כותבת לאבא שלט וירטואלי

בדיוק לפני חודש וקצת, בצל משבר הקורונה, כשקיבלתי את ההודעה כי מצעד החיים מתבטל בפעם הראשונה מאז היווסדו, נעתקה נשמתי לרגע. מצד אחד, היה ברור שהמצב כבר לא מאפשר לחשוב על עשרות אלפי צעירים שיגיעו מכל רחבי העולם ויצעדו בפולין ביום השואה השנה. השמיים גם הם נסגרו לאט לאט. אירועי יום השואה גם בארץ בוטלו זה אחר זה והלב נכמר.

אלפים כתבו שלט זיכרון וירטואלי במיזם מצעד החיים

זוכרים בכל מצב: מצעד החיים במתכונת חדשה 

מלמלתי לעצמי, או יותר נכון לאבא שלי - שכבר לא כאן איתי בקורונה הנוראית הזאת :"אבאל'ה, אתה חששת שלא יזכרו שואה תוך כמה שנים ספורות, לצד האנטישמיות ההולכת וגוברת. פחדת שהדורות הבאים גם הם לא יזכרו שואה. אבל על נגיף שיתקוף את כל העולם ויחרב לנו את אירועי יום השואה ומצעד החיים, על אופציה כזו כלל לא חשבת". אף אחד לא חשב.

השיחה שקיימתי עם ידידו הקרוב של אבא, דר' שמואל רוזנמן, יו"ר מצעד החיים, בעקבות ההחלטה לבטל השנה את המצעד, הזכירה לי את מה שאבי היה אומר לו היה עדיין חי בימי קורונה אלו: "יש רק דבר אחד יותר גרוע מאושוויץ. שהעולם ישכח את אושוויץ!". 

השלט של איריס ליפשיץ קליגר

משפט שנחרץ בליבי כדור שני לשורדי שואה. משפט שנחרץ גם בליבו של ידידו הטוב של אבא - דר' רוזנמן שבשיחה איתי אמר לי באלו המילים: "כשנאלצתי להגיע לשעת הדד ליין ולקבל החלטה לגבי גורלו של מצעד החיים, החלטה שדי גררתי עד הרגע האחרון, כשכבר לא הייתה ברירה אחרת, לנגד עיני ראיתי את נח קליגר ז"ל - חברי הטוב , שורד מחנה אושוויץ שצעד איתנו 28 מצעדים, מביט בחיוכו הנצחי. ראיתי גם את אותה קבוצת אמריקנים שצעדו איתנו במצעד החיים הראשון, אומרים לי - אסור להפסיק לצעוד. אסור שישכחו את אושוויץ.

זה לגמרי הוביל אותנו להחלטה שלמרות שלא נוכל לצעוד השנה עם 11,000 הצעירים במצעד החיים ה-32, ניזום מצעד חיים חלופי וירטואלי. אותם לוחות זיכרון מעץ שהצועדים נוהגים לתקוע לאורך מסילת הרכבת שבין אושוויץ לבירקנאו, יהיו השנה לוחות עץ וירטואליים. כל אחד עם מסר משלו".

אגב, זיכרון לוחות העץ נולד באחד המצעדים, מרעיון אחר שנפסל - לשתול 6 מיליון עצים בין אושוויץ לבירקנאו. רעיון שאתה אבא, ידעת היטב מדוע נפסל. הרי אי אפשר לנטוע עצים שילבלבו במקום שהוא כולו מוות.

כזה לוח מעץ הנחתי בעצמי על מסילת הרכבת, בדיוק לפני שנה במצעד החיים ה-31, חודשים ספורים אחרי שאבי הלך לעולמו. עמדתי שם על פסי הרכבת בוהה בשמיים, ונזכרתי במשפט נוסף של דר' רוזנמן , שציטט את הרב קוק: "כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל נראים אור נעים".

אז השנה ביום השואה גם אני כותבת לאבא שלי עוד שלט זיכרון מעץ. אבל, הפעם זה שלט וירטואלי: "לשורד הפרטי שלי, נח, (נורברט) קליגר, גם קורונה לא תמחק את מה שהיה באושוויץ! שום קורונה לא תעצור אותנו לזכור את בני המשפחה שלך שנרצחו בדם קר! את הזוועות שאתה אבא עברת ושרדת!

"אבא יקר שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך ואולי הכי רוצה כרגע להרגיע אותך - קורונה לא מוחקת זיכרון השואה של 6 מיליונים יהודים שנרצחו! שום דבר לא ימנע ממני לנסות ולהמשיך בדרכי להזכיר שלא ישכחו לעולם! #"NeverMeansNever"