הקורונה תרדוף את טראמפ עד לבחירות
נשיא ארה"ב זלזל בנגיף, ועלול לשלם על כך פוליטית. עכשיו, עם מצב חירום ומשבר שיימשך חודשים, לדמוקרטים יש תחמושת אין סופית נגדו לקראת ההצבעה בנובמבר
נדמה כי בשבוע החולף הִפנים סוף-סוף ממשל טראמפ את חומרת המשבר שחווה ארה"ב במסגרת ההתמודדות עם נגיף הקורונה. נאומיו של הנשיא עוטים לפתע טון רציני ומדוד, הבטחותיו שארה"ב תחזור מהר לשגרה נעשו צנועות יותר, ונכונותו להתנער מעמדות שהציג בעניין לפני ימים ספורים בלבד – גָדלה.
משבר הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
- מרוץ עולמי למסכות: "אל תקנו, תשאירו לרופאים"
- הטרגדיה באיטליה לא עוצרת: עוד 345 מתו ביממה
- דרום קוריאה: "תאי טלפון" לבדיקת קורונה
- האמריקנים מאבדים אמון בממשל – ורצים לקנות נשק
קצת פחות משמונה חודשים מפרידים בין טראמפ לבין המועד שבו יעמוד לבחירה מחדש (וכן, הבחירות צפויות להתקיים כסדרן). כל יום הוא תמונת מצב סטטית בתוך אירוע נזיל ודינמי, תמונה שעשויה להפוך תוך זמן קצר ללא רלוונטית. הסוף והאמצע של העלילה טרם נכתבו, אבל ההתחלה נחקקה בסלע, ואותה לא ניתן יהיה למחוק.
ומה יש בה, באותה תחילת עלילה?
יש בה נשיא שהמעיט יום אחרי יום בחומרתה של התפרצות הקורונה, ושהפריז פעם אחר פעם בתיאור ההישגים שרשם ממשלו במאמציו לבלום את הנגיף. זו תחילת עלילה שבה טראמפ וסנגוריו התייחסו למגפה כאל משבר יחסי ציבור, והאשימו כל קול שביקש להתריע מפני ההתפרצות כנגוע במניעים פוליטיים. בשל כל אלה ספג טראמפ קיתונות של רותחין מכל עבר, לרבות מכלי תקשורת שמרניים-מאוד שנוטים בדרך כלל לצדד בו ולהגן על מהלכיו.
כעת, עם הרחבת הסגר המוטל על קהילות בכל רחבי ארה"ב וההיערכות לקראת הגדלה דרמטית של מערך הבדיקות, הביקורת תהפוך למוטיב מִשני בשיח הציבורי. יחד עם זאת, לדמוקרטים ולמי שיהיה המועמד מטעמם לנשיאות בבחירות שייערכו ב-3 בנובמבר יש עכשיו מצבור כמעט בלתי נדלה של קטעי וידאו וציוצים, שמהם מצטיירת תמונה של נשיא שאנן ובטוח בעצמו שלא-לצורך, נשיא שנרדם על המשמר בשדרות פנסילבניה 1600.
שיטת הבובה לא עובדת
ב-19 באוקטובר 2016 נערך העימות הנשיאותי השלישי בין טראמפ להילרי קלינטון. כשניתנה לה ההזדמנות ניצלה קלינטון שאלה על הדלפות מאתר ויקיליקס שנועדו לפגוע במועמדותה, והצביעה על התערבותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לטובת טראמפ בבחירות.
טראמפ השיב כי מהלכיו של פוטין מעידים בראש ובראשונה כי הוא אינו רוחש כבוד לקלינטון ולנשיא אובמה. קלינטון השיבה מיד: "טוב, זה בגלל שהוא מעדיף בובה כנשיא ארה"ב". למשמע השורה הזו התפרץ טראמפ מיד לדבריה ואמר פעמיים "אני לא בובה" (No Puppet), ומיד לאחר מכן הוסיף בנחרצות: "את הבובה!" (You’re the puppet).
הרגע הזה הוא פרולוג מושלם לאופן שבו מתמודד טראמפ עם טענות מצד יריבים. כאשר האשמות כלשהן מופנות אליו, האינסטינקט המיידי שלו הוא להטיח מיד בחזרה בדיוק את אותן האשמות. כשהתקשורת האמריקנית מאשימה אותו בהפצת מידע כוזב, הוא מכנה אותה "פייק ניוז". כשהדמוקרטים מאשימים את הקמפיין שלו בתיאום עם רוסיה, הוא משיב ש"לא היה קולוז'ן (קנוניה) חוץ מאצל הדמוקרטים". וכן הלאה.
