האובססיה ניצחה
הסקרים שבגללם גנץ פירק את כחול לבן עשויים להיות אלו שיקחו את נתניהו לבחירות בקרוב. ההבדל העיקרי בין השניים התחדד אתמול, ולמה אשכנזי יכול להרוויח מכל זה? | פרשנות
אם הסכם האחדות בין הליכוד למפלגתו של בני גנץ יחתם בסוף, יוכיח נתניהו שוב את מה שהוא לעשות יותר טוב מכולם - לשחק את המשחק הפוליטי בגמישות מקסימלית כך שתהיה לו לבסוף ממשלה.
במונחים של הימין הישראלי, הימין רשם הפסד. נתניהו ויתר על התיקים שבליבת האג’נדה של הימין בשנים האחרונות: משפטים וביטחון. למרות זאת, ברמה האישית, הוא עשוי לרשום ניצחון גדול, וזה מה שחשוב. נכון לרגע זה, הוא הסיר את האיום הכי חזק עליו. ואין מתוק כמו ניצחון כזה.
רבות דובר בשעות שאחרי פירוק כחול לבן על השאלה אם גנץ בכלל רוצה להיות ראש ממשלה או בורח משם. דבר אחד ברור: כדי להיות ראש ממשלה בישראל, ואת זה ילמד מנתניהו אולי בשיעור הראשון לצידו, הוא חייב להיות אובסיסיבי לתפקיד. לא מספיק להגיד שאתה רוצה. אלא שבמקרה של גנץ, לא רק שאין אובססיה, בכלל לא בטוח שהוא רוצה.
מחנה השמאל-מרכז ראה בו אלטרנטיבה שלטונית, מועמד לראשות ממשלה בחסות "רק לא ביבי". נתניהו בא וניתק אותו מהטיקט הכי חשוב שהביא אותו הלום.
אל המהלך הזה יצא גנץ מגובה בגבי אשכנזי, שגם מבחינתו רשם הישג. הוא נכנס לאירוע כשחקן יחיד וסיים אחרי פחות משנה כשהוא צפוי להיות שר בכיר ואולי אפילו מועמד לראשות ממשלה כבר במערכת הבחירות הבאה. הזגזוג של גנץ לא דבק באשכנזי, אף שהיה מהתומכים העיקריים בישיבה עם נתניהו. לכאורה, אם הקריירה הפוליטית של גנץ תסתיים תחת נתניהו, אשכנזי יבוא רענן לסיבוב הבא. גנץ ישלם את המחיר לבדו.
במהלך אחד, גנץ ניתק את עצמו לא רק מהמפלגה שלו, שהייתה בסיס הכוח המרכזי מול נתניהו, הוא גם פירק את הגוש שלו ואת השותפות עם מי שעשוי היה להיות בעל ברית פוליטי, אבידור ליברמן. כעת הוא נתון באופן מלא לחסדיו של נתניהו וצריך להתפלל שיו"ר הליכוד לא חותר לבחירות.
כמה זמן יסכים נתניהו להתנהל ככה, כשהימין התפרק מהנשק העיקרי שבשמו הוא מקבל את השלטון (המשפטים והביטחון)? וכמה זמן נתניהו יסכים להיות נתון לחסדיהם של מיקי חיימוביץ ואיתן גינזבורג, כשיש לו סקרים ביד לפיהם הימין כבר עכשיו עובר את ה-61? במילים אחרות, הסקרים שבגללם גנץ פירק את כחול לבן עשויים להיות הסקרים שבגללם ילך נתניהו לבחירות בקרוב.
בניסיון להמתיק את הגלולה, סיפר אתמול גנץ לאנשיו שהוא בחר את הרע במיעוטו. שבלעדיו נתניהו היה מוביל להרס הדמוקרטיה. המציאות בפועל היא אחרת. לנתניהו אין רוב בכנסת כבר שנה, כך שמימלא יוזמות חקיקה שנויות במחלוקת נגד הדמוקרטיה לא יוכלו לצאת אל הפועל.
הדרמה אתמול חידדה שוב עד כמה גנץ ונתניהו שונים. נתניהו שמר באופן מוחלט על גוש הימין, לא סטה מההבטחות שנתן לבייס שלו (זגזוג החסינות חסר ערך ומשמעות מבחינת הבייס) ויותר מהכול, פעל באמצעים נקיים ולפעמים גם מלוכלכלים כדי להביא לקהל שלו שלטון.
גנץ לעומתו הצליח להסתכסך עם מפלגתו, להתנתק מהגוש שהמליץ עליו ושסיפק לו רוב בכנסת, ולהפר את שתי הבטחות הבחירות המרכזיות שלו בתוך חודש אחד. גם שיתף פעולה עם המפלגה הערבית המשותפת וגם ישב תחת נתניהו. וזה אולי עיקר ההבדל.
אם ייחתם ההסכם השבוע, יעמדו בפני ממשלת נתניהו-גנץ לא רק מבחנים יומיומיים הנוגעים למצע הבחירות של גנץ בסוגיות השבת, דת ומדינה, זכויות הלהט"ב וכדומה. שני אתגרים עדיין לפתחם: היום שבו הגרפים של הנדבקים בקורונה יחלו לרדת, והיום שבו יבקש נתניהו לנהל את משפטו הפלילי תוך כדי ניהול ענייני המדינה. גנץ יצטרך להיות מאוד יצירתי אז כדי להסביר את עצמו לקהל שלו. או לפחות מה שיישאר ממנו.
לפנייה לכתב/ת 
