המלכוד הסיני של טראמפ
נשיא ארה"ב מחריף את הטון נגד בייג'ינג על אחריותה לקורונה, אבל עם מחדלי הממשל, העסקאות של ילדיו בסין והסכם הסחר – זה יכול לעלות לו ביוקר מול ביידן
אחרי שארה"ב חצתה את רף 45 אלף המתים מנגיף הקורונה ומספר התובעים דמי האבטלה זינק בה ל-22 מיליון איש, גם מצבו של הנשיא דונלד טראמפ בסקרים מתדרדר: לפי האתר "538", שיעור התמיכה בטראמפ ירד מ-46% בתחילת החודש ל-44% כעת – ירידה שלכאורה נראית קטנה אך משקפת את חזרתו ל"תקרת הזכוכית" המסורתית שלו. בנוסף, לפי האתר רוב האמריקנים אינם מרוצים כעת מתגובת הממשל למשבר, בעוד שבתחילת החודש היו רובם שבעי רצון.
הבחירות לנשיאות 2020 – עוד פרשנויות:
- הדרך לבית הלבן עוברת אצל סנדרס
- טראמפ פוחד להפסיד את הנשיאות בדואר
- בצל הקורונה: טראמפ מתחזק בסקרים. למה?
- הקורונה נכנסת בין טראמפ לשמרנים
הרבה דברים עוד יכולים כמובן להשתנות עד לבחירות לנשיאות בנובמבר: אם התחזיות העדכניות שלפיהן בארה"ב ימותו מהנגיף כ-60 אלף איש יתממשו, ייתכן שטראמפ יצליח לשווק את הנתון הזה כהישג ביחס להערכות הראשוניות, שצפו לפחות 100 אלף מקרי מוות. גם התמודדות מוצלחת עם גל שני של המגפה או התאוששות מהירה מהמיתון הכלכלי עשויות להגדיל את התמיכה הציבורית בו, אבל בהינתן המצב הנוכחי, ייתכן שעליו לגבש במהירות אסטרטגיה פוליטית ותקשורתית להסטת הביקורת עליו.
בצוות הקמפיין של טראמפ יש מי שמאמינים שהם מצאו אסטרטגיה כזו: להאשים את סין. לפי סקרים פנימיים של אנשי הנשיא, יותר מ-75% מהציבור בארה"ב מפנה אצבע מאשימה לבייג'ינג במשבר הנוכחי, וזאת ממגוון סיבות: החל בדיווחים שבחודשים הראשונים למשבר הסתירה סין מהעולם מידע על חומרת המגפה, דרך הפרסום שלפיו המודיעין האמריקני בודק אם מקור הווירוס הוא במעבדת מחקר ביולוגית ולא בשוק בווהאן, ועד הגידול הפתאומי שחל בשבוע שעבר במספר מקרי המוות המדווחים בסין – גידול שחיזק אצל רבים את התחושה שסין לא נהגה בשקיפות.
עבור טראמפ התקפה על סין עשויה להיראות כאסטרטגיה מושלמת: העברת הדיון התקשורתי לכשלים ולהטעיות מצד סין תוכל להשכיח, לפחות חלקית, את מחדלי הממשל. בנוסף, לטראמפ יש רקורד ארוך של התבטאויות נגד סין, עוד מהימים שבהם שקל לרוץ לנשיאות בשנת 2012, וכעת הוא יוכל לטעון שהאינסטינקטים שלו היו נכונים לאורך כל הדרך. גם החלטתו לאסור כניסת אזרחים זרים מסין לארה"ב החל מ-31 בינואר האחרון, אחרי התפרצות המגפה, יכולה לשמש אותו כראיה לכך שזיהה את התנהלותה הבעייתית של סין כבר בשלב מוקדם ופעל בהתאם.
למרות היתרונות שבאסטרטגיית המתקפה על בייג'ינג, עד לשבוע האחרון נראָה כי טראמפ אינו ממהר לאמץ אותה, ובחודשים הראשונים למשבר, בינואר-מרץ, היו הצהרותיו כלפי סין מתונות למדי. כעת מסתמן שהוא מחריף את הטון נגד הסינים, אך גם את ההחרפה הזו הוא עושה באופן מדוד וזהיר: הוא יודע היטב שלאסטרטגיית המתקפה יש גם חולשות רבות, ושהיא עשויה להפוך בתוך זמן קצר לחרב פיפיות עבורו.
מלכודת השה התמים
הבעיה הראשונה באסטרטגיית המתקפה על סין היא שהמסר העולה ממנה, שלפיו אסור לסמוך על האימפריה מהמזרח, עשוי לצייר את טראמפ עצמו כשה תמים שהוּלך שולל. בראשית המשבר התבטא טראמפ פעמים רבות בשבח סין ונשיאה שי ג'ינפינג: בין היתר הוא העלה על נס את עבודתה הקשה והמקצועית כביכול של בייג'ינג לבלימת משבר הקורונה, ואמר שהיא העבירה לעולם ולארגון הבריאות העולמי עדכונים תדירים. טראמפ הוקיר את שי עצמו על השקיפות שבה הוא נוהג לכאורה, הדגיש כי הוא רואה בנשיא הסיני חבר ואף הודה לו אישית בשם העם האמריקני.
גם כשטראמפ נדרש להיבטים הבעייתיים בהתנהלותה של סין, נטייתו הייתה אז לבקר אותה במרומז-בלבד. בסוף מרץ הוא תיאר את העובדה שהווירוס התפרץ בסין ויצא מכלל שליטה כ"חוסר מזל", ובתחילת אפריל אמנם הצהיר כי מספר מקרי המוות המדווחים מסין נראה לו מעט נמוך – אך נמנע מלפקפק במפורש במהימנות הנתונים.