הקשר בין האשמות-הנגד של טראמפ לבין האמת הוא במקרה הטוב קשר רופף, אבל עד היום במרבית המקרים הטקטיקה הזו השיגה את מטרתה. כשטראמפ משתמש בה השורות סביבו מצטופפות, גרעין התומכים הקשה שלו מאמץ בחדווה את דף המסרים, התקשורת מהדהדת את טיעוניו, לעתים באופן לא ביקורתי מתוך חשש להצטייר כמגויסת לטובת הצד השני, והמצביע הרפובליקני המתון אומר לעצמו שטראמפ אמנם מתנהל באופן בעייתי, אבל שיריביו אינם קדושים גם כן.
עוד על פוליטיקה אמריקנית בבלוג על פילים וחמורים / יפתח דיין
משבר הקורונה הוא אולי הפעם הראשונה שבה ניתן לומר בביטחון מסוים ש"טקטיקת הבובה" אינה עובדת עבור טראמפ. כבר בתחילת חודש מרץ, כשטראמפ החל להכיר בהשלכות של התפרצות הקורונה, הוא ליווה את ההכרה הזו בהתקפות על יריביו הפוליטיים, עם דגש על הממשל הקודם.
ראשית, טען טראמפ, תגובת הממשל שלו למגפת הקורונה מוצלחת בהרבה מהתגובה של ממשל אובמה לשפעת החזירים ב-2009. במעמד אחד טען טראמפ שמניין הקורבנות אז היה 15,000, וכמה ימים לאחר מכן טען שהמספר היה 17,000, אף שבפועל המספר הרשמי עומד על כ-12,000 איש – נמוך ממספר הקורבנות הממוצע של שפעת עונתית.
טראמפ אף הגדיל לעשות וקבע כי ממשל אובמה כשל בכל הנוגע להיערכות לקיומן של בדיקות שפעת החזירים לחשודים כנשאים של הנגיף, וטען כי הן התחילו באיחור רב. בפועל, ממשל אובמה בדק כמיליון איש בתוך חודש מהרגע שבו אובחן המקרה הראשון של שפעת החזירים בארה"ב. לשם השוואה, בפרק הזמן המקביל בהתפרצות הקורונה ערך ממשל טראמפ בדיקות נשאות לכ-10,000 איש.
שנית, טראמפ הפנה אצבע מאשימה כלפי אובמה בכל הנוגע למשבר הנוכחי, וטען שתקנה מתקופת ממשלו היא שהביאה להאטה בתהליך האישור וההפצה של הבדיקות. טראמפ לא ציין תקנה מפורשת, וכל ניסיון לאמת עובדתית את הטענה הזו העלה חרס.
כבר אי אפשר לגלגל
טענותיו של טראמפ לא חלחלו. מקורביו אינם מרבים להפיצן בפורומים של אוהדיו, וכלי התקשורת מתייחסים אליהן בדיווחיהם בביטול נחרץ יותר מהרגיל. סקרי דעת הקהל בנוגע לתפקודו של הנשיא במשבר הנוכחי אינם מחמיאים עד כה – הגם שאינם שונים בהרבה משיעורי התמיכה וההתנגדות הכלליים שלהם זוכה טראמפ. כך או כך, ניכר שהוא אינו מצליח כבעבר לפצח את החזית התקשורתית באמצעות מתקפות הנגד.
מדוע הטקטיקה לא עובדת הפעם? ניתן לייחס זאת באופן חלקי לפער החריג בין טענותיו של טראמפ לבין המציאות. הסבר נוסף יכול להיות ששפעת החזירים, בניגוד לאירועים אחרים, לא נצרבה בתודעה האמריקנית ככישלון מהדהד של ממשל אובמה. ייתכן גם שטענות כלפי הנשיא הקודם אינן אפקטיביות במיוחד בחלוף שלוש שנים ממועד השבעת הנשיא הנוכחי.
אך מעל הכול, נדמה כי כל הצדדים מבינים שמשבר הקורונה הוא משבר בריאות ציבורי בעל השלכות חמורות בהרבה מכל אירוע אחר שהתחולל בעשורים האחרונים. לטוב או לרע, טראמפ אינו יכול להשוות את תפקודו לזה של קודמיו באירועים דומים – פשוט כי לא היו כאלה בימי חייו של אף אזרח אמריקני. הנשיא אינו יכול לגלגל את האשמה בשעה שהיקף המשבר עדיין הולך ומתברר, כי זה פשוט לא מעניין את מרבית האנשים: הם רוצים לדעת כיצד האירוע משפיע עליהם באופן אישי – ומה עושה הנשיא במצב הנתון כדי להתמודד עם הבעיה.
