גנץ הבין את מגבלת כוחו, ועשה צעד נכון

ישראל לא הייתה עומדת בעוד בחירות. על גנץ לשבת תחת נתניהו כאילו אין כתב אישום, ובמקביל לדאוג שנתניהו יעמוד לדין כאילו לא יושבים איתו

פרופ' ניראון חשאיפורסם: 31.03.20 , 00:05

בני גנץ(צילום: AFP)

בני גנץ סופג עכשיו כמו שלא ספג מעולם. מחנה המרכז-שמאל מרגיש שמנהיגו בגד בו ומתקשה לקבל את זה. התיעוב שהוא חש כלפי בנימין נתניהו לא מאפשר לו לקבל את העובדה שמי שהצהיר שלא ישב תחת נתניהו, מתעתד לעשות זאת.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ניתן להבין את התחושות הללו, אבל צריך לבחון את האפשרויות שעמדו בפני בני גנץ והמחנה שלו, ולזכור את אמרתו של המדינאי הגרמני אוטו פון ביסמרק: "פוליטיקה היא אמנות האפשרי". פון ביסמרק התכוון לכך שיש להכיר במגבלות הכוח ולשלב גם אמצעים מדיניים לצורך מימוש מטרות. גנץ הבין את מגבלות הכוח הפוליטי שלו.

הוא היה יכול לנסות לממש את מהלך ממשלת המיעוט, אבל לא רק שכלל לא ברור שיש לו רוב למהלך כזה, הרי גם שקשה לראות איך תשרוד ממשלה בת כ-40 חברי כנסת, הנתמכת מבחוץ על ידי מפלגה ימנית מחד ומפלגה ערבית מאידך.

ההשוואה של ממשלת מיעוט כזו לממשלת רבין מופרכת. לרבין היו במצב הגרוע ביותר 56 חברי כנסת בקואליציה (רוב הזמן היו לו 62-59). בנוסף, הוא נתמך על ידי מפלגות חד"ש ומד"ע, שהיו פחות קיצוניות בדעותיהן מאלה המרכיבות כיום את הרשימה המשותפת. וגם אז התקשתה הממשלה לתפקד.

גנץ גם היה יכול לממש את החקיקה המונעת מנתניהו להתמודד לראשות הממשלה ולתמוך מבחוץ בממשלת חירום לתקופה קצובה. אבל לא ברור איך חקיקה כזו הייתה מסייעת לו להרכיב ממשלה בהמשך. לכל היותר היא הייתה קונה לנתניהו זמן יקר, ובמקביל שומטת את הבסיס לטענות של מחנה המרכז-שמאל כנגד חקיקה פרסונלית מצד מחנה הימין.

שתי האפשרויות היו פועלות לטובת נתניהו, שטענותיו על חבירת גנץ לרשימה המשותפת ועל רדיפה אישית יקבלו גושפנקא ויחזקו אותו אלקטורלית. כל עוד יאיר לפיד ובוגי יעלון התעקשו שלא לממש את כוחם הפוליטי, ולא להצטרף לממשלת נתניהו, הברירה היחידה שנותרה לגנץ היא לעשות את מה שעשה: להבין את מגבלות כוחו הפוליטי, ובמקביל לנסות ולממש את הבטחותיו לבוחריו.

מרבית מצביעי כחול לבן רוצים שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה בשל האישומים הפליליים נגדו. אף שבהחלט אפשר להזדהות עם עמדה זו מבחינה ערכית, המצב הפוליטי והחוקי בישראל לא מאפשר זאת כרגע. הדבר המרכזי שגנץ צריך להבטיח הוא שכניסתו לממשלה תמנע חקיקה שתפגע בהליכים המשפטיים של נתניהו, שמשפטו יתחיל בהקדם ושימוצה עימו הדין.

בפרפראזה על דבריו של דוד בן גוריון בזמן מלחמת העולם השנייה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות ("עלינו להילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה ולסייע לבריטים כאילו אין ספר לבן"), גנץ ומפלגתו צריכים לשבת עם נתניהו בממשלה כאילו אין כתב אישום, ולוודא שנתניהו עומד למשפט כאילו לא יושבים איתו בממשלה.

גם ללא משבר הקורונה, מדינה לא יכולה לתפקד כל כך הרבה זמן ללא ממשלה. לא יהיה זה מפתיע אם נתניהו יעשה כל שביכולתו להימנע מעמידה לדין, אבל דווקא בעת הזו, שבה לא ברור איך בכלל ניתן לקיים בחירות רביעיות, כשנפשו של העם נקעה משרשרת הקמפיינים, וכשמשבר כלכלי חריף מרחף מלמעלה, ישיבה בממשלת נתניהו היא אולי הדרך היחידה להבטיח שזה כן יקרה.