להסתכל על האין-כנסת ולמות מפחד

בזמן שתעשיינים, בעלי עסקים קטנים ומאות אלפי עובדים מביטים מבועתים בדרכם הסלולה לקריסה ולאבטלה, בית הנבחרים נסגר ולא יכול לעזור להם

איילת נחמיאס ורביןפורסם: 19.03.20 , 13:09

יולי אדלשטיין(צילום: אלכס קולומויסקי)

מלכתחילה כאב להביט בתמונות מהשבעת הכנסת השבוע. פיזית, זה היה קשה לצפייה. הקורונה הייתה רק תירוץ. אבל כשיולי אדלשטיין החליט אתמול (יום ד') לצמצם דרמטית את פעילות הכנסת, חשבתי שזה לא יכול להיות. אני מכירה את האיש. אני יודעת שהיחלשות הכנסת הדאיגה אותו מאוד. אני עדיין מתקשה להאמין, גם אם הפטיש היה משכנע למדי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בישראל נוהגים לזעוק שהרשות השופטת משתלטת על שתי הרשויות האחרות, אבל חוסר האיזון האמיתי הוא דווקא בין הממשלה לכנסת. גם בתקופת כהונתי, אף חוק – גם אם היה חיוני וללא עלות תקציבית – לא היה יכול לעבור בלי שהממשלה תאשר אותו בוועדת שרים לחקיקה.

היו עוד דוגמאות רבות לדריסת הרשות המחוקקת על ידי הרשות המבצעת בכל הקשור ליכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה. את התוצאות ראה הציבור בצעקות בוועדות ובקושי העצום של האופוזיציה לקבל תשובות ענייניות. זה היה חמור אז, וזה חמור פי כמה היום, כשמגפת הקורונה מרחפת על ראשינו וכל הטיפול בה מתבצע ללא פיקוח פרלמנטרי.

גם אחרי בחירות אפריל וגם אחרי בחירות ספטמבר אמרתי למי שאמרתי בכנסת שהם חייבים להקים כמה ועדות, בעיקר את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היה ברור שוועדת הכלכלה תתקשה להעביר רפורמות, ושהציבור בישראל יכול לשרוד בלי העבודה הפרלמנטרית - מבלי לזלזל - של ועדת מדע וטכנולוגיה. אבל ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לצד ועדות הכספים וחוץ וביטחון, היא החיונית ביותר.

וזה היה הרבה לפני שמישהו שמע על הקורונה. והנה עכשיו, בגלל המהלך המפוקפק מאתמול, זה שוב נדחה. בזמן מגפה עולמית. דמוקרטיה, כן?

אין סיבה להיות מופתעים. הפוליטיקה מזמן ניצחה כל שיקול ענייני. עדיין לא ברור איך מבחינה מוסרית מסכימים הח"כים לא לעשות כלום במשך שנה ולהמשיך לקבל את משכורותיהם, מבלי לוותר - ולו למראית עין - על ההעלאה האוטומטית (רק מיעוטם חתם על הוויתור).

המחשה למצב הכאוטי קיבלנו באישור התקנות להפעלת איכון של שב"כ על טלפונים ניידיים של נדבקים בנגיף (מהלך שאני בעדו תחת פיקוח נאות). התקנות נדונו בוועדת חוץ וביטחון בראשות גבי אשכנזי, אולם בתואנה מסוכנת של עיכוב ההליכים, רצה הממשלה לבדה ושוב עקפה את הכנסת. מדובר בהחלטה מאז'ורית, לא איזה דבר קטן, אבל הכנסת התגלתה שוב במלוא חולשתה.

אני מדברת עם יותר מדי אנשים - תעשיינים, עובדים, יזמים, ישראלים מופלאים מכל המגזרים - וכולם בפאניקה. לא מהקורונה אלא מתחושת חוסר השליטה והעובדה שבקרוב יהיו פה חצי מיליון דורשי עבודה. וכשהם שואלים אותי מה יהיה ולמה הקולגות שלי לשעבר בכנסת למתנהגים ככה, אין לי מה לומר.

לא ברור איך אפשר לתפקד כשאין כנסת שתאשר תקציב חירום. מבלי לזלזל, מה שאישרה הממשלה עד כה זה טיפה בים. בינתיים בעלי עסקים קטנים ובינוניים - תעשייה, קמעונאות, מסעדנים - לא יודעים את נפשם מפחד. אנחנו חוזרים יותר מעשור אחורה. אזרחי ישראל זקוקים עכשיו לכנסת כדי שיוכלו להסתכל עליה ולחשוב שהיא דואגת להם. למרבה הפחד, זה לא נראה ככה כרגע.