למי קראת בוגד
הרשימה המשותפת היא שותף לגיטימי כמו החרדים הלא-ציונים וכמו שהכהניסטים הוכשרו ללא מצמוץ לטובת המאבק על חסינות הנאשם מבלפור
יובל דיסקין(צילום: צביקה טישלר, "ידיעות אחרונות")
בימים אלו של שלוש מערכות בחירות בשנה, נראה שכל מועמד ראוי יותר או פחות ממהר להתהדר בעברו הצבאי-ביטחוני במקום לומר אמירות ברורות על מהותה של מדינת ישראל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אני לא מועמד, ועם ובלי קשר אינני מתכוון להתהדר ב"כמה חריצים יש לי על החגורה", או באיזו יחידה שירתי בצה"ל, או בשב"כ. זה לא חשוב. זה לא מעניין. הדבר היחיד שרלוונטי הוא היותי אזרח מדינת ישראל, שהוא גם יהודי, גם ציוני וגם תומך נלהב בחזון מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, ברוחה של מגילת העצמאות. בהתאמה, אני רוצה שמדינתנו תהיה מדינה עם רוב יהודי ברור. אבל לא פחות מכך, אני רוצה מדינה שמעניקה זכויות אזרחיות מלאות לכל אזרחיה, ללא יוצא מן הכלל.
"לכל אזרחיה" משמעו לא רק לאזרחיה היהודים, אלא גם לאזרחיה המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים, הצ'רקסים, הבהאים והאתאיסטים. לכולם. אזרח הוא אזרח. לכן התנגדתי בריש גלי לחוק הלאום. חוק פופוליסטי, מביש ומטופש החותר תחת החזון הממלכתי של מגילת העצמאות. נכון, זה אולי לא חזון מושלם, אבל עדיין אני (ורבים אחרים) מזדהה עימו מכיוון שהוא נותן לי את התשתית הערכית והמוסרית להרגיש שזו המדינה שאני שייך אליה, אוהב אותה ורוצה להגן עליה. המדינה שלי. המדינה שאני רוצה שילדיי ונכדיי יחיו בה.
בהשראתה הדמוקרטית של אותה מגילת העצמאות, לאזרחי ישראל הערבים יש זכות לייצוג בכנסת. הם שותפים לגיטימיים לקואליציה או לאופוזיציה, מבפנים או בתמיכה מבחוץ. בזכות מגילה זו נוצרה בין השאר המפלגה של אזרחי ישראל הערבים – היא הרשימה המשותפת. אותה רשימה שביבי משתף איתה פעולה מפעם לפעם. כמו למשל כשרק לאחרונה היה צריך לפזר את הכנסת, או ב-1995 כאשר ניסה עם המפלגות הערביות להפיל ממשלת שמאל בהצבעת אי-אמון. כך צריך. הרשימה היא שותף לגיטימי. אבל לא רק של ביבי.
כן, אני מתנגד נחרצות לדעות של בל"ד, והייתי שמח אם הם היו נפסלים על ידי בג"ץ מלהתמודד בבחירות לכנסת. אולם באותה מידה, אני מתנגד נחרצות גם לדעות של הכהניסטים הגזענים היהודים והייתי שמח אם היו נפסלים על ידי בג"ץ מהתמודדות גם כן. באופן אישי, הייתי שמח אם כל הכנסת הייתה מורכבת ממפלגות ציוניות ולא גזעניות. אבל זו בדיוק מהות הדמוקרטיה. שיטת משטר המכילה באומץ מגוון של דעות ועמדות וכמובן מאפשרת ייצוג לכל אזרחי המדינה, ציונים או לא. על כך גאוותנו. זהו בסיס קיומנו.
הרשימה המשותפת בליל המדגמים
זו עליית מדרגה חמורה ומסוכנת של קמפיין השנאה שמשסה יהודים ביהודים ויהודים בערבים. והכי מטריד: כל כמות השנאה חסרת התקדים הזו מגויסת על מנת לחלץ נאשם בודד מהליך משפטי. השנאה הזו משמשת ככלי בימים אלו ממש על מנת לנסות להציל את הנאשם מחקיקה לגיטימית וראויה, שעל פיה חבר כנסת הנאשם בפלילים לא יוכל לקבל מהנשיא את המנדט להרכיב ממשלה. מה יותר הגיוני מחקיקה כזו? איזו דמוקרטיה בריאה שמה נאשם בפלילים ובעבירות שיש עימן קלון בראשה?
