מיוחד | בתוך מחלקת הקורונה: "לא יודע איך נתמודד עם גל של חולים קשים"
17 חולים מאושפזים במחלקת הקורונה שבקומה השישית של בית החולים מאיר, מהם ארבעה במצב קשה. "צריכים להיות מאוד ערניים כדי שהחולים הקשים לא יידרדרו מהר", מסביר מנהל המחלקה. החולים צוחקים: "הזמנתי סופ"ש בדן פנורמה עם בעלי". איך מתמגנים, ומה קורה ברגעי הלחץ? היינו בתוך המחלקה
פניה של ואפיה נאסר, האחות האחראית במחלקת הקורונה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, נפלו בבת אחת במהלך ישיבת הבוקר. הייאוש שעטף אותה נבע מהדיווחים על חולה חמישי שנפטר מהמחלה, ומהדיווח על חולה נוסף שהונשם במהלך הלילה. "זה לא קל", פלטה אל החדר שבו העביר מנהל המחלקה, ד"ר דני קינג, את התדריך היומי.
17 מטופלים, מהם ארבעה במצב קשה, נמצאים במחלקה שבקומה השישית בבית החולים - מחלקה מאולתרת שנוצרה בן-רגע לפני כשבועיים, עם התפרצות המחלה בישראל. ד"ר קינג, מומחה למחלות ריאה וטיפול נמרץ, מנהל אותה מהרגע שהוקמה – מגיע כל יום מוקדם בבוקר ועוזב מאוחר בלילה.
עד אתמול בבוקר, רוב החולים במחלקה היו במצב קל ובינוני. מספרית זה עדיין נכון, אבל בכל זאת משהו השתנה. חולה נוסף הפך למונשם במהלך הלילה, ובבוקר חלה הידרדרות אצל שני חולים נוספים.
בחמ"ל המחלקה מתנוססות על הטלוויזיה הגדולה קוביות, שבכל אחת מהן מוצג אחד החולים. המעקב צמוד וכולל שיחות עימם, לפעמים גם כל כמה דקות. בשל ההחמרה במצבם של חלק מהחולים מחליט ד"ר קינג להיכנס למחלקה ולבדוק אותם בעצמו.
בדרך לחדר המיגון הוא מספיק לדבר עם בת משפחה של אחד מהחולים ולהסביר לה ברוגע את המצב החדש. "זו מחלה משתנה", הוא אומר בקול רגוע. "כך גם המדיניות לגביה משתנה. אנחנו מטפלים בו בתרופה הזו, ומאמינים שהיא הכי טובה עבורו. כשאצא מהביקור אדע יותר".
הלמידה של המחלה נעשית באופן יומיומי. אחרי שהרופאים מסיימים את המשמרת הם שבים הביתה, קוראים מחקרים שונים ומשוחחים עם עמיתים מהארץ ומחו"ל. "אחד הדברים ששמנו לב אליהם, ולא ראינו בספרים, זה שחולים שהונשמו הראו יציבות לכמה שעות ולאחר מכן הגיעה הנפילה. בדרך כלל אנחנו רואים אנשים שמיד אחרי ההנשמה הם קורסים או שהם מחזיקים מעמד, זה משהו שלא הכרנו".
בדרך אל המטופלים צריך להספיק את הליך ההתמגנות, שעובר באיטיות בסיוע האחות האחראית למחלקות זיהומיות - מחליפת המגן, דרך ההגנה על השיער ואז חיטוי הידיים, לבישת הכפפות ולבסוף מגן העיניים.
אם בהתחלה הפחד של ד"ר קינג היה ממה שיכול לקרות לו, כעת הוא חושש בעיקר לחולים: "החשש הוא פר בן אדם. אתה חושב, מה יהיה איתו? למשל, עכשיו אנחנו נכנסים כי אנחנו צריכים להיות מאוד ערניים בשביל שהשניים שחלה אצלם הידרדרות לא יידרדרו מהר".
"החולים צריכים להבין שהמיטה לא עוזרת"
שעה קלה לאחר שמנהל המחלקה והאחות הראשית יוצאים ממתחם החולים ומתחילים את הישיבות, מופעל קוד 222 במחלקה. המשמעות – אחד החולים שהוגדרו במצב בינוני מראה סימנים של קושי בנשימה.
הצוות, שכולל שני רופאים ואחות, צריך להתמגן במהירות שיא ולהגיע למטופל, ואז לבצע בו החייאה כשעליו כל אמצעי המיגון. יחד איתם רצה האחראית, כדי לוודא שלמרות כל הלחץ הצוות יתמגן כמו שצריך.
