צופר עוברת לירדן, השער ננעל: "בשבילנו לא היה גבול"
השטח שבערבה התיכונה חזר לשליטת ירדן, ובטקס פרידה שקיימו החקלאים הם הפריחו בלונים לבנים: "הקרקע הזו היא עולם ומלואו עבורנו, חבל שלא מממשים את הרוח החיובית מהסכם השלום". אחד מראשוני החקלאים: "חשוב לשמור על דו-שיח עם הירדנים"
השער במובלעת צופר, שהייתה סמל להסכם השלום בין ישראל לירדן, ננעל היום (חמישי) בשעה 15:00 באופן סופי - רגע לפני העברת המובלעת לשטח ירדן. החקלאים קיימו טקס מרגש שבו אמרו כמה מילים אחרונות, והפריחו בלונים לבנים. עבור החקלאים מדובר בפתיחה של פרק חדש שמלא בחששות ובחוסר ודאות.
אחת המשתתפות בטקס, טל גיבורי, אמרה כי "לפני 26 שנה עמדנו כאן כשיצחק רבין והמלך חוסיין חתמו על הסכם שלום היסטורי. 26 שנים אנחנו עוברים את השער הזה. עבור אחרים השער הוא מעבר בין מדינות, חלק מפוליטיקה גדולה וסבוכה, אך עבורנו הוא פשוט חלק מהחיים. התקופה האחרונה היא פרק גדול מספרי ההיסטוריה, ועבורנו המקום הזה וסגירת השער הזה הם ההיסטוריה".
באוקטובר 2018 הכריז מלך ירדן עבדאללה שלא יחדש את הסכם החכירה בין ישראל לירדן באזור מובלעת צופר שבערבה התיכונה, שמשתרעת על שטח של 1,000 דונם. החכירה נקבעה למשך 25 שנה בהסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם ב-1994. בנוסף לקישוי שבפינוי מפעל חייהם, החקלאים מתמודדים עם בעיה קשה נוספת - מאחר שהמדינה העבירה להם לטענתם רק חלק מהתקציב שהובטח. החקלאים ממתינים לתקציב בסך כ-20 מיליון שקלים להקמת חממות חדשות בשטח ישראל, ונותרו ללא מענה ופרנסה - שכן הקרקע לא מוכנה לעונת הגידול של 2021.
יו"ר ועד חקלאי צופר, ארז גיבורי, אמר כי "זה בעיקר מדכא. התחושה היא שמדינת ישראל וירדן היו יכולות להתגבר על זה. לקרקע הזו אין ערך מבחינת הירדנים, ומבחינתנו היא עולם ומלואו. חבל שלא מממשים את רוחו החיובית והטובה של הסכם השלום. אני מקווה שהממשלה תעזור לנו להתגבר על זה".
ראש מועצת הערבה, אייל בלום, אמר בטקס כי "התושבים קיבלו 1,000 דונם בתמורה לעזיבה וכסף להכשרת הקרקע, אולם איבדו את תנובת השנה הבאה. כל שנת 2021 אבודה מבחינתם. צריך שהממשלה באמת תסייע לכל הרווח של השנה הבאה של המשפחות האלה, וגם בכסף להעברת החממות. זה היה אמור להיות אזור כלכלה של שתי המדינות, וכשלו לעשות זאת".
בטקס השתתף בשיחת טלפון מרחוק גם שר החקלאות המיועד, אלון שוסטר, שהבטיח לעזור. לדבריו, "המחשבות שלי נודדות אל הדרמה שמדינת ישראל יצרה לגביכם. אני רוצה להתנצל בשם ירושלים, בטרם נהייתי חלק ממנה, שלא הצלחנו. זו תקלה מדינית, גם הביצוע נתקל בקשיים לגבי הכשרת הקרקע. מבטיח לכם שבמקום שבו אהיה אמשיך ללוות אתכם. אתם תמשיכו לעשות את המעשה הנאמן של הפרחת השממות. אני מחובר באופן אישי למקום".
אלון קדם היה בין הראשונים לעבד את האדמות שבמובלעת. היום הוא מסיים את הפרק הזה בחייו ובחיי משפחתו, דור חמישי לחקלאים. "זה נראה כמו חלום", אמר, והתקשה לעצור את הדמעות. הוא נזכר בימים שלאחר הסכם השלום: "העמק היה נראה כמו חלום, היינו עולים לגבעה ורואים הכל. קמנו בבוקר לעבוד בביטחון רב, והשנים עשו את שלהם. חלקנו כבר מבוגרים אחרי 20-15 שנה. באנו לפה לפני עשר שנים עם המון ציפיות והבטחות".
קדם הוסיף כי "אנחנו לא יודעים מה קרה, היו פה דו-שיח והבנה שבשתיקה. קרה משהו שלא צריך לקרות. מצד שני, חשוב שהשקט והדו-שיח יישארו עם הירדנים. השקט עם השכנים שלנו והתקווה לשיתוף פעולה איתם יותר חשובים מכל דבר".
בתו ניצן הייתה בת 12 כשהופיעה בטקס שסימל את תחילת העבודות החקלאיות במובלעות: "זו סגירת מעגל. בתור ילדים בני 12 הקראנו כאן מילים בטקס, ואחר כך גדלנו, חזרנו לפה והקמנו משפחה. אנחנו דור שלישי לחקלאים. חזרנו במטרה להיות חקלאים ולהנות מחיי המשפחה פה, בשביל זה באנו לערבה. לא חשבנו שיום אחד נצטרך לסגור את השער בטקס הפוך ממה שהיה".
לדבריה, "אנחנו לא יודעים מה יהיה. זו הפרנסה שלנו - היא שם ואנחנו פה. אנחנו מקווים לטוב ונשאר אופטימיים, אבל לא יודעים. החזרת המובלעת היא משבר לא קטן למושב, ואנחנו מקווים שנעבור אותו בשלום"
לפנייה לכתב/ת 
