שתי בשורות טובות במשבר הקורונה - ואחת שיכולה להיות, אם הציבור יתעורר
הדולפינים והברבורים חזרו לתעלות ונציה, חברה ישראלית מנסה למצוא את הפתרון לנגיף, וגם, האם ישראל תיהנה מירידת מחיר הנפט? הטור של דבי קאופמן
שלוש בשורות, שתיים מהולות בטעם טוב ואחת לא, פתחו את הבוקר. הראשונה: חברה ישראלית שפיתחה בדים שמאפשרים לחסל את הקורונה ומתחילה כבר לייצר מסכות. זה לא יהיה מחר בשווקים אבל בתוך שנה זה כבר יהיה מסחרי אם יצליחו לגייס משקיעים, לפחות כך הם טוענים.
השנייה: ונציה מתהדרת בדולפינים ובברבורים לבנים, אחרי שנים של מי תעלות עכורים. בגלל כמויות האנשים שפוקדים את העיר, נרשם בה זיהום בים וביבשה ולאחרונה בעקבות הירידה בשימוש בדלק ועצירת תנועת המבקרים, הפכו המים צלולים יותר, וניתן לצפות בדגים בתעלות. הבשורה השלישית היא הירידה במחירי הנפט בעולם, שהמשיכו אמש (רביעי) לצלול, בירידה התלולה מאז 2002, ל-20.37 דולר לחבית – סה"כ ירידה של 24%.
ירידה במחירי הנפט מלמדת על ירידה בייצור, בצריכה ובתעבורה, שהרי נפט הוא מרכיב מרכזי בתחומים אלה. כמעט כל דבר שמפותח על פני הכדור שלנו מקורו בנפט ובפחם. מאחורי הנפט מסתתרות מזימות וקנוניות מצד מדינות רבות והוא מוקד מושלם למלחמות. מחירו משתנה בהתאם לייצור ולהפקה. הסיפור של הנפט הוא מרתק אך יחד עם זאת מסוכן ועלול להוביל את העולם למקום מרושע יותר מווירוס הקורונה. ככה זה שכסף מתערבב בנגיפים.
אירופה ייבאה את מרבית הנפט עד 1973 מחברות ארגון אופ"ק: סעודיה, איראן, עיראק, קטר, כווית, אלג'יריה, לוב, ניגריה, ונצואלה, איחוד האמירויות הערביות, גבון ואינדונזיה.
אלא שמאבקים פנימיים בין המדינות לבין חברות הנפט המערביות, והמחסור בנפט מזוקק, אי ביצוע תוכניות הפקה ודלדול מקורות בשנות ה-60 המאוחרות ותחילת שנות ה-70, הביאו לסכנה של חוסר בנפט זמין, שהעצימה את השימוש בו כנשק פוליטי, תוך מאבקים בארגון אופ"ק עצמו. איראן החליטה לייצר יותר לעצמה, ערב הסעודית ולוב רצו לייצר פחות כדי להעלות מחירים, והמדינות לא הגיעו להסכמות. הרצון של כל מדינה לדאוג ל"תחת" של עצמה הוביל לעודף ייצור.
האם ישראל תיהנה מירידת מחירי הנפט?
בעת משבר של האטה וירידה בצורך בנפט, ההיצע גדל והמחירים צונחים, זאת בנוסף לפוליטיקה בין המדינות, ולכן השאלה הנשאלת היא האם ישראל תיהנה מירידת המחירים? התשובה היא שלא ממש. אם אתן דוגמאות מן העבר, בשנת 2008 עמד מחיר חבית נפט על 150 דולר. המחיר של ליטר בנזין אוקטן נטול עופרת לצרכן היה 7.12 ש"ח.
בינואר, כשחבית עלתה כ-50 דולר, המחיר בשירות עצמי עמד על 6.14 ש"ח לליטר. מחיר בנזין 95 אוקטן בתחנות הדלק נקבע בהחלטת ממשלה ומתעדכן בחצות לפני יום העבודה הראשון בחודש. המחיר מתפרסם בעיתוני מחירים יומיים ובאתר משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. החישוב משקלל את מחירי הבנזין באירופה ב-5 ימי המסחר שקדמו לשני ימי העבודה האחרונים בחודש, ומוכפל בשער המחאות מכירה של הדולר לפי בנק לאומי ביום החמישי לימי המסחר.
מחיר הבנזין בתחנות הדלק מורכב מהמחיר בשער בתי הזיקוק, הבלו, שנקבע ע"י רשות המסים במשרד האוצר, סל הוצאות השיווק לבנזין, מע"מ ותוספת מחיר עבור שירות מלא. הבלו הוא מס עקיף, המוטל על רכישת מוצרים מקומיים. בלו מוטל על טבק, משקאות חריפים ודלק, ויתרונו בגבייתו מהיצרן ולא מהצרכן. כדי לגבות אותו משיתים את עלותו על המוצר והוא נכלל במחיר הנגבה מהספקים. אגף המכס והמע"מ במשרד האוצר אחראי על קביעת שיעורו.
הבלו לא תלוי בשינוי מחירי חביות הנפט, ונקבע ע"י הממשלה, שאחראית על שינויו. הבלו צמוד למדד אבל מוטל עליו מע"מ. הוא כלי מצוין לממשלה לקבל הכנסות מבלי שתיתפס כ"רעה". כדי שיחול שינוי, הציבור צריך למחות נגד אותו מס שערורייתי, שבעצם לא נתפס כמס. כל עוד הציבור לא יתעורר, הממשלה תמשיך לשחק איתו כראות עיניה, וגם אם מחירי חביות הנפט ימשיכו לרדת הציבור ימשיך לשלם, כי הממשלה מצאה שיטה לגבות מכולנו סכומי עתק. ולמרות שהציבור סגור בבית, הוא בכל זאת צורך חשמל והרבה יותר ממקודם. כך שעם ירידת מחירי הנפט, כדאי לדרוש גם ירידה במחירי החשמל.
מדינות הנפט מסתירות נתונים
המספר הכולל של הנדבקים בעולם עולה על 220,000 נדבקים. היום כבר יש כמעט 9,000 מתים סה"כ, וכ-6,825 במצב קשה. איטליה, ספרד, אירן, גרמניה, ארצות הברית וצרפת ממשיכות להוביל את מפת ההידבקויות. סין בהתאוששות וגם דר' קוריאה. איראן היא אחת מחברות אופ"ק, ואיבוד השליטה שם צריך להטריד את כולנו.
אך התעלומה הגדולה בכל סיפור הנפט והקורונה בכלל היא רוסיה. המספרים בה נמוכים. או שאין בה נדבקים, או שהיא מעדיפה לא לדווח, וזה גם מתחבר לנפט. פתאום היא החליטה שלא לשתף פעולה עם מדינות אופ"ק כפי שנהגה בארבע השנים האחרונות. 147 נדבקים, מת אחד ושמונה מחלימים. המספרים לא משתנים. מעין חור שחור, שלא ברור מה קורה איתו. מה רוסיה מסתירה שהעולם לא יודע?
גם בערב הסעודית אין מתים מדווחים, כן יש 238 נדבקים. בכווית יש 148 נדבקים ובבחריין 256 עם מת אחד. בעיראק 164 ובמצרים 210. ולכן, גם הדיווחים ממדינות ערב צריכות להילקח בעירבון מוגבל, ולא ברור מה המצב בהן.
*הכותבת היא יועצת אסטרטגית, ומשמשת גם מנהלת פיתוח מחקר-עסקי במרכז למחקר למדיניות לאומית מוסד שמואל נאמן.
לפנייה לכתב/ת 
