בחסות הקורונה: חמאס משתוקק לעסקת שבויים, בישראל בוחנים ברצינות
אחרי שנים של ניסיונות כושלים, דווקא משבר הקורונה הצליח להתניע מגעים לעסקת חילופי שבויים. חמאס נלהב להתקדם, אך ניצב מול מכשולים פנימיים. ישראל בוחנת היתכנות ועובדת מסביב לשעון. כך הפכה ''עסקת חילופי שבויים'' ל''יוזמה הומניטרית'' בזכות משבר בריאות עולמי
בשנים האחרונות חמאס ניסה בכל כוחו לעורר את סוגיית השבויים והנעדרים בישראל. הוא לא בחל באמצעים מניפולטיביים, שקריים ונלוזים לעשות זאת – אמצעים שרוב הציבור בישראל לא ראה או שמע משום שמרבית התקשורת הישראלית בחרה, ובצדק, להתעלם מהם.
חמאס לא אמר נואש ושלח לפני חודשיים את דובר הזרוע הצבאית שלו להצהיר בנאום דרמטי כי במהלך סבב ההסלמה בחודש מאי 2019 שזכה בצה"ל לכינוי "גן סגור", פגעה ישראל בכמה מהשבויים המוחזקים ברצועה בהפצצות שהמטירה על רצועת עזה. הוא סירב לפרט במי מדובר והאם נפצע או נהרג.
נניח לרגע בצד את השאלה (החשובה) אם מדובר בתרגיל לוחמה פסיכולוגית נוסף או בדיווח אמת. חמאס הוציא את ההצהרה הזאת מתוך תקווה שהיא תעורר שיח בישראל על הצורך לשחרר את השבויים והנעדרים - והתקווה הזאת התנפצה שוב.
הסיבות לכך מגוונות. חמאס מחזיק בידיו גופות חללים ולא חיילים חיים, הציבור הישראלי פחות מתחבר מבחינה רגשית לאזרחים שבויים, לצד זאת שמשפחותיהם של שני האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד לא מנהלות קמפיין אפקטיבי ואגרסיבי לשחרורם (חרף ההבדלים התהומיים בנסיבות, קמפיין מוצלח הוא זה שניהלה משפחתה של נעמה יששכר).
אך הסיבה העיקרית היא שהציבור הישראלי עדיין מצולק מהשלכותיה של עסקת שליט שניכרות בפעילות טרור ענפה של המשוחררים עד היום הזה ממש. למעשה, היוצרות התהפכו. חמאס, שיודע שאין בידיו קלף אטרקטיבי בדמות חייל חי, פתאום הפך לזה שאין לו סבלנות. לזה שמנסה בכל כוחו להתניע מהלך. ואילו לישראל, עם כל הרצון הטוב והכן לסיים את הפרשה, פחות אצה הדרך מהסיבות הללו.
אלא שנסתרות הן דרכי הקורונה, ובזכות אותו נגיף נפתח חלון הזדמנויות נדיר לקיומה של עסקה מוגבלת שיכולה לפתור לפחות חלק מהסוגיה הכואבת והרגישה הזאת במחיר ששני הצדדים יוכלו לחיות איתה.
משבר הקורונה סיפק לחמאס סולם לרדת מעץ שהוא טיפס עליו לפני שנים. זה זמן רב שלחמאס יש תנאי שבלעדיו הוא אינו מוכן לפתוח במשא ומתן לעסקת חילופי שבויים - שחרור של כמה עשרות פלסטינים ששוחררו בעסקת שליט ועם השנים נעצרו מחדש על ידי ישראל. במערכת הביטחון מסרבים לכך בתוקף ומאז הכל תקוע.
ואיך יורדים מהעץ? באמצעות טרמינולוגיה. מעתה זו לא ''עסקה'' אלא ''יוזמה'' וזה כבר לא עניין של ''ביטחון לאומי'' אלא צעד "הומניטארי". תוסיפו לאותה ''יוזמה הומניטארית'' את המילה הכי מפחידה בעולם - "קורונה", והופ התפוגגה לה הדרישה הפומבית לשחרור אסירי עסקת שליט.
