הכפר שניצל ממגפה מקווה שלמדנו לקח
במאה ה-17 הכניסו את עצמם תושבי הכפר האנגלי איאם להסגר בעקבות המגפה השחורה. רבים שילמו בחייהם, אבל ההתפשטות נעצרה. "השיטה עבדה לפני 350 שנה. אם נעשה מה שאומרים לנו, זה יעבוד שוב ב-2020"
משבר הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
העולם בבית: חשש לאלימות במשפחה
שרדה את השפעת הספרדית ומתה מקורונה
עניים שנשלחו לבידוד מטפסים על עצים
בסוף השבוע שעבר, השמש האביבית הוציאה אנשים רבים לפארק הלאומי במחוז פיק. הם שוטטו בכפר שבו מתגוררים כאלף איש.
חברת המועצה המקומית קלייר רו אמרה שהתושבים, חלק ניכר מהם קשישים, כעסו על המטיילים והפצירו באנשים לעזוב. "עלינו להגן על אזורי המגורים שלנו, שיש בהם אוכלוסייה מבוגרת יותר מהממוצע", אמרה רו. "כולנו צריכים להתנהג באחריות".
בגלל מגפת הקורונה, שגבתה עד כה את חייהם של יותר מ-1,400 בני אדם ברחבי בריטניה, במוזיאון המספר את סיפור "כפר המגפה" החליטו שלא לפתוח את שעריו מחדש לאחר חופשת החורף. בדרך כלל מגיעים למוזיאון כ-30,000 מבקרים בכל שנה. אבל יותר ממחצית המתנדבים שמפעילים את המקום הם בני יותר מ-70 - אחת הקבוצות בסיכון הגבוה ביותר.
מאות מתו, אבל הרוב שרדו
בשנת 1665 הגיעה המגפה השחורה לכפר איאם שבמחוז דרבישייר מלונדון, הממוקמת קרוב ל-250 ק"מ דרומה משם. המגפה הועברה על ידי פרעושים בבדים שהוזמנו על ידי חייט. עם מותם של עשרות, בכיר בכנסייה המקומית, וויליאם מומפסון, בעזרת קודמו תומאס סטנלי, שכנע את חברי הקהילה שהדרך היחידה להילחם במגפה היא על ידי סגירה של הכפר.
קהילות שכנות עזרו, והשאירו אוכל בשולי הכפר. חומץ - חומר החיטוי היחיד הידוע באותה תקופה - שימש כדי לוודא שהחיידקים יישארו בחוץ. הכומר הנוכחי בכנסיית סנט לורנס, מייק גילברט, נמצא כעת בבידוד עצמי מכיוון שאשתו פיתחה תסמיני מחלה של נגיף הקורונה.
במהלך המגפה השחורה, התאספו המאמינים בחוץ כדי להתפלל, תוך שמירה על מרחק זה מזה. כעת הכנסייה סגורה והשירותים ניתנים ברשת באופן מקוון. גילברט פרסם סרטונים בפייסבוק ומשוחח עם חברי הקהילה באמצעות ועידות וידיאו.
מה שקרה בעבר - מאות שנים לפני הרפואה המודרנית והמדע - הניע את התגובה הנוכחית באופן מקומי, הוא אמר. "זה אכן מעורר השראה באחרים מכיוון שאנחנו יודעים שלמרות שמספר המתים היה נורא, רוב האנשים אכן שרדו", הסביר הכומר. "הם יצאו והחיים התחילו שוב. אז, גם אנחנו מלאי תקווה".
גילברט אמר ש"האנשים שלנו כאן אינם שונים מאנשים בכל מקום אחר. יש דאגה ופחד וגם הרבה אהבה ותמיכה לאנשים בסביבה. אז כשאנחנו רואים את זה, אנחנו רואים את הגרוע ואת הטוב ביותר של המין האנושי".
לקח מהעבר
ההיסטוריונית פרנסין קליפורד הסבירה ש"כל הדברים שהם החליטו לעשות היו יעילים מאוד. זה היה מוצלח. אבל הם שילמו את המחיר".בתוך 14 חודשים מתו כ-260 מקומיים מהמגפה - אולי כשליש מהאוכלוסייה, שלפי ההערכות מנתה בין 350 ל-800 תושבים. אולם עד נובמבר 1666 המגפה נעלמה והסגר המניעתי מנע ממנה להתפשט צפונה.
ג'ואן פלנט, בת 73, היא צאצאית של אחת מ-83 המשפחות ששרדו את המגפה. "זה מדהים שההיסטוריה חוזרת על עצמה", היא אמרה.
מכיוון שהממשלה בלונדון הטילה סגר, עם סגירת חנויות ושירותים שאינם חיוניים, והגבלות על התקהלויות, אנשים צריכים להסתכל על העבר כדי לקבל השראה. "אני חושבת שברגע זה צריך לזכור שהם בודדו את עצמם. איש לא יצא. איש לא נכנס", אמרה פלנט.
ההגבלות הנוכחיות עשויות להישאר בתוקף במשך שבועות, אם לא חודשים. פלנט אמרה שאנשים צריכים להיות מודעים לכך שזה לטובת הכלל. "אני יודעת שהרבה אנשים מתו בכפר וזה ממש טרגי ועצוב. אבל למעשה, זה הציל את הקהילות בסביבה", היא הסבירה.
"זה לא התפשט צפונה יותר במדינה. כפר קטן אחד בצפון דרבישייר, לפני 350 שנה, עשה את ההבדל בשביל כל השאר, כך שזה לא ימשיך להתפשט. אני חושבת שזה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד", היא הוסיפה. "השיטה עבדה לפני 350 שנה. אם נעשה את מה שאומרים לנו, זה יעבוד שוב ב-2020".