משבר הקורונה: שעתם היפה של הצעירים
הדורות הצעירים, שחסינים יותר מפני מגפת הקורונה, מוכרחים לשמור על אופטימיות אל מול אי הוודאות. בני הנוער יכולים לסייע בתחומי החינוך והבריאות, וההורים זוכים בהזדמנות לשקם את הסמכות ההורית. רון בן ישי מעודד אתכם לגלות סבלנות ויצירתיות
סופה של מגפת הקורונה יגיע להערכת מומחים בתוך פרק זמן שבין שלושה חודשים לשנה. זה יקרה כשיפותח חיסון יעיל ל-COVID-19 ובמקביל יתפוס תאוצה אפקט חיסון העדר, כלומר "החיסון הטבעי" של עוד ועוד מחלימים. אלה יצמצמו את התפשטות הנגיף באוכלוסייה המקומית לממדים נסבלים, וזאת בתנאי שנמשיך לבודד את עצמנו גם אחרי שלב ההשתלטות ממקורות הדבקה חיצוניים - מדינות זרות והשטחים הפלסטיניים - שעדיין נמצאים בשלב ההידבקות האינטנסיבית.
עד שנגיע לשלב הזה, המפתח להתמודדות עם המצב נמצא בידי הצעירים. מדובר בבני 45-16 פלוס-מינוס, שנושאים בעיקר הנטל הכלכלי, החברתי, החינוכי והביטחוני בישראל, ואשר שיעורי הפריון בקרבם הם המפתח להמשכיות של כולנו. ויש להם יתרון נוסף: הם עמידים בפני נגיף הקורונה הרבה יותר מבני 60 ומעלה. שיעורי התמותה אצלם נמוכים באופן משמעותי, ועל אף שהם נדבקים כנראה יותר מהמבוגרים, בשל מגע קרוב ותכוף יותר עם עמיתים במקום העבודה, שהות צמודה עם הילדים ובן או בת הזוג ומפגשים עם חברות וחברים - רובם נשארים בשלב של "נשא ללא תסמינים". גם אלה שממש חולים (חום, שיעול, קוצר נשימה וכו') מחלימים כעבור זמן לא רב.
משבר הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
- מרוץ עולמי למסכות: "אל תקנו, תשאירו לרופאים"
- הטרגדיה באיטליה לא עוצרת: עוד 345 מתו ביממה
- דרום קוריאה: "תאי טלפון" לבדיקת קורונה
- האמריקנים מאבדים אמון בממשל – ורצים לקנות נשק
משתי סיבות אלו, נופל עיקר נטל ההתמודדות עם המגפה על כתפיהם של הנשים והגברים הצעירים שבתוכנו. אבל זו לא רק מעמסה - זו גם שעתם היפה של הישראלים בני הדור הזה: שעה שבה הם יכולים ונדרשים לתת ביטוי ליצירתיות, לכישרונות ולאנרגיות שיש להם בשפע, ולהתגייס כדי שרובנו (גם מי ששיבה זרקה בשערו, כמוני) נעבור את המשבר בשלום ועם מינימום נזק.
ליזום - ולא לשקוע בדיכאון
ניתן לחלק את דור הצעירים לשתי שכבות, בשלבים שונים של החיים: האחת בני 24-16 והאחרת בני 45-25. בקבוצה הראשונה נכללים תלמידים, חניכי תנועות הנוער, תלמידי המכינות, החיילים ובני ובנות שנת שירות, סטודנטים בראשית הלימודים ומי שברובם אינם מטפלים במשפחות. אלה צריכים לחלק את היממה בין עזרה להורים, לימודים מרחוק ושירות לאומי. כל אחד על פי טעמו והעדפותיו.
ההתגייסות לשירות הלאומי צריכה להיות התנדבותית - ההורים מוזמנים לעודד - ויכולה להתמקד במשימות חיוניות שונות שקשורות במישרין או בעקיפין בהתמודדות הציבורית עם המגפה: סיוע בחלוקת מצרכי מזון ותרופות למי שנמצאים בבידוד או שמתקשים בתנועה, סיוע למד"א ולצוותים בבתי החולים, סיוע לחקלאים ובתעשיות שתוצרתם חיונית למשק והוראה וחניכה של ילדים צעירים ובעיקר בעלי צרכים מיוחדים. כל זאת בתנאי שיאפשרו למתנדבים לקיים כהלכה את התנאים להתגונן מפני הדבקה. בני הדור שלי זוכרים את הזמנים בקורות המדינה שבהם גייסו אותנו לקחת חלק בביצוע משימות לאומיות. אינני זוכר שסבלנו, ולהיפך - קיבלנו משהו להתרפק עליו בנוסטלגיה, ולא פחות חשוב - חינוך לערכים, שמאוד נחוץ לדור ה-Y.
