אזרחים ותיקים שימו לב: כוח ייענה בכוח

הפקרת בני הגיל השלישי במגפת הקורונה מותירה ברירה אחת: החייאת מפלגת גמלאים שתסביר לפוליטיקאים הציניים את הכוח של הציבור הזה

ד"ר נחמן שיפורסם: 07.05.20 , 06:23

רפי איתן, ממקימי קהילת המודיעין הישראלית ויו

יו"ר מפלגת הגמלאים, רפי איתן ז"ל(צילום: צביקה טישלר )

קשה לבטא איך מרגישים בימים האלה אזרחי ישראל בעשור השביעי והשמיני של חייהם. אכזבה? בושה? כעס? תסכול? הכול מתאים. הנה תמונת המצב: קווי ההגנה של הממשלה מפני מגפת הקורונה התמוטטו בלחץ הציבור העקשן שדרש נורמליזציה, ומאחור נשאר כתם ביחסים בין החברה הישראלית לבין יותר ממיליון מאזרחיה. גם כשהנגיף יינגף, והחיים יחזרו פחות או יותר למסלולם, את הכתם הזה לא יהיה ניתן למחות בקלות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

נזכור ונזכיר שהמחלה פשתה בעיקר בבתי האבות בדיור המוגן, פועל יוצא של שנים של הזנחה והיעדר פיקוח. נזכור שמדובר באוכלוסייה שחלקה מתחת לקו העוני ואינה יכולה להרשות לעצמה הזמנת מזון ואמצעי הגנה. נכיר בעובדה שהמשרד לשוויון חברתי, האחראי על אזרחים ותיקים, התגלה באוזלת ידו. מגזר הוותיקים סומן מראש כמטרה רכה והופקר.

הממשלה הגדירה את האוכלוסייה המבוגרת כסיכון, אבל במשמעות ברורה - לא רק את עצמה היא מסכנת, אלא את החברה כולה, ועל כן עליה להישאר בבית. זו הייתה, כפי שכתבה אל"מ (מיל') פנינה שרביט, גישה פטרנליסטית ומעליבה מאין כמוה. בין השורות הייתה טמונה התפיסה שהזקנים הללו אינם פרודוקטיביים עוד, תרומתם לחברה קטנה, הם לעומס עלינו. יתכבדו וישבו בביתם בשעה שאנו נחזור לחיינו הרגילים. הברירה הטבעית תעבוד.

למי קראתם קשישה? / יעל ולצר

זו גישה כוחנית מאין כמוה, ואני רוצה להציע את מה שמקובל בפוליטיקה הישראלית: כוח ייענה בכוח. כי אין מי שיגן על המיליון הזה, הוא לא צבוע בצבעים פוליטיים, אין לו ועד, אין לו חצר, אין לו הנהגה ארצית. סתם מיליון איש, פזורים בכל הארץ, בעלי השקפות פוליטיות שונות ומגוונות. מי צריך אותם?

הפוליטיקה הישראלית כוחנית היום יותר מאי פעם בעבר. זאת לא שפה חדשה, אבל הפרופורציות השתנות. בזירה הזאת, האזרחים הוותיקים אינם קיימים. איש אינו מדבר בשמם, איש לא מייצג אותם. הם מסתכלים בקנאה בחרדים, במתנחלים, בחברה הערבית, ביוצאי ברה"מ לשעבר. לכולם יש נציגים בכנסת וכולם נלחמים את מלחמותיהם.

ב-2006 הופיע לראשונה הגיל בפוליטיקה. מפלגת הגמלאים בראשות איש המודיעין הוותיק רפי איתן ז"ל הייתה להפתעת הבחירות, קיבלה שבעה מנדטים והצטרפה לממשלת אולמרט. זאת הייתה הצלחה גדולה וכשלון אדיר. הגמלאים היו אבן שואבת להצבעת מחאה של צעירים ושל רבים שסלדו מהשחיתות הפוליטית, והחליטו "לעשות בדיחה" מהאירוע הזה.

אלא ששבעת הח"כים בכנסת הפכו לבדיחה הפוליטית של אותן שנים. הם קיבלו את תיק הבריאות, את המשרד לגמלאים שהוקם עבורם ועוד שני תפקידים בכנסת, אבל חברי הסיעה שקעו במהרה בסכסוכים ובמריבות שהובילו לפיצול. בבחירות שאחרי עוד הספיק איתן לקבל מבנימין נתניהו הבטחה, שלא התמלאה, אבל הוא כבר היה מחוץ למשחק. מאז היו ניסיונות כושלים להחיות את המיזם. לא יותר.

המציאות הפוליטית פשוט מזמינה מפלגת אזרחים ותיקים, יהיה שמה אשר יהיה. הם שחקן פעיל בחברה, תרומתם הכלכלית גדולה והם שוק ענק. עצמאים מעל גיל 70 תמצאו בכל מקום ולניסיון וליידע שלהם אין תחליף.

בבחירות הבאות יצטרכו הגמלאים לרוץ. הם לא יוכלו עוד להפקיד את שנות הגיל השלישי לפוליטיקאים ציניים שיבקשו קולם לפני הקלפי וישכחו אותם ביום שאחרי. שיעור ההצבעה של הגמלאים הוא הגבוה ביותר, וכשלראש הממשלה לא תהיה קואליציה בלעדיהם, תיפתח הקופה והמדינה תכונן את המנגנונים הראויים כדי להתייחס אליהם בכבוד.

גם הצעירים יצטרפו. הצבעת המחאה של 2006 תהיה הפעם הכרעה מודעת ומפוכחת. אם אינכם רוצים את ההורים על כתפיכם, ואם אתם רוצים בבוא העת לפרוש בכבוד, תבטיחו את קולכם למפלגה הזאת. הממשלה החדשה סבורה שיש לה זמן. היא טועה. הגמלאים נוהרים לקלפיות.