"בכל הזדמנות אני מספרת עליך בגאווה"
"הייתה לנו אהבה שהתעצמה מיום ליום, אהבה גדולה מהחיים. אי אפשר היה להתעלם מהסומק התמידי ותחושת הפרפרים איתך, שהפכה לבית. כולם צמאים לחיבוק שלך ומתגעגעים". מיכל אפליצ'וק כותבת שוב לבן הזוג שאיבדה
את המילים האלו כתבה מיכל אפליצ'וק ביום הזיכרון לפני כשנתיים, על בן זוגה, סמל יובל מנע ז"ל, שנהרג ב-17 ביוני 2017 בהתהפכות ג'יפ צבאי בעוטף עזה. כעת, שנתיים אחרי, היא כותבת לו שוב – עדיין מתגעגעת, עדיין כואבת:
"אהוב שלי, מה גדול הכאב, מה גדול הגעגוע, הגעגוע אליך, למי שהיית, למה שהיה ואיננו עוד. אין יום ואין שעה שאני לא חושבת עליך, חושבת והוזה, הוזה ומתגעגעת, מתגעגעת ובוכה, בוכה את לכתך מאיתנו.
"קשר כמו שלנו זה לא משהו שניתן לסקירה על הדף. אבל עצם העובדה שהצלחנו לדמיין עתיד משותף, לחשוב כל כך קדימה מעיד על האהבה בינינו. אהבה שהתעצמה מיום ליום, אהבה גדולה מהחיים. אי אפשר היה להתעלם מהסומק התמידי ותחושת הפרפרים איתך, שהפכה לבית.
שיר שכתבו והלחינו חבריו של יובל, "חייל של אהבה":
"אני מתגעגעת יוב, לחיוך שלך שמאיר לי תמיד את הדרך ומכווין אותי לא לוותר על מה שחשוב באמת, מתגעגעת לבדיחות שלך שגורמות לי לצחוק עד שכואבת הבטן, אני מתגעגעת שאתה מבין אותי ממבט. אני מתגעגעת יוב לשקיעות של שבת בערב, לשלווה ולאושר הפנימי שהבאת לזוגיות הזו. אני מתגעגעת אלייך יוב, געגוע מהסוג הכואב.
"בכל הזדמנות אני מספרת עליך בגאווה, אין ולא יהיו אנשים כמוך, שאכפת להם. תמיד אכפת מהחבר שעוד שנייה עומד לוותר במסע כומתה, מאישה מבוגרת ברחוב שסוחבת שקיות מהסופר, מילד קטן שנפל כשרץ בגינה, או מאדם שגווע ברעב על ספסל ברחוב. הסיפורים על טוב ליבך לא נגמרים, אפשר לכתוב ספר שלם על אדם שעשה רק מעשים טובים כל חייו. אולי אפילו שניים. גודל הלב שלך כגודל הנתינה האין-סופית שלך לסובבים אותך.
"הלוואי ונתעורר מהסיוט הזה ומחר תחזור הביתה מהצבא, לאוכל של אמא ואבא. כולם צמאים לחיבוק שלך ומתגעגעים. אתה היית צריך להיות עכשיו איתנו, לצחוק את הצחוק המדבק שלך בעוצמות, ולהמשיך ללמד אותנו בדרכך היפה מהי אהבה אמיתית לחיים האלה, לאנשים היקרים לך.
"שולחת לך נשיקות אין סוף, לנצח נישאר הכוח הכי חזק ביחד.
אני אוהבת אותך לתמיד".
לפנייה לכתב/ת 
