמדינות רבות ינסו להשיב מרכיבים חיוניים של ייצור אליהן הביתה. ארה"ב של טראמפ ממילא ניסתה לעשות כן, הגם שמטעמים אחרים. יתר על כן, החלשות הפעילות הכלכלית בסין צפויה לפגוע בכלכלה העולמית, ובכך להחליש עוד יותר את הישגיה של הגלובליזציה.
הסוגייה השנייה שצפויה להתחדד היא התחרות האמריקנית-סינית. וושינגטון תחת הנשיא טראמפ נוקטת קו תקיף מול בייג'ינג. ארה"ב הטילה מגבלות על אנשים המגיעים מסין מטעמים של בריאות הציבור, אך ניתן להעריך שסין – שכבר הזהירה מפני "תגובת יתר" עולמית – חוששת כי חלק מן ההגבלות נובעות מטעמים פוליטיים או אולי אפילו גזעניים.
המשבר יוצר גם תנאים נוחים יותר להזרקת ממד אידאולוגי למתח האמריקני-הסיני. עד כה, התחרות בין וושינגטון לבייג'ינג התנהלה בייחוד סביב היבטים חומריים: מעמד עולמי, יכולות כלכליות ועוצמה צבאית. אבל משבר הקורונה הוא מבחן למשטר ולחברה בסין ובארה"ב.
מחד, נראה כי המאפיינים הסגורים וההיררכיים של החברה הסינית הביאו לאיחור באיתור ובטיפול במחלה. זהו אתגר ללגיטימציה של המפלגה הקומוניסטית בסין, וצפוי לשמש את ארה"ב בטענות עתידיות על היתרונות שבחברה הפתוחה האמריקנית מול החברה הסגורה (חלקית) הסינית.
בה בעת, ההתמודדות עם המחלה תעמיד את המודל האמריקני של חירויות פרט, שוק חופשי ורפואה פרטית מבוזרת, מול המודל הסיני המעדיף את הקולקטיב, בשוק שחלקו נשלט על ידי הרשויות ועם רפואה שעוצבה באתוס ציבורי, הגם שכיום חלקה פרטי. יכולתה של סין להטיל מגבלות חריפות על אזרחיה סייעה כנראה לבלימת ההתפרצות בסין, בעוד שאין עדיין תמונה ברורה על יכולתה של המערכת האמריקנית להתמודד עם האתגר.
אבל, בכל משבר יש גם הזדמנות. החרדה הגלובלית מזכירה לנו שמעבר למחלוקות, למלחמות ולשנאות, בסופו של יום, בני עמים שונים חולקים את אותן החרדות. כולנו בני אדם. מאמץ בינלאומי מתואם וחוצה גבולות למעקב, טיפול, פיתוח והפצה מהירה של חיסון יהיה קריטי לבלימת המגיפה. זהו לקח חשוב נוכח אתגרים גלובליים נוספים, בייחוד משבר האקלים. בשני המקרים – אקלים ובריאות הציבור – ההתגייסות להתמודדות עמם תהיה יעילה הרבה יותר אם נשכיל להתעלות מעל שיקולים לאומיים.
- ד"ר אהוד ערן הוא מרצה בכיר ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, חבר ועד מנהל ב"מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית", וחוקר אורח במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