מדוע התבטא טראמפ באופן זהיר וחיובי כל כך על סין? סיבה מרכזית היא כנראה רצונו שלא להעכיר את יחסיו האישיים עם שי. לאורך כל כהונתו, וחרף מלחמת הסחר חסרת התקדים בין שתי המעצמות, הקפיד טראמפ שלא לתקוף את הנשיא הסיני והתגאה ביחסיהם הקרובים. הקשר הזה נתפס על-ידי טראמפ כעמוד תווך במאמציו להשלים את עסקת הסחר עם סין, והוא לא היה מוכן להסתכן בהתמוטטות העסקה גם בראי אסון הקורונה המתחולל בארה"ב.
עוד על פוליטיקה אמריקנית בבלוג על פילים וחמורים / יפתח דיין
בראייתו של טראמפ, העימות עם סין צריך להיות מוגבל לסחר הבילטרלי בין שתי המדינות: הנשיא האמריקני נכון להשקיע משאבים כלכליים ופוליטיים רבים במאבק זה ולהציג טון נחוש ותוקפני כשצריך, אבל מוכן לבוא לקראת סין כמעט בכל היבט אחר כדי להגדיל את הסיכוי להסכמות בתחום הסחר. כך למשל הוא אינו נכנע ללחצים להיאבק בסין בכל הקשור לעניינים כמו זכויות אדם והשפעה בינלאומית.
עד לאחרונה הייתה הקורונה בדיוק אחד מאותם היבטים שבהם מוכן טראמפ להתגמש מול סין, וראיה לכך היא החלטתו בחודש שעבר לחדול מכינוי הנגיף בשם "הווירוס הסיני", שֵם שאותו נקט כמה פעמים ושהכעיס מאוד את המשטר בבייג'ינג. אבל ביום שבת האחרון התקבל הרושם שטראמפ משנה כיוון: בתדרוך לעיתונאים הצהיר שאם יתברר כי סין הייתה אחראית במודע להתפרצות המגפה, בהחלט יהיו לכך השלכות. בנוסף ציין כי גופי המודיעין האמריקניים בודקים את האפשרות שהנגיף החל ממעבדה בווהאן, ופקפק בנחרצות רבה יותר מאשר בעבר באמינות הנתונים שמסרה סין על מספר הנדבקים והמתים מהנגיף. נראה אם כן כי טראמפ – גם אם בזהירות – בודק את האפשרות לעלות להתקפה.
בית הזכוכית וביידן
ל"אסטרטגיית המתקפה על סין" שמקדמים אנשי טראמפ יש נדבך נוסף – מתקפה ישירה על ג'ו ביידן, יריבו הדמוקרט בבחירות לנשיאות בנובמבר הקרוב. לפי הרעיון של אנשי הקמפיין, טראמפ וסביבתו יטענו ראשית כי לביידן היה חשוב יותר שלא לפגוע ברגשותיה של סין מאשר להגן על חיי האמריקנים, ולכן הוא כינה את טראמפ "קסנופוב" (שונא זרים) לאחר שהנשיא אסר כניסה של זרים מסין לארה"ב. שנית הם יטענו כי ביידן עצמו נמצא בכיס של סין, משום שבנו, האנטר ביידן, ישב בחבר המנהלים של קרן השקעות סינית שגייסה מיליונים מממשלת סין.
בשני המקרים מדובר בתמהיל של הטעיה וכזבים, אבל גם אם אנשיו של טראמפ מעריכים שהציבור יקנה את המתקפות, יש לו כמה בעיות נוספות.
ראשית, ביידן עצמו הצהיר בסוף פברואר כי יש לקבל נתונים מהימנים מסין ואף לדרוש ממנה לאפשר כניסת צוותים אמריקניים לשטחה כדי להעריך את חומרת המצב. ביום ראשון הזכיר קמפיין ביידן את ההתבטאויות האלה בתשדיר בחירות שהשיק, וטען כי הוא זה שצלצל בפעמוני האזהרה בנוגע להתנהלותה של סין, בעוד טראמפ היה זה שלא הפגין ביקורתיות כלפיה בזמן אמת.
שנית, אם אצל משפחת ביידן יש חשד לקשרים בעלי אופי כלכלי עם סין, הרי שאצל משפחת טראמפ קשרים כאלה הם בגדר עובדה מוגמרת. בעודו מכהן כנשיא ארה"ב רקמו ילדיו של טראמפ, חתנו ומשפחת-חתנו שורת עסקאות עם חברות סיניות, גייסו כספים ישירות מממשלת סין במסגרת פרויקטים נדל"ניים ברחבי העולם ונהנו מהטבות בפעילותם הכלכלית בתוך סין. בזמן אמת לא משכה הפעילות הזו תשומת לב תקשורתית רבה, אך לדעת רבים משפחת טראמפ גרה בבית זכוכית בכל הנוגע לקשרים העסקיים שלה עם סין, ולכן כדאי לאב המשפחה לחשוב פעמיים לפני שהוא משליך משם אבנים.
ולבסוף, יש סיכוי סביר שהאמריקנים ישפטו את טראמפ לקולה או לחומרה בעיקר לפי תגובת הממשל למשבר ולפי תפקודו האישי של הנשיא במהלכו, ולא יתעניינו לאורך זמן במידת אחריותה של סין לפרוץ המגפה. אם זה אכן המצב, ייתכן שעדיף לטראמפ למקד את מאמציו בהדגשת המהלכים שנקט בתוך ארה"ב ובשיתוף הפעולה שלו עם מושלי המדינות. עיסוק מוגבר בסין עשוי להתפרש כהכרה שלו בכך שלא ניתן להתנער מהמחדלים של הממשל בתחילת הדרך, ושעדיף לחפש אשמים מבחוץ.
לפנייה לכתב/ת 
