פוליטיקאים, הסירו את ידיכם מהקורונה
הנגיף הוא עניין למקצועני רפואה שאחראים לתיווך המשבר לאזרחים. אל תערבו בזה ממשלת אחדות. דברים שלמדתי מדברור מלחמת המפרץ
בימים שבהם גוברת היסטריית הקורונה, אנשים מפשפשים בהיסטוריה ומחפשים תקדימים. מצאו וירוסים אחרים שפגעו בעולם ומצאו גם את מלחמת המפרץ הראשונה. עבור רבים, במפתיע, זהו עדיין זיכרון חי. חלפו 29 שנים מאז הייתה ישראל נתונה לאיום עיראקי של שימוש בנשק לא קונבנציונלי. לא ידענו איזה. חששנו מנשק גרעיני, כימי, ביולוגי. הפחד היה גדול ובהחלט טבעי ומובן. העבר וההווה התערבבו ומפלס החרדה עלה. ישראל נערכה אז במהירות, פיתחה את תפיסת "החדר האטום" וחילקה ערכות מגן. התפקיד שהוטל עליי, כדובר צה"ל, היה להרגיע את האוכלוסייה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בדיעבד אנחנו יודעים שהאיום היחיד שאכן התממש היה קונבנציונלי: 17 מטחי טילים נורו לעבר ישראל בחמישה שבועות ופגעו, תודה לאל, באופן קל בעורף. ישראל צלחה את המלחמה ההיא אבל נותרה כמובן רגישות, יש הקוראים לה פוסט טראומה, לירי טילים על העורף, כפי שקרה מאז שוב ושוב.
פעמים רבות מאז ניתחתי את המלחמה ההיא וניסיתי להבין מה פעל ומה לא. גם צה"ל השקיע מאמצים רבים ומרשימים בהיערכות העורף על בסיס לקחי 1991. אחרי שהציניות הישראלית הטיפוסית התפוגגה, ועימה הלעג הקבוע, נותר מרכיב חשוב אחד שהביא להרגעת העורף ולהתנהגות המדודה של הציבור, והיא הגישה המקצועית והעניינית.
מהרגע הראשון הנחו שר הביטחון, הרמטכ"ל ובעקבותיהם ראש הממשלה, את הדרגים הכפופים להם שאיש לא יפנה לציבור ויורה לו כיצד להתנהג בהתקפות הטילים מלבד דובר צה"ל. זאת הייתה הנחיה חסרת תקדים, חריגה ומרחיבה. היא עוררה שאלות, אבל המבחן העיקרי שלה היה מבחן הביצוע. והיא עבדה.
בתקופות כאלה של רגעי איום וסכנה, הציבור משווע למידע, להסברים פשוטים, בהירים, בשפה מובנת לכל גיל, מגזר ושפה. הוא רוצה לשמוע אמת, רק אמת, בזמן אמת וללא דחיות. כל הצהרה או ראיון, כמקובל במקומותינו, עלולים היו להוסיף למבוכה הכללית ולקעקע את האמון שהציבור נתן בצה"ל ובמדינה. לצדי עבד אז צוות מצוין של מומחים, לובשי מדים ואזרחים, מתחומים מגוונים, שליוו את הנחית הציבור בייעוץ מקצועי מדויק ומהימן.
אני כותב את הדברים האלה נוכח החשש הקיים ועומד של שימוש במשבר הקורונה הזה לצרכים פוליטיים; ליצירת תחושה של מצור, של התכנסות, של איחוד כוחות, ומכאן קצרה הדרך לממשלת אחדות לאומית לעת הזו. ייתכן שהגיעה העת לממשלה כזו, למה לא, אבל לא על חשבון הקורונה, בבקשה. נא לא לערבב.
בעוד בישראל נוטה הממשלה להחמיר במצב ובאמצעים שננקטו, הרי בארה"ב שבה אני שוהה בימים אלה המדיניות הפוכה לחלוטין. הנשיא דונלד טראמפ יודע היטב שהרעה במצב הכלכלי תוביל אותו לכישלון בבחירות בנובמבר, והוא פועל כדי להוריד את רמת המתח של הציבור. הוא מינה את סגנו מייק פנס להוביל את המאבק, והוא מאמין שעתידו של הנגיף לחלוף מעצמו, לכשיתחמם מזג האוויר. אולי. אין הוכחות מדעיות לכך. טראמפ ופנס בלאו הכי לא בדיוק מאמינים למדע.
עולה הרושם שמנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, מרכז את הפעילות עם קבוצה של בכירים בשירות הציבורי ובמערכת הבריאות. הם והם בלבד צריכים להנחות את הציבור. עליהם לעמוד בקו הראשון. האמינות שלהם גבוהה והיא תלך ותגבר ככל שהציבור יבין וישתכנע שהמניעים היחידים שלהם הם שלום הציבור ובריאותו. שום נימוק אחר.
לישראל יש מערכת בריאות טובה, קצרה אמנם, לא מספקת ומרובת פערים, אבל בראשה עובדים אנשי מקצוע מצוינים, צריך להפקיד המאבק בידיהם. אך גם עליהם מוטלת אחריות גדולה להבטיח שהמדיניות מתבססת אך ורק על שיקול דעתם המקצועית.
נכון, בדרך זו או אחרת, כולם כפולים לדרגים פוליטיים, אך עם כל הכבוד לפוליטיקאים, מוטב שיתמקדו בהקמת ממשלה, במו"מ קואליציוני ובחקיקה כזו או אחרת. את הקורונה תשאירו לבר סימן טוב ולחבריו.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם המכון ללימודי ישראל. היה חבר כנסת במשך כעשור ושימש דובר צה"ל בעת מלחמת המפרץ הראשונה. ספרו "מלחמדיה", עוסק בקרב על התודעה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
