לא אקטיביזם, אימפריאליזם
אפילו לפי נשיאת העליון, חוק הפיקדון לא מהווה פגיעה מהותית בכבוד האדם של מסתננים. אז מדוע חוצים השופטים קו עבה, ופוסלים את החוק?
במאי 2017 נכנס לתוקפו "חוק הפיקדון", שקובע שמסתנן יפריש חמישית משכרו, בנוסף ל-16 אחוז להפרשות סוציאליות של המעביד. הפיקדון יעמוד לרשותו של העובד כאשר הוא יעזוב את הארץ. עובדים מסוימים, כמו נשים או חד-הוריים היו אמורים להפריש רק שישה אחוזים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בג"ץ, כזכור, פסל שלוש פעמים את "חוק המסתננים", שאיפשר להחזיק מסתננים במשמורת, כדי לעודד אותם לעזוב את ישראל. חוק הפיקדון היה אמור להוות נקודת איזון בין התייחסות הומנית לבני אדם שהגיעו לישראל, רובם בגלל מצוקה כלכלית, לבין רצון המדינה להרחיק מסתננים.
אבל מתברר שגם החוק המתון ביותר, שמעניק למסתננים אפשרות לעבוד, שמבטיח להם קיום בכבוד, ובאותו זמן גם מאפשר להם לחסוך סכום משמעותי שיעמוד לרשותם - נפסל בשבוע שעבר על ידי בג"ץ. החוק, אגב, זכה גם לברכת משרד המשפטים, שקבע שהוא חוקתי. כך שפסיקת בג"ץ איננה אקטיביזם שיפוטי, אלא אימפריאליזם חסר רסן, שמייתר לחלוטין את הממשלה והכנסת.
מדוע הפסיקה האחרונה היא בלתי סבירה בעליל? ובכן, לפי הבנק העולמי, ב-2018 הסתכמו העברות כספים מהסוג הזה, למדינות לא עשירות, ב-529 מיליארד דולר. אפריקה לבדה זוכה מדי שנה ל-160-120 מיליארד דולר, שמועברים אליה על ידי 30 מיליון שחיים מחוץ לאפריקה. במסגרת הדיון שהתקיים בכנסת על החוק לאיסור העברת כספי מסתננים, ההערכה הייתה שמדובר ב-1,100-1,000 ש"ח בחודש. כלומר, מדובר בסכום שקרוב להפקדה הנדרשת בחוק הפיקדון.
במסגרת הדיון הציגו עמותת "איתן" ותושבי דרום תל אביב נתונים נוספים, וגם את העמדה של "ארגוני הזכויות", שהתנגדו לחוק האיסור על העברת כספים משום "שלילת זכותו של אדם ... לסייע לקרוביו". לקרוא ולא להאמין.
הנה לנו הסכמה על כך שמדובר בפגיעה בהעברת כספים, שהופכת, מעשה פלאים של שופטי הרוב, לפגיעה בכבוד האדם. רק השופט נעם סולברג, בדעת מיעוט, הציג גם את הנתונים וגם את הסתירה בטיעוני העותרים ובנימוקי שאר השופטים. הוא נותר לבד. ובכל מקרה, הרי ההפקדה לא נגזלת מהעובד. היא עומדת לרשותו כאשר יעזוב את ישראל. במסגרת מדיניות ההגירה, זו הגישה ההומנית ביותר. למסתנן יש אפשרות לעבוד, לפרנס את עצמו, וגם לחסוך סכום משמעותי.
פסיקת בג"ץ מציינת שצרפת, גרמניה, בלגיה, אירלנד והולנד מטילות על מבקשי הגנה "את החובה להשתתף במימון שהייתם במדינה". בגרמניה, בשווייץ ובדנמרק נהוג להחרים רכוש וכספים מפליטים כדי לממן את שהותם. מדובר בפגיעה הרבה יותר בוטה ב"זכות הקניין".
אבל לפי הנשיאה אסתר חיות, חוק הפיקדון חוצה את "הגבול הדק שבין עידוד חיובי לעזיבה ל'שבירת רוחם' של המסתננים על מנת שיחליטו לעזוב". סליחה?! אם מדובר אכן ב"גבול דק", מדוע חוצים השופטים קו עבה, ופוסלים את החוק? הרי חיות בעצם מודה שלא מדובר בפגיעה מהותית בכבוד האדם, אלא רק במשהו עמום שנמצא אי שם על "גבול דק".
הפגיעה בכבוד האדם של עשרות אלפי ישראלים, בגלל תופעת המסתננים, גדולה עשרת מונים מהפגיעה השולית, הזמנית, שנגרמת על ידי חוק הפיקדון. הרי מה יקרה למסתננים? תיפגע זכותם להעביר כספים. זו פגיעה בכבוד האדם? האם טחו עיני השופטים מראייה קצת יותר רחבה של העובדות? הרי הם מחזקים את הטענות שבג"ץ הפך לסניף של מרצ. חבל. כך לא מחזקים את שלטון החוק. כך רומסים את הפרדת הרשויות ופוגעים בשלטון החוק.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