הלחץ והמתח מורגשים מאוד באוויר. ד"ר קינג ואנשיו מתמגנים במהרה ונכנסים למחלקה. "אנחנו צריכים לדעת איך לעשות החייאה בזמן שאנחנו ממוגנים ומונעים מרסיסים להגיע אלינו", סיפר. "לוקח זמן להתלבש ולהיכנס. למזלנו, עד שנכנסנו העניין הסתדר ולא היינו צריכים לעשות הנשמה, אבל הדופק שלו מהיר ואנחנו ממשיכים לעקוב".
אחרי שהמחלקה נרגעה קצת, ניתנת לנו ההזדמנות להיכנס ולפגוש את החולים בתוך החדרים שלהם. דקות ארוכות של התמגנות וחיטוי, הדלתות נפתחות ואנחנו כבר ממש בתוך המחלקה.
קרוב לכניסה למחלקה נמצא מרטין, שמאושפז כאן כבר שלושה שבועות. הוא חזר מסקי בצפון איטליה, ועל אף שהוא לא יודע מתי וממי בדיוק נדבק, הוא מרגיש היום טוב. "אני מרגיש בריא לגמרי, אבל הווירוס עדיין ישנו", סיפר. "אומנם אין לי תסמינים כבר שבועיים, אבל הבדיקות מראות שהוא עדיין בגופי".
מרטין הוסיף: "כל יום אני קם בתקווה שהתשובות יהיו שליליות, והן לא. אז אני מעביר פה ימים בקריאת חדשות וספרים. למען האמת, אני חושב שהריחוק יותר קשה לאשתי".
כשהבידוד במחלקה מקשה על מרטין, הוא ממשיך במסדרון ומגיע אל החדר של שמחה ואהובה יצחקי. השניים חזרו ממצרים והביאו איתם "מתנה קטנה – קורונה", כפי שאומרת אהובה, שמתפקדת כצוות הבידור של המחלקה.
בני הזוג מרגישים טוב, וצפויים לעבור בקרוב לאחד ממלונות הקורונה. למעשה, הם כבר היו בדרך לשם כשבעלה הרגיש פתאום לא טוב. "אני הזמנתי סוף שבוע בדן פנורמה עם בעלי ואני מקווה שנצא", היא אומרת בחיוך ומסתכלת על שמחה.
המחלה לא ניכרת עליה, ורק מגן הפה והתלבושת מסגירים שהיא במחלקה. השיחה איתה קולחת ומלאה בצחוק ובשמחה, וכמעט קשה לזכור ששני חדרים ממנה נמצאים חולים מונשמים.
אהובה מתפקדת גם בתור התמיכה הנפשית של המאושפזים במחלקה. אמש, למשל, אחת החולות בכתה מפני שבנה נדבק גם הוא בקורונה. "כששמעתי אותה בוכה קפצתי מהמיטה, שאלתי אותה מה יש לה, וכשהיא סיפרה לי שאלתי אם זה יעזור לבכות עוד", סיפרה אהובה. "הקמתי אותה מהמיטה והלכנו לשתות תה ולאכול מתוקים".
"החולים צריכים להבין שהמיטה לא עוזרת", סיכמה. "זה לא יעזור לשכב עליה, צריך ללכת הרבה ולהזרים את הדם".
"לא אדע איך להתמודד עם צונאמי שכולל הרבה חולים קשים"
נכון לעכשיו מחלקת הקורונה היא למעשה חלק ממחלקת טיפול נמרץ ריאות, אבל בבית החולים כבר שוקלים להפוך את כל הקומה השישית למחלקת קורונה, מה שמעיד על כך שהצוות הרפואי לא חושב שהמחלה תחלוף בקרוב.
"כל הקומה תהיה של קורונה, עם כמה אשכולות, ובתוכה יהיה טיפול נמרץ. ואם המצב ילך ויחמיר, נהיה ערוכים לכך שכל הקומה תהיה קומת טיפול נמרץ ענקית", אמר ד"ר קינג. "עדיף לנו להיערך עכשיו ושזה לא יקרה מאשר שלא נעשה את זה, או שעד שנעשה את זה הכול יקרוס".
על מה שקורה ברמה הארצית הוא מעדיף שלא לדבר יותר מדי: "אף אחד לא יודע בדיוק איך לעשות את זה הכי טוב. אין לי כרגע בידיים את הכלים לשפוט מה נעשה ברמה הארצית ואם זה הכי טוב".
אבל כן יש לו כעס כלפי האנשים בציבור שלא מבינים את גודל המגפה, והוא מזהיר: "זה מאוד מכעיס שאנשים לא נשמעים להוראות. אני לא אדע איך להתמודד עם גל צונאמי שיכלול הרבה חולים קשים".
לפנייה לכתב/ת 
