ההבדל בין איטליה לדרום קוריאה
כמות הנספים היומית באיטליה רק ממשיכה לגדול ולהדאיג, אך כשמשווים אותה לדרום קוריאה עולה סיבה אפשרית למספרים השונים. וגם: הצד הירוק של סיפור הקורונה. טור נוסף של דבי קאופמן
האדם מתכנן תוכניות ונגיף הקורונה צוחק לו בפרצוף. כמה תוכניות היו לי עד הקיץ. החל מנסיעת בר מצווה עם הבן שלי וכלה בשלל הפתעות הכוללת גם טיסה לאיטליה. והנה ראו זה פלא, משומקום או יותר נכון מסין, צץ לו וירוס קטלני, גדול ככל שניתן לווירוס, שבתוך חודשיים כבש את העולם והרס לי את כל התוכניות. אבל לא הכל שחור. היום החלטתי להסתכל על הצד הירוק של ההתמודדות עם הנגיף, וגם לבחון את ההבדלים הדרמטיים בין איטליה לדרום קוריאה.
הגיל זה הסיפור
בעת כתיבת שורות אלו מספר הנדבקים סה"כ בעולם עומד על יותר מ-183 אלף, ומספר המתים עומד על יותר מ-7,000. קצב הגידול במספר המתים שומר על ממוצע יחסית קבוע במספרים אבסולוטיים.
המדינות ששרויות במצב חמור באירופה הן איטליה, ספרד, גרמניה צרפת ושוויץ. בכולן הממשלות החלו לנקוט בפעילות מנע, תוך שהן מבודדות אוכלוסיות נגועות ומונעות מהציבור לשוטט חופשי. דר' קוריאה עדיין ממוקמת גבוה בטבלת המדינות כמי שהכי שומרת על חיי אדם ומצליחה לעכב את קצב שיעור ההדבקה.
באיטליה ישנם כ-28,000 נדבקים. עלייה של יותר מ-10% ביחס ליממה הקודמת (כ-25,000). מספר המתים גם הוא מדאיג ועלה ל-2,158 לעומת 1,806, בנוסף חל גידול באלו שמצויים במצב קשה: 1,851 לעומת 1,672.
בגרמניה הייתה קפיצה משמעותית במספר הנדבקים עם 7,272 חולים לעומת כ-5,800 חולים ביממה הקודמת. מספר המתים עלה ל-17 לעומת 13 ומספר החולים קשה נותר 2.
לעומתן בדרום קוריאה נרשמו 81 מתים נוספים לעומת 75 ביממה הקודמת ו-8,320 נדבקים לעומת 8,236. ביחס לאיטליה מדובר בגידול מינורי ועושה רושם שהמדינה מצליחה להשתלט על הווירוס. מעבר לאמצעים בהם נוקטת דרום קוריאה שכוללים כמה שיותר אבחונים ובידוד מתון תוך סבסוד אמצעי מיגון על ידי הממשלה, יש גם את נושא הגיל.
לאור הנתונים היומיים המדווחים (כי עדיין לא ממש ניתן לנבא), עולה השאלה מה גורם לווירוס הקורונה להיות אלים יותר באיטליה, ופחות בינתיים בגרמניה, ובעיקר שונה בדרום קוריאה שבה יש פחות נדבקים ומתים.
תקראו לזה מזל, תקראו לזה גנטיקה ואולי מדיניות. מה שבטוח הוא שעדיין אין מספיק נתונים ושלא עבר מספיק זמן כדי לאפיין כל מדינה במדויק, אבל מדבר אחד לא ניתן להתעלם: הבדלי גילי הנדבקים במדינות השונות הוא ברור.
ככל שהנדבקים בקורונה יהיו מבוגרים יותר כך עולה החשש שיסבלו ממחלות נוספות לוואי וכך התמותה עולה. נתונים מסוכנות הידיעות הקוריאנית ומהעיתון היומי האיטלקי Corriere della Sera מעידים על שונות בגילי המקרים בין דרום קוריאה לאיטליה. רק -3% מהנדבקים בדר' קוריאה היו מעל גיל 80 לעומת 19.1% באיטליה.
בגרף ניתן לראות הבדלים ניכרים בשיעורי גילי הנדבקים, כשבאיטליה הרבה יותר נדבקים מעל גיל 60, בעוד שבדרום קוריאה צעירים יותר, ואולי זה גם מסביר את קצב ההחלמה ושיעור התמותה הגבוה באיטליה.
הצד הירוק של הנגיף
סוכנות החלל האירופאית פרסמה תמונות שמעידות על שינוי משמעותי ברמת הזיהום בעולם ובעיקר מעל פני איטליה בין ינואר למרץ. בשל הסגר שעשתה איטליה בשלושת החודשים האחרונים, נרשמה ירידה ברמות החנקן ובחלקיקים עדינים מעל מדינת המגף.
חלה ירידה של 20%-30% בחלקיקים שמכונים: PM 2.5 - אשר נחשבים בין מזהמי האוויר המטרידים ביותר בהקשר של השפעות בריאותיות על האדם, לפי ארגון הבריאות העולמי. וירידה בתחמוצות חנקן שהן גזים רעילים כמו גם החלקיקים שמשתחררים במהלך בעירה של דלק ואשר נפלטים על ידי מכוניות, תחנות כוח ומתקנים תעשייתיים.
ולכן אולי בכל זאת נסתכל על חצי הכוס המלאה בירוק, של הקורונה, כי כנראה שזה הזמן של נבחרי הציבור לארגן מחדש את החשיבה ולהוביל סדר עולמי סביבתי חדש - בזמן שכולנו נצורים בבתים.
בשל הקורונה: ירידה חדה בזיהום האוויר בסין
בעקבות הסגר: צניחה בזיהום האוויר בצפון איטליה
אולי לא תזיק לאנושות תקופת בידוד
כך למשל אפשר לארגן מחדש את תשתיות הכבישים, כך שיהיו מוטים פחות למכוניות, לבנות פחות מגדלי משרדים (מי צריך משרד כשעובדים מהבית. מי צריך כל כך הרבה בטון?), לפתח שטחים ירוקים, לצבור פחות חפצים שאין בהם צורך, וגם לחזור אל הטבע ולהעניק יותר כבוד לסביבה.
ואחרי כל האופטימיות הזו ניסיתי לשאול את המומחים אם האוטופיה הזאת בכלל אפשרית והגיונית. חברתי משכבר הימים שאיתה אני עובדת כבר מזה 20 שנה, פרופ' אופירה אילון שהייתה ראש החוג לניהול משאבי טבע באונ' חיפה, ושמשמשת ראש תחום סביבה במוסד שבו אני עובדת, טוענת שזה לא יקרה: "אני לא מקבלת את הטענה שהקורונה מחנכת אותנו לנסוע פחות, לטוס פחות או לצרוך פחות. לדעתי, זו ירידה זמנית שאחר כך תעלה בצורה מטורפת אחרי ה"סגר".
אולי אני אופטימית מדי, אולי חולמת בהקיץ, אבל אין לי ספק שהדבר נדרש ומתבקש, ואולי האדם יעבור טראומה כל כך קשה בעקבות הקורונה, שיבין שאין לו כל כך ברירה אם הוא רוצה שגם הדורות הבאים ימשיכו לשרוד בעולם הזה.
*הכותבת היא יועצת אסטרטגית, ומשמשת גם מנהלת פיתוח מחקר-עסקי במרכז למחקר למדיניות לאומית מוסד שמואל נאמן.
לפנייה לכתב/ת 