אבל עיקר נטל ההתמודדות עם המגפה בכל התחומים נופל על שכבת גילאי הביניים: העובדים והמפרנסים, אנשי המקצוע, המנהלים וההורים הצעירים. ידיהם ממילא מלאות עבודה בימים אלה, בין אם הם עובדים חיוניים ובין אם הם נאלצים לשבת מאונס בבית ולהתמודד עם החרדה מחוסר הוודאות, הדכדוך הכללי והמתחים עם בני הזוג ועם הילדים, שהצרחות והתובענות שלהם מרקיעים שחקים. החיים לא קלים גם למי שאין להם משפחות ונאלצים להתמודד עם הבדידות.
ובכל זאת, גם לבני שכבת הביניים אני מציע להתגייס להתמודדות פעילה ויזומה עם המצב. מניסיוני, במצבים שכוללים מרכיב כבד של חוסר ודאות, המאמצים היצירתיים לחלץ את עצמי ואת הקרובים לי מהסכנה הם אמצעי ההתמודדות היעילים ביותר. מלבד פיתרון הבעיה עצמה, הם אף מסייעים להפיג חרדות, לפוגג כעסים ולחמוק מדיכאונות שמחזקים את תחושת הקורבנות והאומללות. יש המון דברים בבית שחיכו רק לרגע הזה כדי לטפל בהם, והעיקר - להיות יצירתי בכל מה שנוגע לחינוך הילדים והפעלתם.
בעניין זה הכלל החשוב ביותר הוא לדבר עם הצעירים בשפתם ולעורר בקרבם עניין. אפשר, למשל, לחבר מערכי שיעור ל"קורס התמודדות עם המגפה" שבו הם יתבקשו להציע הצעות, ואתם ההורים תוכלו להסביר להם מהי סולידריות חברתית וכיצד משיגים אותה. אפשר להעביר לקטנים שיעורי היסטוריה ואזרחות, וגם השימוש ביוטיוב ובאמצעים דיגטליים רצוי מאוד. והכי חשוב, להשתמש בזמן האיכות ביחד כדי להקנות לעצמכם ולילדים הרגלי קריאה. די שיראו אתכם קוראים כדי שהם ירצו לחקות אתכם.
בעודכם סגורים בבית, אתם גם יכולים לקדם פלאים את הסמכות ההורית, שאולי נשחקה בימי השגרה. למדו את ילדיכם מיומנויות או נושאים שאתם חזקים בהם, ותוכלו להפיג את החרדות וחוסר הוודאות שלהם (וגם של עצמכם) אם תעניקו להם מדי יום תדרוך אקטואליה על מה שקורה בעולם. הפיקו איתם לקחים, אבל למען השם, אל תפחידו אותם כדי להניע אותם לציית לכם, כפי שאנחנו נהגנו לעשות ("אם לא תאכל יבוא שוטר"). אין בכוונתי להחליף את סופר-נני וגם אין לי הכישורים לכך - אני מדבר רק מניסיון וזה יש לי בשפע.
ועוד משהו לא פעוט: בשעת מבחן כמו זו שאנו חווים, בישראל הדמוקרטית, לא סביר שחצי מהציבור חושדים, וחלק אף משוכנעים, שראש הממשלה מנפח את המשבר לצרכיו הפוליטיים, וכי הצעדים שהוא נוקט בהם לא נועדו להציל אותנו מנגיף הקורונה אלא אותו מספסל הנאשמים. מי שמחזיקים בדעה הזו ואינם מצייתים להוראת מצילות החיים שמפרסמות הרשויות המוסמכות של המדינה - כמו גם החרדים ששמים את מבטחם באל וברב המתיימר לייצג אותו - מגדילים את הסכנה הנשקפת לכולנו.
לכן הממשלה, חברי הכנסת ובכירי הרשויות המקומיות מוכרחים להפנים שבזמנים כאלה הם חייבים ליישב במהירות את חילוקי הדעות הפוליטיים שלהם, את מאבקי הכסאות והאגו, ולמצוא הסדר שמבוסס על פשרה. קץ המשבר הפוליטי יגביר את אמון הציבור בהנהגה ובכך יתרום משמעותית להתמודדות עם COVID-19 הארור, כמו גם לחיזוק הדמוקרטיה במדינת ישראל.