למרות ניסיונותיו, חמאס מתקשה להסתיר את השתוקקותו לביצוע עסקת חילופי שבויים עם ישראל. הוא שולח את כל בכיריו, מיחיא סינוואר ומטה, לוודא שהמסרים נקלטים בישראל על נכונותו להתגמש בכדי להוציא לפועל עסקה. חמאס היה רוצה לראות גם כניסה משמעותית של ציוד רפואי שיסייע לו להיאבק בקורונה במקרה של התפרצות חמורה – גם במחיר של פחות אסירים משוחררים.
בישראל בוחנים, גם בחגים ובסופי שבוע
אתמול פורסם ב-ynet מפי כמה מקורות שחמאס חש כי ישראל אינה משדרת מידת רצינות כלפי איתותיו הרבים ונכונותו לבצע עסקה. בזמן משא ומתן על עסקת חילופי שבויים צריך לקרוא בעיקר בין השורות ולא רק את המסרים. תלונה של חמאס על חוסר רצינות ישראלית – משמעה איתות של חמאס על רצינותו שלו.
האמת, אגב, שונה. ישראל בודקת ברצינות את ההיתכנות למימוש עסקה. גם חמאס קיבל בימים האחרונים מסר דומה. על פי הערכות של גורמים בינלאומיים, חמאס שוקל עסקה שבמסגרתה ישוחרר לפחות אחד משני האזרחים המוחזקים ברצועה בתמורה לשחרור של אסירים ביטחוניים מבוגרים ואולי אף אסירות נשים. העבודה מול המתווכים נמשכת גם בימים אלו, בחגים ובסופי שבוע.
אך הדרך לגיבוש עסקה אינה קצרה ולפי שעה סיכויי הוצאתה לפועל אינם גבוהים במיוחד. גורמים המעורים בפרטים אמרו ל-ynet כי חמאס נתון במכבש לחצים פנימי שאותו הוא מנסה להסתיר מעיני הציבור. בתוך בתי הכלא בישראל יש חוסר שקט בקרב אסירים שנלחמים על כך שהם ייכנסו לרשימת המשוחררים הפוטנציאליים, והדבר יוצר מתיחויות ולחצים של האסירים בבתי הכלא על הנהגת חמאס בעזה ובחו"ל.
כך למשל – האחראים על תיק האסירים בחמאס הם מוסא דודין שפועל מחו"ל ומקורב לאסירי הגדה המערבית (הוא במקור מאזור חברון) ורוחי מושתהא, חברו הקרוב של סינוואר, שפועל מתוך רצועת עזה מול משפחות של אסירים משם. מעבר לכך גם הג'יהאד האיסלאמי רוצה נתח מהעוגה ומפעיל לחצים. כל האמוציות הללו מתנקזות בסוף לשולחנו ואוזנו של יחיא סינוואר – וזה לא מקל על משימתו המורכבת.
ומדוע לישראל משתלם לבצע עסקה כזאת? כי המחיר שלה יהיה נמוך משמעותית ביחס לעסקאות קודמות, כי לישראל יש אינטרס לדלל את בתי הכלא בזמן משבר הקורונה, כי קיים חשש ריאלי שהתפשטות של נגיף הקורונה בתוך בתי הכלא הביטחוניים עלול להוביל ללחץ בינלאומי לשחרור אסירים פלסטינים ואף להסלמה ביטחונית מול רצועת עזה והגדה המערבית.
חלון ההזדמנויות לעסקה חלקית פתוח כעת לזמן מוגבל. סיום משבר הקורונה יפחית משמעותית את הסיכוי להשלמתה, אבל בדרך אליה גם עזה וגם ירושלים צריכות להתמודד עם לא מעט לחצים פוליטיים פנימיים. האמנם יצליחו השתיים לצלוח אותם ואת האיבה המובנית השוררת ביניהן?
לפנייה לכתב/ת 
