"הדפיקה בדלת לא תעזוב אותי לעולם"
ביולי 2014 משפחת קדמי קיבלה את הבשורה הקשה מכל, בנם דניאל נפל במבצע צוק איתן. האב בועז ניסה למנוע מהקצינים להיכנס לבית, האם גילתה את הידיעה בדיוק כששבה מהעבודה. אחותו נטלי: "בשנה הראשונה עוד חיכיתי שיחזור הביתה"
28 ביולי 2014, שעת לילה. מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של מבצע צוק איתן, טילים נורים ללא הרף לעבר יישובי הדרום וידיעות על הרוגים מכוחותינו לא מפסיקות להגיע. משפחת קדמי עוברת יום שגרתי אבל טעון.
דניאל, בן הזקונים של תמי ובועז, מוצב סמוך לגבול הרצועה. כל אחד מבני המשפחה מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל בחדשות כבר חשפו את שמות ההרוגים ודניאל אינו ביניהם. ועדיין, התחושות הקשות לא מרפות.
חצי שנה לאחר הגיוס נשלח דניאל לקורס מ"כים. זמן קצר לאחר מכן נפתח מבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת הנערים הישראלים שנחטפו על ידי חמאס. כשבועיים וחצי ארכו החיפושים אחריהם, עד שנמצאו גופותיהם בשלהי יוני 2014. במהלך המבצע שוגרו עשרות טילים מרצועת עזה לעבר ישראל, מה שגרם לפתיחת מבצע "צוק איתן" בתחילת יולי.
דניאל נשלח למערכה ברצועת עזה. ביום שישי, 25 ביולי, עוד פגש דניאל את משפחתו שהגיעה עד לירוחם כדי לבקר אותו. זה היה המפגש האחרון שלהם.
"לילה קודם התעוררתי בבהלה", סיפר אביו של דניאל. "אשתי שאלה אותי 'מה קרה?', אמרתי לה שמחפשים אותנו מקצין העיר, דופקים בדלת, ואני יורדת לפתוח". בדלת לא היה באותו הלילה אף אחד.
"באותו היום יש תחושה שמלווה אותך, שאתה יודע שמשהו לא בסדר", אמרה האחות נטלי. "אתה מרגיש את זה, זה כואב בבטן, ואתה מעביר את זה. אתה אומר לעצמך שהכל יהיה בסדר".
גם האח יוסי העביר את היום בתחושות מוזרות. "במהלך היום התקשרתי לאמא שלי איזה שלוש או ארבע פעמים. אמרתי לה משהו עם דניאל, 'תראי שהכול בסדר'".
ב-23:00 בלילה נשמעת דפיקה בדלת. בועז קדמי, אביו של דניאל, פותח את הדלת ורואה קצינים במדים. הוא מנסה לסגור עליהם את הדלת, צועק לעברם "לכו מפה, אין לכם מה לחפש פה", אבל הם מצליחים להיכנס. בועז זועק לילדיו נטלי ואורי, שיוצאים בבהלה מחדריהם. הם רואים את הקצינים ומבינים. כולם מבינים.
באותה השעה אחיו הבכור של דניאל, יוסי, נמצא במשמרת במכבי האש. תמי התקשרה למפקד שלו, שבישר לו על מות אחיו. יוסי הגיע הביתה ומצא את בני המשפחה יחד עם חברים ושכנים רבים. הוא עלה לחדר של דניאל, "נשכבתי על המיטה והתחלתי להריח, פשוט להריח".
"אני כל כך מתגעגע אליו, אני רק רוצה לחבק אותו", אמר בועז. "הדפיקה בדלת, זה משהו שלא יעזוב אותי לעולם".
הכאב והגעגוע לדניאל חזקים ומורגשים מאוד בקרב בני משפחת קדמי. "לקח לנו המון זמן להבין מה קרה כאן", סיפרה האחות נטלי. "בשנה הראשונה עוד חיכיתי לו שהוא יחזור הביתה".
בעקבות הגעגועים, עזבה משפחת קדמי את צופים, בעיקר בשל הקושי להמשיך לחיות בבית שבו דניאל נולד וגדל. אמו תמי תיארה כיצד דמיינה את צעדיו במעלה ובמורד המדרגות ואת קולו אומר לה: "היי אמא, מה קורה? את מספר אחת בעולם הזה". המשפחה עברה לדירה בכפר סבא והעבירה עמה את חפציו של דניאל. החוגר, הדיסקית, המדים שלבש בגאווה - תופסים מקום של כבוד גם בבית המשפחה החדש.
סמל דניאל קדמי ז"ל, חניך בקורס מ"כים, בן 18 מצופים, נהרג בחילופי אש עם מחבלים שחדרו לשטח ישראל סמוך לקיבוץ נחל עוז. הוא השאיר אחריו זוג הורים ושני אחים ואחות – יוסי, נטלי ואורי.
לפנייה לכתב/ת 