לסנדרס נגמרים ההסברים
ביום ראשון נפגשו ג'ו ביידן וברני סנדרס לעימות האחרון לפני ההתמודדות ביניהם בפריימריז שהתקיימו אתמול בשלוש מדינות – פלורידה, אילינוי ואריזונה. בשל ההגבלות החדשות על התקהלות בארה"ב בגלל משבר הקורונה, העימות היה נטול קהל. הפורמט, כך נדמה, עלה בקנה אחד עם הרייטינג הנמוך שלו זכה העימות ביחס לעימותי הפריימריז הקודמים.
הסיבה לירידה באחוזי הצפייה היא בראש ובראשונה ירידת הפריימריז מהכותרות לטובת משבר הקורונה. היריבות בין סנדרס וביידן, שגם כך נמצאת בשלבי הכרעה, הוקפאה בתודעה האמריקנית באותה נקודה שבה היא עוד הייתה על סדר היום: ביידן מאחד את רוב המפלגה סביבו, סנדרס מתקשה למצוא תשובות, ובגדול אפשר להמשיך הלאה.
תוצאות סבב ההצבעה של אתמול, שהתפרסמו לפנות בוקר, משקפות את התודעה הזו. ביידן הביס את סנדרס ללא תנאי בפלורידה ובאילינוי, וניצח אותו בקלות באריזונה. תוצאה זו, לצד הניצחונות המהדהדים שרשם בשבוע שעבר, מבהירה כי אין לסנדרס סיכוי ממשי לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות, וכי הישארותו במרוץ היא בגדר מריחה של זמן יקר עבור הדמוקרטים.
גם בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות ב-2016, כשסנדרס הפתיע רבים בהצלחתו היחסית מול קלינטון, הגיע אותו רגע שממנו והלאה המועמדות כבר לא הייתה בהישג ידו של הסנאטור מוורמונט, אך הוא סירב לפרוש. בשעתו, ההסבר של סנדרס להחלטתו להמשיך בהתמודדות היה שהוא מחויב להמשיך להפיץ את הרעיונות והערכים של "התנועה המהפכנית" שהקים. מעשית, סנדרס קיווה כנראה למשוך את קלינטון שמאלה במצע שתציג בבחירות הכלליות.
כעת המנגנון המפלגתי שוב לוחץ על סנדרס לפרוש, וטיעוניו בעד הישארות במרוץ נשמעים מוכרים, אבל הנסיבות השתנו. התוצאות שסנדרס רושם כעת מול ביידן גרועות בהרבה מאלו שהשיג מול קלינטון. קהלים רבים שתמכו בו בקרב מצביעי המפלגה, כמו מבוגרים בעלי השכלה תיכונית ותושבי האזורים הכפריים, נטשו אותו, ומעמדו בקרב המצביעים השחורים נותר לא-מזהיר, כפי שהיה קודם לכן, ואולי אף החמיר.
אם לא די בזה, ערכי התנועה שלו, בדומה לפריימריז הדמוקרטיים ככללם, לא מעניינים כרגע אף אחד. משבר הקורונה דורס בצדק כל נושא אחר בסדר היום. גם אם יש פתח מסוים לעיסוק באג'נדות הנוגעות לבריאות הציבור ולרווחה, העיסוק התקשורתי בהן לא צפוי להיעשות דרך הפריימריז, אלא בדיונים בין הרפובליקנים והדמוקרטים בגבעת הקפיטול.
ההיגיון שסנדרס עצמו נוטה לייחס למועמדותו כמעט ונעלם. תומכיו טוענים שהמעלה הכי גדולה של סנדרס היא עקביותו, הן בעמדותיו והן במעשיו, אלא שבמציאות הנוכחית, ייתכן שסנדרס ייאלץ לחרוג מהאופן שבו נהג לפני ארבע שנים, ולפרוש כבר בזמן הקרוב. ההודעה שפרסם בצהריים (שעון ישראל) מטה הבחירות שלו, ולפיה סנדרס ""מקיים הערכות" בנוגע להמשך הקמפיין ומדבר על העניין עם תומכיו, מחזקת את התחושה הזו.
