שלח את עמי מהסגר הקורונה
הצעדים שננקטו בתחילת המשבר היו נכונים לזמנם, אבל עלולים להזיק מחר הן מבחינה כלכלית והן בריאותית. הצעה לדיון בעקבות נתוני גיל התמותה
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
הנה משהו שבנימין נתניהו וראשי מערכת הבריאות לא גילו לכם: גם אם נחלה השנה בקורונה, הסיכוי שלנו למות מהנגיף כמעט זהה לסיכוי שלנו למות מכל סיבה אחרת השנה. והסיכוי הזה תלוי כמעט לחלוטין בגיל ובמצב הבריאות הכללי שלנו. זה נכון לא רק לגבי הצעירים והבריאים בינינו, אלא גם לגבי אלה שכבר עברו את גיל 60 (כמוני). וזה נכון לא רק לגבי אנגליה, כפי שהראה פרופ' שפיגלהלטר בגרף שלהלן, אלא גם לגבי ישראל. ככה זה, וטוב שכך.
וכאן הסכנה האיומה של ראיית המנהרה, שמאפיינת כבר כמה שבועות את השיח הציבורי, את הכיסוי התקשורתי ואת ההתנהלות של נתניהו וראשי מערכת הבריאות בישראל: כשרואים רק את מספר המתים מן הנגיף, לא רואים את שאר התמונה. וברגע שמתמקדים בטרגדיה של האנשים הצעירים ביותר שמתו מקורונה בישראל, לא שמים לב לכך ש-97% מן הנפטרים בארץ הם בני 61 ויותר.
כל מוות, בכל גיל, הוא תמיד נורא. גם צעדי הבידוד, הסגר והריחוק החברתי שננקטו בישראל עד עכשיו היו לעניות דעתי בסך הכול טובים, נכונים ומועילים. היה הכרח לשטח את עקומת הנדבקים כדי לא להציף את היחידות לטיפול נמרץ בחולים הזקוקים להנשמה. אבל מה שהיה נכון לפני שבועיים, כאשר עדיין לא ידענו את מה שאנחנו יודעים היום, עלול להיות לא נכון היום, ומאוד מזיק מחר.
המציאות משתנה במהירות, וישראל חייבת להשתנות איתה. אם נמשיך להתכונן למלחמה של אתמול, נפסיד במלחמה של מחר. אנחנו נתונים לקמפיין הפחדה שיטתי ויעיל שמטרתו לגרום לנו לציית להוראות הבידוד והריחוק, וזה גם עובד: אין ספק שסגר מלא יעצור באופן מלא את התפשטות הקורונה. אם כולם יישארו בבית, אף אחד לא יידבק.
אז מה כן? הנה מה שצריך, לדעתי, לעשות: להגן ולשמור מכל משמר, ולבודד ככל האפשר, את אלה מבינינו שנמצאים בסיכון גבוה, ולהחזיר את השאר במהירות למעגל העבודה, הלימודים והחיים; לעשות במהירות ומדי יום עשרות אלפי בדיקות באוכלוסייה הכללית - גם בדיקות לנגיף עצמו וגם בדיקות סרולוגיות לחסינות כנגדו - שימקדו את המאבק בו; להטיל הגבלות חמורות על הנכנסים לישראל, ולהטיל סגר על האזורים שבהם הנגיף משתולל, ולהחזיר את שאר המדינה לשגרה, בהדרגה ובזהירות -- אך במהירות.
מדוע זה כל כך דחוף? כי נכון להיום, לדעתי, הנזק של המשך נשף המסכות הכללי בישראל גדול בהרבה מן הנזק של סיומו.
ישראל משלמת כבר היום מחיר בריאותי נורא על המשך הסגר הכללי. בדיקות שיגרה וטיפולי שיגרה לא מתבצעים בבתי החולים, והתמותה מכל המחלות "הרגילות" תזנק כלפי מעלה בשל כך. השמנת יתר והימנעות מפעילות גופנית הם סכנת חיים. העצבים של ההורים בישראל שחוקים אחרי שבועות ארוכים שהם נעולים עם הילדים בבית. דיכאון, חרדה, אובדנות, אלימות במשפחה וצריכת תרופות הרגעה בישראל נמצאות בעלייה תלולה. זה לא רק מסוכן וכואב – זה גם קטלני.
ועוד לא אמרתי דבר על המצב הכלכלי וההשלכות שלו. יותר ממיליון איש איבדו או יאבדו את מקור פרנסתם. עשרות אלפי עסקים בסכנת קריסה. הכלכלה הישראלית עומדת על שפת מיתון עמוק. אלה לא מותרות, יש לכל זה מחיר גבוה בחיי אדם.
אין לי ספק שיש אנשי מקצוע מעולים במשרד הבריאות, והם נעזרים באנשי חקר ביצועים ואנשי הייטק מהטובים בעולם. אבל כפי שאומר פתגם ישן, "כשיש לך פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר". יש צורך בחשיבה ישרה, גמישה ואמיצה על המשבר.
הדברים האלה נכתבו לא כתוכנית פעולה סדורה וסופית, אלא כחומר למחשבה ולדיון בחברה פתוחה ודמוקרטית. אני מזמין את כולם - פוליטיקאים, אנשי מקצוע וישראלים מן השורה להתייחס לדברים, כדי שמה שייעשה כאן בשבועות הקרובים ייעשה בחוכמה, ייעשה בלי פחד, ויהיה לטובת כולנו.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
