הרב שהפך למלאך של חולי הדיאליזה נפטר: "קיבלתי חיים חדשים בזכותו, היה קרן אור"
עם פרוץ מגפת הקורונה, דאג הרב ישעיהו הבר לעדכן את מושתלי הכליה בוואטסאפ על סיכוני הנגיף, ובסופו של דבר נפטר מסיבוכי המחלה. האנשים שנעזרו בו מספרים על היחס האישי ("הרגשתי שאני היחיד שהוא מטפל בו, היה לצדי אחרי הניתוח") וגם על שינוי התפישה שהנחיל: "זה הפך לטרנד"
"יש את אבינו בשמיים - והוא אבינו שבארץ". מאות מושתלי כליה שנעזרו ברב ישעיהו הבר ז"ל, שנפטר ביום חמישי מסיבוכי נגיף הקורונה, מסרבים לעכל את לכתו של האיש שהעניק להם חיים חדשים - ומספרים על דמות יוצאת דופן, איש נעים הליכות שהקדיש את ימיו להצלת חיי אדם.
יו"ר עמותת חיים, שהיה מושתל כליה בעצמו ועודד תרומות על בסיס אלטרואיסטי ותיווך בין תורמים לחולים שממתינים להשתלה, הצליח להציל חיים של אנשים רבים ב-55 שנות חייו. אחד מהם הוא עו"ד יעקב ביטון, בן 34 מירושלים שבגיל 26 התבשר שהוא נמצא במצב של אי-ספיקת כליות.
"המצב שלי התחיל להידרדר, והגעתי למצב שאני מחובר לדיאליזה - והפתרון היחיד הוא השתלת כליה", סיפר ביטון בשיחה עם ynet. "הרמתי קמפיין בפייסבוק, ויום אחד פשוט התקשר אליי מושתל כליה והפנה אותי לעמותה ולרב הבר. חשבתי שזו עמותה של שרלטנים עד שפגשתי את הרב. הוא ביקש שכל החברים שלי שמסכימים לתרום יבואו לעמותה, והוא במקביל ידאג לי לכליה".
"זה היה בתהליך ארוך ומורכב", נזכר ביטון. "לקח שנתיים עד שעברתי את ההשתלה, ובכל התקופה הזאת הרב התנהג כאילו הוא חייב לי משהו. הוא לקח אותי אישית, ובדיעבד הבנתי שכל המושתלים הרגישו ככה", סיפר. "הרגשתי שאני הבן אדם היחיד שהוא מטפל בו, בזמן שהוא מטפל במאות אנשים במקביל. לא תרמתי לעמותה הזאת שקל, וזה מדהים כמה שהוא עזר לי. לא רק שהוא עוזר ומתווך - הוא מתמסר וזה מרגיש שהבעיה שלך היא גם שלו".
ביטון תיאר את הרב: "הוא מלאך, אבל מלאך פשוט. הפשטות שלו מדהימה. כשמתקשרים אליו - הוא מדבר איתך רגיל, כמו בעל מקצוע שצריך לסיים את המלאכה שלו. המוות שלו לא נתפש, אולי הוא כבר לא בין החיים, אבל הוא חי בתוך 800 מושתלי כליה - ובעוד 800 שתרמו כליה. אין מילים שיוכלו לבטא את כמות הכרת הטוב שיש לי כלפיו, התרומה הגדולה שלו זה איך שהיום מסתכלים על תרומת איברים למישהו שהוא לא בן משפחה".
איש יחסי הציבור ירח טוקר סיפר לאולפן ynet על תחילת הדרך של העמותה, כשהבר עוד עמד בראש ישיבה: "לפני 11 שנים הוא התקשר אליי כדי שאעזור לו עם החשיפה הציבורית של הרעיון", נזכר טוקר. "שאלתי אותו במה מדובר, והוא סיפר לי איך הוא הכיר ילד בשם פנחס תורג'מן, שעבר עימו דיאליזה ולא מצא תורם כליה. "הילד הזה נפטר כי אף אחד לא יכל לתרום לו, והרב נשבר מהסיפור הזה. הוא אמר לי 'זהו, אני הולך לעזוב הכול ולשנות את המציאות בישראל'".
