ללהט"בים, הקורונה מציפה זיכרונות מימי האיידס
מתנדבים מלונדון עד ניו יורק מספקים אוכל, מחסה וסיוע נפשי ללהט"בים שאיבדו חברים ובני משפחה שנדבקו ב-HIV כשהמגפה השתוללה בשנות ה-80 וה-90
בשעה שמדינות ברחבי העולם מטילות הסגר על תושביהן בניסיון לעצור את התפשטות נגיף הקורונה, ארגונים למען הלהט"ב עושים מאמצים לתמוך בחברים מבוגרים יותר בקהילותיהם, אשר נוטים לחיות לבד ולסבול מבעיות בריאות יותר מאשר בני גילם ההטרוסקסואלים. מרכזי קהילה מניו יורק, דרך מקסיקו סיטי ועד ללונדון נאלצים לסגור את שעריהם ולהימנע מהתקהלויות בהם, וכעת מתנדבים יוצאים לספק מזון או מִתקשרים בטלפון ללהט"בים מבוגרים ופגיעים – ואפילו מגייסים כסף כדי לממן הלוויות.
משבר הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
- האנשים מסתגרים בבתים – והחיות חוזרות
- בת 108: שרדה את השפעת הספרדית ומתה מקורונה
- הודו: עניים שנשלחו לבידוד מטפסים על עצים
- בתי קפה וכדורגל: המדינה האירופית שממשיכה כרגיל
כבר לפני התפרצות נגיף הקורונה הייתה הבדידות תופעה שכיחה בקרב להט"בים מבוגרים בארה"ב, ולפי מחקר שערך בשנת 2016 מכון וויליאמס בבית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה, שהוא מכון העוסק בחוקים ומדיניות שעניינים נטייה מינית ומגדר, כמעט 60% מהלהט"בים המבוגרים חשים מחסור בחֶברה. חלקם הם נשאי HIV, הנגיף שאם לא מטפלים בו גורם לאיידס, וחלקם איבדו בני זוג וחברים שמתו מאיידס במהלך התפרצות הנגיף בשנות ה-80 וה-90.
"רובם גרים בבית ואין להם רשתות תמיכה משפחתיות", מסביר ארטורו ארקוס, פסיכולוג ב"וידה אלגרה", מרכז ללהט"בים במקסיקו סיטי שנסגר בשבוע שעבר במסגרת המאבק בהתפשטות הנגיף. "לרובם אין ילדים ועם רבים מהם המשפחות שלהם אינן מדברות".
בצל מגפת הקורונה גם עולים אצל רבים זיכרונות טראומטיים מחברים ובני משפחה שאותם איבדו לאיידס. "האיידס לקח ממני שלושה אחים וחמש חברות, וגיסתי חיה עם HIV", מספרת דיידרה נוטינגהאם, בת 69, שהכניסה אתה עצמה לבידוד בדירתה בניו יורק. "אני אדם שאוהב להיות בחוץ, אבל אני פוחדת לחלות". נוטינגהאם, שבת זוגה מתה לפני 15 שנה, אומרת שהיא בת מזל משום שעברה בינואר למתחם דירות ידידותי-ללהט"בים, שם היא מקבלת משלוחי מזון ומתקשרים אליה לדרוש בשלומה.
דייוויד וינסנט מארגון הצדקה SAGE, ארגון שמנהל את מתחם הדירות ונאלץ לסגור חמישה מרכזים למבוגרים להט"בים בעיר ניו יורק, מספר שגם מהעוני נשקפת סכנה ללהט"בים מבוגרים רבים. "האפליה פגעה בהם גם מבחינה תעסוקתית, והתוצאה היא שלרבים מהם אין חסכונות או פנסיה שלרבים אחרים יש. היכולת שלהם להיערך אינה דומה, אז לא פעם הם מוצאים את עצמם נתונים במשבר של ממש".
ארגון SAGE קיבל על עצמו את המשימה ליצור קשר עם כ-2,000 מבוגרים לפחות פעם ביום ולשלוח להם 250-200 ארוחות לרחבי העיר. הוא גם מעביר פגישות וסדנאות, למשל לציור, בדרכים מקוונות. "הצורך עצום", אומר וינסנט.
שלל ארגוני מתנדבים ל"סיוע הדדי" צצים ברחבי העולם, אבל לדברי קרלה אקולה, המנהלת מקלט לחסרי בית להט"בים בלונדון, בקהילת הלהט"ב יש אנשים מבוגרים שסביר פחות שיבקשו עזרה במקום מגוריהם. "יש סבירות גבוהה יותר שהם היו קורבנות של פשעי שנאה מצד שכניהם, ועכשיו כשהם מרגישים פגיעים הם לא רוצים ליצור קשר עם ארגוני סיוע-הדדי הפועלים קרוב לביתם", אומרת אקולה, שארגנה קבוצה של כ-120 מתנדבים כדי לסייע ללהט"בים ברחבי העיר.
יחד עם ארגונים אחרים, אקולה גם מבקשת מממשלת בריטניה להקצות כ-25 אלף דולר להקמת קרן למימון לוויות ללהט"בים דלי אמצעים. "אנחנו צריכים כסף כדי לקבור את השכנים שלנו, זאת המציאות", היא אומרת.
להט"בים מבוגרים בבריטניה יכולים עכשיו גם להתקשר לקו הסיוע של Switchboard כדי למצוא עם מי לדבר. "אני יודע שכולנו עכשיו בבידוד ובהסגר, אבל אם יש משהו שאני מרגיש באמת זה דחף לקשר ולקהילתיות", אומר טראש ווקר, מראשי הארגון. "אנשים פונים ומבקשים להתנדב כדי לעזור למי שמבודדים ואינם יכולים לדאוג לעצמם. אולי זו תהיה תוצאה חיובית של הזמנים הקשים האלה".
לפנייה לכתב/ת 
