אני לא פריבילגית, גם לי מגיעות ההטבות
המגפה מחקה לי 90% מההכנסות, אבל מפני שקודם הרווחתי יפה אחרי שנים של מאמץ, המדינה סבורה שאני לא זכאית למענקים לעצמאים. למה?
תמר איל להב(צילום: אביטל ולץ)
בוקר טוב עולם ושלום לך נגיף הקורונה. בזכותך גיליתי שהעסק העצמאי שלי, שאותו גידלתי בעשר אצבעותיי, ועליו עבדתי קשה כדי להצליח להתפרנס יפה, הוא לא עסק שווה זכויות. למה? כי כדי שאהיה זכאית לשורת ההטבות שהמדינה מעניקה לעצמאים עליי לענות על רשימת קריטריונים שאחד מהם הוא "גובה ההכנסה למשק בית לא יעלה על 340 אלף שקל ברוטו בשנה". מופתעים? גם אני.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
רגע, לפני שאתם סוקלים אותי, הרשו לי לשתף אתכם בנתח של מודעות עצמית: אני מבינה שזו עלולה להיחשב תלונה "פריבילגית", או במילים פשוטות "איך את מעיזה להתלונן שאת אם הרווחתם כסף בבית", אבל בואו נדבר על זה דוגרי: מה הקשר בין זה שאיבדתי 90% מהכנסותיי בעקבות העטלף, לבין ההכנסות של הבן זוג שלי? זה אומר שאני לא משלמת מסים כמו כולם על כל שקל שאני מרוויחה? מה המדינה יודעת על ההוצאות וההתחייבויות שלי? האם זה שבעלי מצליח להמשיך להתפרנס (טפו חמסה) אומר משהו על מצב העסק שלי ועל מתי למען השם אחזור להרוויח כמו לפני שנה או שלוש? ואולי דווקא העסק העצמאי שלי מהווה את ההכנסה העיקרית בבית וההשלכות המשמעותיות יותר הן מכאן ועכשיו?
ויתרה מכך - מה אתם בעצם אומרים לי פה? שאני פראיירית הרבה יותר ממה שנדמה לי? שהרי אם לא הייתי מדווחת על הכול, מה שנוהגים לכנות "יאללה, תעשי בשחור", היינו בעצם יורדים מגובה ההכנסה הזו והופכים לזכאים להטבות? או שבעצם אם אני עצמאית אז עדיף לי לשמור על סטטוס של רווקה או גרושה ולנהל שתי ישויות כלכליות נפרדות עם בן זוגי (שכמובן מוזמן לחיות איתי באותו הבית) כדי לקבל את מה שמגיע לי כמו כולם?
- כדי להימנע מעוד ביזיון, צריך עצמאים בכנסת
/ בן-ציון ציטרין
וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על שני שכירים נשואים שמרוויחים, השם ישמור, בדיוק כמונו, ובאופן מקביל אחד מהם כמוני נפגע מהשלכות המגפה. הרי הוא/היא יקבלו דמי אבטלה כחוק בלי להגיד שהם פריבילגים ושלא מגיע להם כי הם מרוויחים מספיק. היש יותר אפליה מזו?
מי יציל את העצמאים? ריאיון באולפן ynet (צילום: אורי דוידוביץ, חגי דקל)
אז נכון, כבר מראשית דרכי כעצמאית חתמתי על חוזה דמיוני עם הרשויות והבנתי שאני סוג ד' בשרשרת המזון אחרי עובדי מדינה, שכירים ואברכים (לאו דווקא בסדר הזה), וקיבלתי את זה, גם אם בחצי הבנה. כי המשקל הסגולי והסיפוק של לעשות את מה שאני אוהבת מהבוקר עד למחרת בבוקר, כולל שבתות וחגים, ועוד להצליח להתפרנס מזה - גדולים הרבה יותר. אבל איך אומרים, לכל כלל יש יוצא מהכלל.
וגם אם מדי שנה ביקשתם את טופס 106 של בעלי בעת מילוי הדו"ח השנתי שלי, עליכם להבין שם בבלפור פינת משרד האוצר, שהטלטלה העולמית הזו היא שעת המבחן הגדולה. היא הזמן האמיתי לעשות את הבדיקה הפנימית הבסיסית הנדרשת לגבי עסקים עצמאיים ולהבין את עמוד השדרה שלי ושל כל אחיי ואחיותיי למגזר: אנחנו קמים לבד, נופלים לבד, משתקמים לבד ולפעמים אפילו מצליחים, אחרי 20 שנה, להרוויח כמה ג'ובות שכולן מוצהרות במס. בלי קשר לבן הזוג שלי או בת הזוג של מישהו אחר.
זה ב-DNA שלנו כעצמאים, ועוד יותר, אם יורשה לי להיות מגדרית לרגע, שלנו העצמאיות, שגם ככה מנסות לג'נגל בין כל העולמות.
אז עזבו אותי באמא שלכם, ואל תחטטו לי בחיים או בפצעים. תבחנו אותי כיישות אחת על חובותיי ועל זכויותיי, בדיוק כמו שאתם מסתכלים על כל אדם אחר במדינה. נסו רגע לצאת מהקיבעון שלכם - שאין לי מושג באיזו שנה הוא נתקע - ותנו לי להרגיש שאני שווה משהו גם לבד, בדיוק כמו שמגיע לי.
- תמר איל להב היא כותבת ב"לאשה" ובעלת עסק עצמאי לתוכן וקריאייטיב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 05/04/2020 06:36
לפנייה לכתב/ת 
תמר איל להב
צילום: אביטל ולץ
מומלצים
