שופטי בג"ץ הם פוליטיקאי-על

הטיעונים בזכות התערבות העליון בסוגיית יו"ר הכנסת יפים כשלעצמם. הבעיה היא שהם מתעוררים רק כשהעתירות באות מהצד השמאלי של המפה

עו"ד יצחק בםפורסם: 25.03.20 , 11:59

(צילום: ערוץ הכנסת )

איך הייתם מגיבים לו באמצע משחק כדורגל שקול בעט השופט את הכדור לשער של אחת הקבוצות? זה בדיוק מה שקרה לגוש הימין כשבג"ץ החליט להשתלט על סדר היום של הכנסת ולכפות על יולי אדלשטיין לקיים הצבעה על בחירת יו"ר חדש תוך 48 שעות - מה שהוביל היום (ד') להתפטרותו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

על פניו נתמכת החלטת בג"ץ בשיקולים משפטיים סבירים: יו"ר הכנסת מכהן מכוח כללים של רציפות כהונה, הוא לא נבחר בידי חברי הכנסת החדשה, ולכן סמכותו מוגבלת, כמו שסמכויותיה של ממשלת מעבר מוגבלות. הכנסת אינה "להקת מעודדות" של הממשלה ולכן שאלת בחירת היו"ר אינה תלויה בהרכב הממשלה.

הקושי עם הנימוקים האלה נעוץ בשימוש הסלקטיבי שבית המשפט העליון עושה בעקרונות עמומים כדי להגיע לתוצאה פוליטית הרצויה לו. הגזירה השווה שעשה בג"ץ מסמכויותיה של ממשלת מעבר בעייתית. לפי פסיקתו, ממשלות מעבר יכולות לנהל משא ומתן במגמה לחלק את ירושלים (ממשלת ברק בתקופת דמדומיה), לשחרר מחבלים ואף לצאת למבצעים צבאיים, אך יו"ר כנסת בתקופת מעבר אינו שולט בסדר יומה.

ומצד שני: פרופ' דניאל פרידמן סבור שהתערבות בג"ץ הייתה הכרחית

גם הדימוי הציורי שלפיו הכנסת אינו להקת מעודדות של הממשלה נשכח מלב השופטים כאשר דור קודם לכן הביאה ממשלת רבין את הסכמי אוסלו ב' לאישור הכנסת, והיו"ר הביאם להצבעה עוד לפני שהח"כים הספיקו לקרוא אלפי עמודים של נספחים ביטחוניים ואזרחיים. אז דבק בג"ץ באדיקות בגישה מרוסנת השוללת התערבות בסמכותו של יו"ר הכנסת לקבוע את סדר יומה.

הטיעונים בזכות ההתערבות בעבודת הכנסת והממשלה יפים אולי כשלעצמם. הבעיה היא שהם מתעוררים במלוא עוצמתם כאשר העתירות באות מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית, ובאופן מופלא מאבדים מכוחם כאשר טענות דומות נטענות מימין.

יולי אדלשטיין פעל בהתאם לסמכותו בתקנון הכנסת כשהחליט שההצעה לבחירת היו"ר תובא בסמוך לפני הצגת הממשלה, ככל שתורכב. בחירת יו"ר הכנסת אינה החלטה רגילה שרוב חברי הכנסת יכולים לשנותה ככל אשר יחפצו. אחרי שהכנסת בוחרת יו"ר, אפשר להעביר אותו מתפקידו רק ברוב של 90 ח"כים. ממשלה יכולה ליפול ואחרת לקום, קואליציה יכולה להשתנות ואילו היו"ר נשאר מבחירתו על סוף כהונתה של הכנסת.

הרוב הארעי של היום עלול לסנדל כל קואליציה עתידית וליצור מצב שבמסגרתו יו"ר הכנסת שנבחר לפני שמתברר אלו סיעות ייכללו בקואליציה, ימצא את עצמו באופוזיציה ומשם יתקע מקלות בעבודתה של הקואליציה.

השיקול שלפיו מן הראוי כי יו"ר הכנסת יהיה מאחת סיעות הקואליציה הוא שיקול פרלמנטרי ראוי, אשר יו"ר הכנסת היוצא היה רשאי לשקול. הרי ממה נפשך – אם לגנץ יש רוב של 61, יתכבד ויקים ממשלה וייבחר יו"ר כלבבו. אם אין רוב של 61 לממשלת גנץ - בחירת היו"ר עכשיו רק תעמיק את המבוי הפוליטי הסתום. התקנון מאפשר לדחות את בחירת היו"ר עד להקמת ממשלה.

לעומת זאת, התערבות של בית המשפט העליון בשיקול דעת של יו"ר הכנסת שהופעל בהתאם לתקנון ובעניין פנים פרלמנטרי מובהק הופכת את שופטי העליון לפוליטיקאי-על, בעלי סמכות עליונה ונטולי כל אחריות, מכיוון שאת האבן ששופטי עליון זרקו לבאר ספק אם הפוליטיקאים יצליחו בסופו של דבר להוציא.