טוקר אמר כי המפעל התחיל באיטיות, אבל הרב לא הפסיק במאמציו וביקר כל אדם שהיה מוכן לשמוע על תרומה. "כל מי שפגש את הרב הבר היה משתכנע לתרום כליה אחרי רבע שעה", סיפר. "הוא היה מדבק בחיוביות שלו ובלהט לתרום כליות אחד לשני. תוך 10 שנים הוא עשה מהפכה שבאף מדינה, בוודאי שבישראל, לא הייתה מעולם. פשוט מהפכה היסטורית".
הוא ציין כי הרב עבד עד אחרון ימיו בהתנדבות יחד עם אשתו. "הוא אמר שהוא לא מוכן לקבל שקל על המושג של חיי אדם, ומבוקר ועד ערב היה זמין לכל מי שהתקשר אליו. כל כך הרבה שיחות, והוא לא ויתר אף פעם. אמרתי לו פעם שייקח מזכירה, והוא אמר 'בשום פנים ואופן. מספיק שאחד המתקשרים ירצה לתרום כליה - אני לא רוצה להפסיד את זה. ואנשים פשוט לא הפסיקו. בזכותו זה הפך לטרנד במגזר החרדי".
אתי ברייר (52) מקיבוץ ניר דוד חלתה לפני כארבע שנים באי-ספיקת כליות סופנית. בבדיקות התברר שבעלה לא מתאים כתורם, והיא נאלצה לחפש עבורה תורם חיצוני. "התחלתי לעשות בירורים, והגעתי לעמותה. הרב הסביר לי על הדילמות שהציגו בפניי, כי הייתי מאוד בלחץ, והבהיר לי שגם אם אפעל דרכו, התור הוא מאוד ארוך. כל שנה יש 800 אנשים שמחכים להשתלה".
ברייר אמרה כי מצד אחד היא לא רצתה לעשות דיאליזה, אך גם לא רצתה למות. "יצאתי להילחם על החיים שלי, ולחפש תורם בחסות העמותה", היא מספרת. "הצלחתי לגייס תורמים מאזור מגוריי בעמק המעיינות שנרשמו לעמותת מתנת חיים - ואחרי ארבעה חודשים עברתי השתלה".
האנשים הראשונים שהיו לצדה אחרי הניתוח היו הרב הבר ואשתו. "הוא מבקר את כל המושתלים והתורמים, הוא מכיר את כולם לעומק", אמרה ברייר. "אני מרגישה שיש את אבינו שבשמיים, והוא אבינו שבארץ. הוא עשה מהפכה בישראל. המדינה לא הסכימה לתרומות אלטרואיסטיות - והוא הקים ארגון עצמאי והציל מאות אנשים שהמדינה לא נתנה להם את המענה. את כל חייו הקדיש למפעל הזה, ובזכותו אנחנו חיים.
"הפטירה שלו זה אסון נוראי", אמרה ברייר בכאב. "התפללנו מהרגע שהוא אושפז. הוא כל הזמן היה במחשבות שלי. הוא היה איש טוב לב, אוהב אדם, שהתמסר לרפואה של כולנו. אני שבורה ומרוסקת, ולא בכיתי ככה מאז הפטירה של הוריי. איך זה יכול להיות שבן אדם כזה מת בגלל הקורונה הארורה הזו?".
תרומת האב כשלה, הרב מצא תורם חדש
משה גבריאלוב מפתח תקווה, שבנו נולד עם בעיות בכליה, תרם לו בעצמו - אך כעבור יום הודיעו הרופאים שההשתלה נכשלה. "הצליחו להחזיק אותו עד גיל 7 בלי דיאליזה - ואז אמרו לנו שצריך להביא כליה", נזכר גבריאלוב. "נמצאתי מתאים, ולמחרת הניתוח הודיעו שההשתלה לא הצליחה, והבן נכנס לניתוח נוסף כדי להוציא אותה. אחרי חודשיים הוא כבר היה שלוש פעמים בשבוע מחובר לדיאליזה".
