זו ההטרלה האולטימטיבית של הח"כים

החקיקה המורכבת שנדרשת עבור הממשלה החדשה היא שעתו הגדולה של הפיליבסטר האופוזיציוני. נחמת עניים? ייתכן. אבל כך עובדת דמוקרטיה

איילת נחמיאס ורביןפורסם: 05.05.20 , 18:06

מיקי לוי במליאה שמתכנסת לקראת הצעת החוק של פיזור הכנסת (צילום: אלכס קולומויסקי)

בתמונה: שוטר עקשן עם תמרים בכיס(צילום: אלכס קולומויסקי)

בימים אלה, יש להניח, רואים צופי ערוץ כנסת האדוקים ח"כ אחד שעולה ויורד לעיתים קרובות מהפודיום במליאה. הופ, הוא מדלג למשמע שמו, "מיקי לוי", ונואם שעות כשהוא חמוש בנעלים נוחות ומצויד בתמרים בכיס למקרה שיתחשק לו לחטוף משהו לאכול בלי שיצטרך לרדת מדוכן. "מלך הפיליבסטרים", הכתרנו את השוטר האופוזיציונר והעקשן הזה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

פיליבסטר הוא כלי שקיים מאז שנת 1790, אז הומצא בארה"ב, והוא נועד לתמרן את הפרלמנט כדי לעכב הצבעה ואולי להביא להפלתה. ניתן להשתמש בו בנאומים על הסתייגויות מהחוק, בדרישה להצבעות שמיות ובטענות תקנוניות שונות. שיא הפיליבסטר בישראל מוחזק על ידי מיקי אחר, הח"כ לשעבר מיכאל איתן מהליכוד, שב-1993 נאם 10 שעות ושבע דקות נגד התקציב של ממשלת רבין.

בשבועיים האחרונים, בשל החקיקה המורכבת שנדרשת מממשלת נתניהו-גנץ, פועלת האופוזיציה בהובלת יש עתיד-תלם לעכב דיונים והצבעות בוועדה המיוחדת, וגורמת להארכתם באמצעות הסתייגויות מהסתייגויות שונות. ההערות לחוק כוללות נושאים ענייניים לגמרי, אבל אלה לרוב בודדים ולא מספיקים לגרום עיכוב משמעותי, ולכן משולבות בעמודי ההסתייגויות (המכונים "פונץ' בננה" על שם צבעם), גם הסתייגויות שמגחיכות את המעמד.

אין ח"כ שברזומה שלו אין איזו הסתייגות אבסורדית. אני אישית הקראתי מעל דוכן הכנסת את "דירה להשכיר" בדיון על חוק ההסדרה, וכדי לעכב את חוק המרכולים ציטטתי (במלואו) את הדו"ח של המועצה לשלום הילד.

האם חשבנו שזה יעזור? ברוב המוחלט של המקרים - לא. אבל לפרלמנטרים המייצגים ציבור בוחרים אין ברירה אלא למצות עד תום את הסיכוי, גם הקלוש, להפיל הצבעה שלה הם מתנגדים. מפעם לפעם היינו מנצחים באופן מפתיע באיזו הסתייגות נקודתית, ובמקרה כזה יורדים הח"כים בחזרה לוועדה, ושם מושכים עם עוד רביזיות (דיון מחדש), הצבעה וחוזרים למליאה. באיזו עליצות היינו מדלגים לחדר הוועדה במצבים הנדירים האלה.

כל הסתייגות מקנה למגישים חמש דקות המצטברות במכפלות האמיתיות לשבועות (בחוק ההמלצות נאמנו 45 שעות). בפועל, או שמגיעים להסכמה או שהקואליציה מפעילה את סעיף 98 לתקנון ומגבילה את הדיון.

בעיקר נאמנו בשעות הקטנות של הלילה. לבד. הח"כים, מנהלות סיעות האופוזיציה והסדרנים. זהו. לעיתים היה שר תורן כנדרש, אבל לרוב ניתן היה לתפוס אותו שותה קפה אצל ציונה בפרסה (החריג היה דודי אמסלם, שהגיש את חוק ההמלצות: הוא ישב לאורך כל 45 השעות, כמעט ברציפות, הקשיב להסתייגויות והתעמת איתן).

הלילות הארוכים מלאים באדרנלין. את קארין אלהרר, חרוצה כמו שלושה ח"כים, אני זוכרת מתעקשת במליאה ב-2:00 לפנות בוקר על "נושא חדש", ששיגר את הח"כים המפהקים בחזרה לוועדת הכנסת ודוחה את ההצבעה בעוד כמה דקות.

אופוזיציה היא מקום שיש בו ניצחונות קטנים והפסדים גדולים. בישראל, בוודאי בשנים האחרונות, יש לאופוזיציה מעט מאוד כלים להתנגד לקואליציה. הפיליבסטר, מעייף ומטרחן ככל שיהיה, הוא כלי דמוקרטי אדיר גם כשהוא מסתיים בהפסד.

חברי קואליציה נוהגים, גם בימים אלה, ללגלג ולבוז לפיליבסטרים, אבל זהו תפקידה של האופוזיציה וזוהי אחריותה. אין שום סיבה שתנהג אחרת, וראוי לכבד הרבה יותר את העקשנות. מובן למה הציבור מתקשה לראות מה הוא מרוויח מההתנגדות הסיזיפית הזאת, אבל מציבור הח"כים, בטח מהקואליציה, מותר לצפות שגם אם הם ישנים קצת פחות - שיתנו כבוד לתהליך הדמוקרטי העתיק הזה.