המתאמנים כועסים על ההנחיות החדשות: "הנזק לבריאות יהיה גדול יותר"
עינב לא מבינה למה לקחו לה את המקום שבו היא יכולה לפרוק את הלחץ, רותם אומרת שתשמור על התקנות למרות שהן "ממש לא הוגנות", ולירן תוהה: "איך זה הגיוני שתפילה במניין בשטח פתוח מותרת ולרוץ בשדה אסור?"
ההנחיות החדשות שאושרו הבוקר (יום ד') ולפיהן לא תתאפשר פעילות ספורטיבית ותותר יציאה לזמן קצר עד מרחק של 100 מטר בלבד, הכעיסו ישראלים רבים שנוהגים לרוץ בגפם בשטחים פתוחים וללא מגע אדם, ולטענתם מדובר בהנחיות מוגזמות, שרק יגרמו נזק.
דובי מילר, בן 52 מכפר יונה, שמנהל קבוצת ריצה ורגיל לרוץ מדי יום אמר ל-ynet: "אני מאוד אוהב לרוץ על שביל ישראל אבל עכשיו זה כבר לא אפשרי. יצאת קודם מהבית ורצתי כמו משוגע סביב המאה מטר שמותר. אמנם יש לי הליכון בבית אבל זה ממש לא כמו לרוץ בחוץ".
לדבריו, ההגבלה לא צריכה לכלול ריצה בשטחים פתוחים: "מי שרוצה לצאת ולרוץ בשבילים למיניהם, פרדסים או שטחים פתוחים אחרים, אני לא רואה כל בעיה עם זה. הבעיה היא עם המקומות הצפופים. ספורט בסך הכל זה בריא לנו אז אתם מכניסים אותנו הביתה שלא נרוץ? במיוחד עם הקורונה שזו מחלה נשימתית ושצריך לעבוד על הריאות".
מילר טען כי ב"ראייה לטווח הארוך, הנזק הבריאותי יהיה יותר גדול. לקורונה ימצאו פתרון אבל אנשים שלא יזוזו, יעלו במשקל ותהיה להם סכרת ובעיות לב. צריך לאפשר לרוץ בשביל לבד או עם עוד בן אדם ולשמור על מרחק. זה עניין של משמעת עצמית. ברגע שכל אחד מרשה לעצמו לחרוג, השני יחרוג עוד קצת וחוזר חלילה ולכן הגענו למצב שמגבילים גם את הרצים".
עינב אלמליח, בת 41 מכפר יונה שרצה גם היא בחוץ באופן יומיומי, סיפרה שההנחיות החדשות ממש הלחיצו אותה: "הריצה זה כמו אוויר לנשימה, לקחת אתנחתא מהשגרה של החיים. ולכן ההנחיות החדשות הכניסו אותי לעוד יותר סטרס, לחץ ומחשבות על הלא נודע. עכשיו אין לי את המקום הזה של לפרוק מתח ולחץ. כמובן שאני פועלת על פי ההנחיות אבל מאוד קשה לי כי אנחנו כל היום בבית עם הילדים סביב החדשות וההגבלות ותוהים מה יהיה ולאן פנינו מועדות ואין לי את המקום הזה של להירגע ולפרוק את המתח והעצבים".
גם אלמליח טענה שההנחיות מוגזמות: "מאוד הקפדנו בתקופה האחרונה על מרחק בין רצים וכשאני רצה לבד אני לא באה במגע פיזי עם אף אחד. גם כשאני חולפת על פני מישהו זה מרחק שהוא אפילו יותר משני מטר. המגבלה הזו יכולה לעשות רק רע כי ההגבלה למאה מטר והתגודדויות סביב שטח קטן, דווקא תביא למגע בין אנשים. צריך גם לקחת בחשבון שכשאנשים לא עושים ספורט, זה עלול לגרום למחלות".
ספורטאי נוסף שנפגע מההנחיות החדשות הוא לירן זק, בן 31, שמאמן קבוצות ריצה בפתח תקווה ורגיל לרוץ כחמש פעמים בשבוע: "אני רץ כ-200 קילומטרים בחודש מזה חמש שנים. אין לי מגע עם אנשים שאני רץ. לפי הנתונים של משרד הבריאות נראה שאנשים נדבקים בעיקר בבתי מלון או מתפללים בבתי כנסת. לא נדבקים בזמן פעילות ספורטיבית בחוץ ולכן הצעד שהם עושים שגוי. אם עושים הסגר מלא, בסדר, אבל אנחנו לא שם. למה מקווה לנשים שאומרים שזה מדבק נשאר פתוח אבל לרוץ בשטח פתוח אסור?".
גם אורן מיבנה, שרץ בכל יום ושהשתתף לאחרונה במרתון תל אביב כעס: "איך זה הגיוני שתפילה עם עשרה אנשים בשטח פתוח מותרת ולרוץ בשדה אסור? מדינה נורמלית הייתה מעודדת בזמנים כאלה פעילות גופנית והפסקת עישון".
רותם גליקמן, בעלת סטודיו לכושר וחיטוב בת 36 מצורן, שגם היא רגילה לרוץ בשטחים פתוחים אמרה: "הריצה זה בשבילי, זה הטיפול שלי לעצמי. עד אתמול רצתי ועכשיו אני מבינה שאני צריכה להפסיק. זה מבאס אבל זה המצב והימים האחרונים מלמדים אותנו על מציאות חדשה ואני עושה יותר אימוני אירובי בתוך הבית".
גם גליקמן הצביעה על העובדה שריצה בחוץ אינה מייצרת מגע: "זו הנחייה מאוד נוקשה לדעתי. הרי מקסימום מישהו חולף על פניך לשבריר שניה. אני עדיין מתכננת להקשיב להנחיות למרות שזה ממש לא פייר. כשרצים באופן קבוע, ההנחייה פוגעת בהתמדה שלנו וזה כמו להתחיל לרכב על אופניים מחדש. זה ממש יפגע בתוצאות, במורל. יתחילו להיות יותר חולים. יהיה כאוס אחד גדול".
לפנייה לכתב/ת 