כדאי שנפנים: לא מדובר כאן במאבק בין שמאל לימין. אני מכבד ומוקיר אנשי ימין אמיתיים כמו שהיה מנחם בגין ז"ל, וכמו שהינם יבדל"א בנו בני בגין, מיכאל איתן או דן מרידור. אלו אנשים עם דעות ימניות מוצקות יותר מאשר רבים מקשקשני הליכוד של היום. אך יחד עם זאת, הם ליברלים ודמוקרטים אמיתיים.
על כן המאבק המתקיים בימים אלו אינו על הלגיטימיות של הרשימה המשותפת כשותף פוליטי להצבעה או לממשלה. זהו מאבק עמוק יותר על דמותה של מדינת ישראל הציונית, היהודית והדמוקרטית שקמה על פי חזון האבות המייסדים. במדינה כזו גם הרשימה המשותפת היא שותף לגיטימי וראוי, בהתאם לנושאים שעל הפרק.
באירוניה פואטית, אותו ה"גולם" שביבי יצר ב-2015 בקריאותיו הלא-דמוקרטיות הגובלות בגזענות (הערבים נעים בכמויות…) קם עליו ב-2020. כעת, גנץ וחבריו לקוקפיט, שמיהרו בשלוש מערכות הבחירות האחרונות להתחפש לימין של ביבי וליברמן, נאלצים להתמודד עם שאלת הלגיטימיות של אותו גולם כשותף פוליטי ראוי, על מנת להימנע, אולי, מבחירות רביעיות.
ריאיון עם ח"כ מנסור עבאס באולפן ynet (צילום: חגי דקל)
ניתן רק לברך על כך שלאחר כמה מערכות בחירות שבהן המפלגות הגדולות רק ניסו להסביר מדוע הצד האחר לא ראוי או אינו לגיטימי, המציאות מעמתת אותן עם מה שניסו לחמוק ממנו כמו מאש – לצאת עם אמירה ברורה על דמותה ועתידה של המדינה היהודית והדמוקרטית.
חבריי אזרחי מדינת ישראל, זה הזמן להבהיר ולומר בריש גלי – כן, גם הרשימה המשותפת היא שותף פוליטי לגיטימי. בדיוק כמו שהחרדים הלא-ציונים הם שותפים לגיטימיים ובדיוק כמו שהגזענים הכהניסטים "הוכשרו" פוליטית ללא מצמוץ, לטובת המאבק על חסינותו של הנאשם מבלפור.
"מתוך ביטחון בצור ישראל" אני קורא לכל מי שמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית יקרה לו, לכל מי שמאמין בדמוקרטיה ובשוויון זכויות אזרחי מלא במדינת ישראל, לומר זאת בגאון, בין אם בשיחות, בכיכרות או באמצעות המקלדת ברשתות החברתיות השונות. עלינו להשמיע את קולנו ללא פחד ולהיאבק על דמותה היהודית והדמוקרטית של המדינה שלנו. אף אחד לא יעשה זאת למעננו.
משום שמי שאינו אומר את דעתו באופן ברור ונחרץ, מי שמחביא את עמדותיו ונבהל מקמפיין השנאה המבחיל של הליכוד, הופך לבלתי נראה, לחסר משקל, למבוהל. במציאות הפוליטית שלנו אף אחד לא סופר מבוהלים, הם פשוט נמוגים.
מי שיקרא לנו או בוגדים, או לא יהודים, או שמאלנים בשל התמיכה הברורה והלא-מתפשרת שלנו בדמותה המקורית והרצויה של מדינת ישראל – הוא-הוא הבוגד האמיתי במהותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
- יובל דיסקין הוא ראש שב"כ לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
יובל דיסקין
שבוע הסייבר אוניברסיטת ת"א - חן גלילי
מומלצים
