דייר מבית האבות שבו התגורר קורבן הקורונה: "העובדת שהדביקה לא אשמה"
כמה שעות אחרי שאריה אבן הובא למנוחות, אמר צביקה מבית האבות "מגדל נופים" בירושלים לאולפן ynet כי אין צורך לחפש את הנגיף אצל כל השוהים במתחם: "יש מיליון וחצי איש בגיל הזה, הכי טוב שנכנסנו לבידוד מרצון"
צביקה, דייר במתחם הדיור המוגן "מגדל נופים" שבו התגורר קורבן הקורונה הראשון בישראל אריה אבן, ביקש להגן הבוקר (יום א') על העובדת הסוציאלית שלפי ההערכות העבירה את הנגיף לקשישים במקום. "העובדת שלנו, שלא באשמתה ולא ברשלנותה, נדבקה והדביקה כמה מאיתנו", אמר הדייר בריאיון לאולפן ynet.
אבן, ניצול שואה בן 88 במותו, הובא הלילה למנוחות בבית הלוויות שמגר בירושלים. לפי הוראות משרד הבריאות, בית הלוויות עבר לפעול במתכונת חירום, והוקם בו אגף מיוחד למתן מענה לקבורת חולי קורונה.
הנגיף בבית האבות התפרץ לאחר שהעובדת הסוציאלית נדבקה מתייר צרפתי. אבן נפטר ביום שישי - כשבוע לאחר שאושפז במחלקת הקורונה בבית החולים שערי צדק בבירה. עם ההודעה על פטירתו, הבהירו בבית החולים כי אבן סבל ממחלות רקע רבות ומשמעותיות.
צביקה, המכר של אבן, סיפר הבוקר ברקע הדבקתם של שלושה דיירים נוספים וחמישה אנשי צוות בנגיף: "כולנו מכירים את כולנו, זאת קהילה קואפרטיבית, הבית שייך לנו. לא הייתי הכי קרוב בעולם לאריה, אבל פטפטנו והתייעצנו יחד".
- בדקו את כולכם?
"לא, וגם אין צורך. באופן תיאורטי כדאי לבדוק את כל האנשים בעולם, אבל אנחנו לא במצב סיכון יותר גבוה מכל אדם אחר".
- הגיל עושה את שלו במקרים האלה.
"גיל? יש מיליון וחצי בגיל הזה בישראל. אנחנו צריכים בדיקות יותר מבני ה-30 אבל לא יותר מבני ה-80".
- אתה נשמע לי די רגוע וקר רוח.
"כל הבית הוא במצב של נינוחות, יש פתאום תחושת סולידריות קהילתית וכל אחד מחפש דרך לעזור לחברים שלו בעניינים יותר נפשיים, כלומר בדידות וקשר למשפחות וכדומה. בסך הכול מצבנו בסדר גמור".
- סיימתם את הבידוד?
"לא, אנחנו כפינו אותו על עצמנו היות ואמצעי ההגנה הטוב ביותר הוא בידוד מרצון. כל אחד מאיתנו יושב בדירתו, לא מתערבב עם חבריו, מדברים כמובן בטלפון".
- אתה לא חושש?
"ממש לא חושש".
אבן, כאמור ניצול שואה, עלה לארץ ב־1949 ועבד בסלילת כבישים. הוא שירת כטכנאי בחיל האוויר וקיבל תעודת הצטיינות מנשיא המדינה. הוא התחתן עם יונה אבן, עובדת במשרד החוץ, והשניים הביאו לעולם ארבעה ילדים. "הוא אהב את החיים, מוזיקה קלאסית, הוא אהב לקרוא, היה איש חכם", מספרת בתו עופרה.
משפחתו של המנוח מסרה: "הוא היה איש יקר ואהוב, חי חיים מלאים, אדם חזק עד רגעיו האחרונים. צר לנו על כך שהעביר את ימיו ורגעיו האחרונים כאשר בני משפחתו מנועים מלהיות לצידו. אנו מודים לצוות הרפואי בבית החולים שערי צדק על טיפול מסור, אנושיות ואמפתיה".
"במשך מספר ימים הוא סבל מחום נמוך, לקח אקמול וזה עזר", סיפרה בתו. במוצאי השבת שעברה מצבו החמיר והוא פונה לבית החולים שערי צדק, שם אושפז בבידוד מוחלט. "זו חוויה מאוד קשה כי הוא לא תפעל טלפון חכם. כשבן אדם חלש ולא יכול להחזיק את הטלפון זה אתגר להיות איתו בקשר. היינו תלויים בסגל אבל הסגל לא יכול היה להיכנס ולהחזיק לו את הטלפון", אמרה הבת.
היא הוסיפה: "החולים הצעירים במחלקה היו מקסימים ועזרו לנו לדבר איתו בווידאו בטלפונים שלהם, אבל בימים שהוא לא הרגיש טוב או היה ישנוני בגלל התרופות זה לא היה אפשרי. זה קשה כי את לא יכולה להיות שם, לראות אותו, את לא יכולה לכסות אותו בשמיכה, לתת לו מים, לחבק אותו".
לפנייה לכתב/ת 