גבריאלוב פנה לעמותה, ותוך פחות משנה הבר הצליח למצוא תורם. "מאז, החיים של הילד שלי השתנו, והוא בריא לחלוטין", הוא אומר. "מה שמדהים זה שהרב עצמו עבר השתלת כליה. בדרך כלל אנשים לא רוצים להיזכר בתקופה שבה הם היו מחוברים לדיאליזה, והרב לא הפסיק לחזור לשם כדי לעזור לאנשים. אחרי כל השתלה הוא ביקר את המושתל ואת התורם. הוא עונד אלפי מדליות של הצלת חיים".
עוד סיפר כי מאז שגילה שהרב נדבק בקורונה, הוא עקב אחרי המצב שלו בדאגה. "אתמול, כשנודע לי על מותו, הייתי באמצע נהיגה ולא יכולתי להמשיך לנהוג", אמר גבריאלוב. "הוא היה נעים הליכות בצורה יוצאת דופן. אשתו תמיד הלכה לידו, ואני מקווה שהיא תמשיך את המפעל הזה. אני מתאר לעצמי שיש הרבה אנשים שמחכים להשתלה ששמעו על מותו וקרן האור היחידה שהייתה להם זה הרב הבר. אני מקווה מאוד שיהיו אנשים שימשיכו את מפעל החיים הזה".
גם אהוד פתיחי, שחלה במחלת כליות לפני כעשור, זכה לחיים חדשים בזכות הרב. "שמעתי על העמותה במקרה, ופניתי אליהם. דיברתי עם הרב עצמו, הטלפון שלו תמיד היה זמין", משחזר פתיחי בן ה-52. "אחרי שש שנים שהמתנתי לכליה, הגעתי למצב שהייתי מוכן לשלם כסף כדי להקדים את ההשתלה, והרב לא היה מוכן", הוא אומר. "עברתי שנים קשות של דיאליזה, והיום מצבי טוב. בזכות הרב חזרתי לתפקד כמו בן אדם רגיל. בזמן הקורונה הרב עוד הספיק לפתוח קבוצה בוואטסאפ ונתנו לנו הנחיות. הוא ביקש שלא נצא מהבית כי זה יכול לפגוע בנו".
את הבשורה על מותו קיבל פתיחי בכאב גדול. "פרצתי בבכי. ראיתי את ההלוויה בטלוויזיה והייתי בהלם. הייתי בטוח שהוא יצא מזה. אף אחד לא יכול לשער בנפשו מה זה לעבור דיאליזה, ובזכות האיש המיוחד הזה אתה זוכה לקבל חיים חדשים במלוא מובן המילה. אני פשוט נחנק מדמעות, זו אבידה גדולה לעם ישראל. הרב היה אחד מגדולי הדור, פשוט מלאך".
אסף דוד, שזכה לכליה בזכות עמותת "מתנת חיים", סיפר כי הוא הספיק לפגוש את הרב רק פעם אחת - אחרי השתלת הכליה בתל השומר. "הרב היה אדם מדהים שעזר להמון אנשים", סיפר דוד. "דתיים, חילונים, ערבים ויהודים - כל המגזרים היו שווים אצלו. אני מקווה שהחברים בעמותה ימשיכו את פועלו, והוא ייזכר בזכות פועלו העצום וממשיכו דרכו".
בתוך כך, בית החולים איכילוב בתל אביב הודיע כי הוא מתכוון להוקיר את הרב הבר ולקרוא לשני חדרי ה-VIP של החטיבה הכירורגית על שמו. "האיש המופלא ששינה את המודעות לתרומת כליות אלטרואיסטית בישראל, שאין לה אח ורע בכל העולם", תיארו בבית החולים את הרב הבר. "תרומתו של הרב תהיה חקוקה אצלנו באיכילוב לעד".
לפנייה לכתב/ת 
