מפתה להאשים את "מחלות הרקע", אבל...
המונח מלווה כל הודעה על מוות מקורונה, אלא שהנתונים העולמיים אינם חד-משמעיים. מנהל היחידה להשתלות לב בשיבא על אקסיומה לא מבוססת
כשיגיע היום ונתחיל לסכם את כל הדברים החדשים שלמדנו בעקבות מגפת הקורונה, מקום של כבוד יתפסו המונחים הרפואיים שהפכו לרווחים בשיחותיו בשגרה: "התפשטות אקספוננציאלית", "השטחת העקומה", "מטושים", "ריאגנטים" או "בדיקות סרולוגיות". אל ביניהם השתרבב גם הביטוי "מחלות רקע", המלווה כמעט כל דיווח על מות חולה מהנגיף. לעיתים הוא מצוין תוך הבעת פליאה ניכרת כאשר "למנוח לא היו מחלות רקע".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מהן אותן "מחלות רקע" המצוינות לכאורה כהסבר למות החולה? כבר מתחילת המגפה בסין היה ברור שפגיעת הנגיף קשה וחמורה במיוחד בקרב האוכלוסייה המבוגרת, מגילאי 65 ומעלה. מאחר שבאוכלוסייה זאת קיימת שכיחות של המחלות הכרוניות כגון סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות ריאה כרוניות, אי-ספיקת לב או אי-ספיקת כליות - הגיוני היה לבצע את הקישור הלוגי ו"להאשים" אותן כגורם מסייע להחמרת פגיעת הקורונה.
אולם שכיחות מחלות כרוניות אלה בגילאים המבוגרים איננה בהכרח עדות להיותן, לכשעצמן, גורם בעל השפעה ראשונית על חומרת הפגיעה. עד כה לא הוכח כל קשר ישיר בין אף אחת מהן לבין התחלואה בנגיף, ולכן אין בסיס לטענה שעצם נוכחותן הינה גורם מסייע לחומרת המחלה או לתמותה.
מדובר, לפחות בשלב זה, בסטטיסטיקה. כך למשל, מניתוח הנתונים בארה"ב עולה בבירור כי פגיעתו נפוצה ואף קשה וחמורה בהרבה בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקנית לעומת שאר חלקי האוכלוסייה. היעלה על הדעת להתייחס לצבע עורו של אדם כאל מחלת רקע בעלת משמעות לתחלואה בנגיף? ברור שהגורם לתופעה זו הינו מצבה הסוציו-כלכלי הנמוך של האוכלוסייה האפרו-אמריקנית בארה"ב, שאליה נלווים תנאי מגורים ומחיה ברמה נמוכה יותר, וקבלת שירות רפואי מאוחר מהרצוי, ולכן היא סובלת מסיבוכי הנגיף בחומרה קשה יותר.
יתרה מזאת, אחת מ"מחלות הרקע" הנחשבות למסוכנת ביותר לתחלואה קשה בקורונה מתייחסת לבעלי מערכת חיסון מוחלשת, כגון מושתלי איברים המטופלים בקביעות בתרופות המדכאות את מערכת החיסון בגופם. והנה, למרבה הפלא, מסיכום נתוני התחלואה בקורונה בקרב מושתלי איברים ברחבי העולם עד כה עולה להפתעתנו כי הנגיף מתעלם מההיגיון הרפואי הפשוט, ומסיבה לא ידועה אינו פוגע במושתלי האיברים בחומרה קשה יותר לעומת שאר האוכלוסייה.
מגפת הקורונה - טורים נוספים:
- אל תשאירו לרופא הבודד להחליט מי ימות / פרופ' יעקב (ג'יי) לביא
- אפשר למות, העיקר לא למות מקורונה / פרופ' אהוד רענני
- מחיאות כפיים זה נחמד, אבל אנחנו צריכים כסף
/ זהר בר קמה
למרות הידע הרפואי המצטבר במהירות על אודות פגיעת הנגיף, רב עדיין הנסתר על הגלוי. בשנים האחרונות גובר השימוש במדד רפואי חדש המכונה ה-fragility, שזכה לתרגום העברי "מדד השבריריות". זהו מדד חמקמק המנסה לאגד בתוכו את מכלול המצבים המעידים על כשירות החולה להתמודד עם מצבי דחק כגון מחלה קשה או ניתוח.
מהבחינה הסטטיסטית חומרתו קשה יותר בגילאים המבוגרים, ואולם גם חולה צעיר עלול להיות בעל מדד שבריריות גבוה מסיבות שלא תמיד אנו יכולים להסבירן. אין מחלוקת שפגיעתו של נגיף הקורונה הינה קשה וחמורה בקרב חולים בעלי מדד שבריריות גבוה, אולם מחלות הרקע הכרוניות שנמנו לעיל לא מהוות בהכרח את הגורם להיות אותו מדד בעל ערך גבוה.
אם יש לקח מרכזי חשוב שלמדנו ממגפת הקורונה הרי זו הצניעות. הווירוס החדש והממזרי הזה מלמד את כל העוסקים בו שיעור חדש על מגבלות הידע הרפואי, ומוסכמות רפואיות שנחשבו עד כה לברורות ומובנות מאליהן נבחנות מדי יום מחדש. גם אם בקרוב נצליח למצוא את החיסון והתרופות כנגדו, אין כל ספק שהוא מהוה ציון דרך היסטורי לא רק בתולדות הרפואה אלא בתולדות האנושות כולה.
- פרופ' יעקב (ג'יי) לביא הוא מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא בתל השומר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
