התקיפה המינית והאלטרנטיבה המוסרית
כדי לנצח את טראמפ התכוון ביידן לשווק את עצמו כ"הפך המושלם": הגון, אמפתי ומלא חמלה. גם אם טענות טארה ריד נגדו לא יוכחו, הוא בבעיה
טארה ריד, העוזרת הפרלמנטרית לשעבר בלשכתו של ג'ו ביידן בסנאט שטוענת כי תקף אותה מינית בשנת 1993, השמיעה את הטענה החמורה נגדו כבר לפני 43 ימים, אבל השיח הציבורי סביב התלונה שלה היה רדום בראשיתו והיא הפכה לסוגיה מרכזית רק בשבוע וחצי האחרונים. בתחילת הפרשה הייתה התקשורת עסוקה בסיקור משבר הקורונה, ובמקביל כאילו המתינה לראות מה יוליד יום – האם ייחשפו ראיות חדשות שיחזקו את דבריה של ריד והאם יצוצו תלונות משמעותיות של נשים אחרות.
הבחירות לנשיאות 2020 – עוד פרשנויות:
- המלכוד הסיני של טראמפ
- טראמפ פוחד להפסיד את הנשיאות בדואר
- בצל הקורונה: טראמפ מתחזק בסקרים. למה?
- הקורונה נכנסת בין טראמפ לשמרנים
עדות שסיפקה לפני עשרה ימים שכנתה לשעבר של ריד, ושלפיה ריד סיפרה לה על התקיפה כבר לפני שנים, סימנה את נקודת המפנה: רשתות הטלוויזיה הגבירו את העיסוק בפרשה, טורי הדעה בכתבי העת המובילים החלו להיערם, ולבסוף גם ביידן, שעד לאותה נקודה הסתפק בהכחשה שפרסם צוות הקמפיין שלו, התייצב מול המצלמות והכחיש בתוקף, בקולו, את ההאשמות.
לפי שעה אין סימנים שהפרשה גרמה נזק ממשי לקמפיין הנשיאות של ביידן. רוב הסקרים שהתפרסמו בשבועות האחרונים דווקא החמיאו לו, וחלקם אף נערכו לאחר הריאיון שבו הכחיש את טענות ריד. לעת עתה אין נגדו כובד ראיות הגורם לממסד הדמוקרטי או לזרם המרכזי של פעילי המפלגה לשקול בשנית את הכתרתו למועמד הדמוקרטים לנשיאות, ויש אפילו מסה קריטית של פרשנים שמרנים הרואים בהאשמות של ריד דבר שאין להתייחס אליו ברצינות בשלב זה.
ובכל זאת, גם אם הפרשה לא תתפח אל מעבר לממדיה הנוכחיים, ניתן לזהות כבר עכשיו בעיות משמעותיות שההאשמות יכולות לגרום לקמפיין של ביידן.
להאמין (כמעט) לכל אישה
הבעיה הראשונה מבחינת ביידן היא שבלי שום קשר להאשמות עצמן, הפרשה צפויה להעלות נגדו טענות למוסר כפול: בעוד ביידן מבקש מהציבור להאמין לגרסתו בהתחשב בממצאים הדלים שהעלו בירורי ההאשמות עד כה, הוא עצמו מילא בעבר תפקיד מרכזי בהקלת נטל ההוכחה הנדרש מנשים המתלוננות על פגיעות מיניות. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה בפרשת מינויו של השופט ברט קבאנו לבית המשפט העליון ב-2018, כשד"ר קריסטין בלייזי פורד עמדה להעיד בסנאט על התקיפה המינית שקבאנו ביצע בה לדבריה. ביידן ניסה אז להכשיר את הקרקע עבורה, ובריאיון ל-NBC אמר דברים שמהם השתמע כי יש להנמיך את רף ההוכחות שבו היא צריכה לעמוד, כדי שלא תיפגע שוב מהמערכת. באירוע אחר טען שכשאישה כלשהי מתלוננת בפומבי על תקיפה מינית יש לצאת מנקודת הנחה שברמה המהותית דבריה נכונים, גם אם היא שוכחת פרטים ועובדות.
דוגמה נוספת היא התפקיד המרכזי שמילא ביידן בכל הנוגע למניעת הטרדות מיניות במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 2011 העביר ממשל אובמה לאוניברסיטאות בארה"ב מסמך המפרט קווים מנחים באשר לאופן שבו עליהן לטפל בהטרדות מיניות. מהלך זה נועד להוציא מן הכוח אל הפועל את התפיסה שלפיה אי-מניעת הטרדות מיניות היא סוג של אפליה על רקע מיני האסורה על פי חוק.
בסעיף המרכזי במסמך נקבע כי על המוסדות להכריע בתלונות מבלי שהמתלוננות יידרשו להוכיח את טענותיהן מעל לספק הסביר: כל שנדרש הוא שהאשמות המתלוננת יהיו משכנעות יותר מטענות הנאשם. במדיניות שהוצגה במסמך נקבע כי מוסדות שלא יישרו קו עם ההנחיות עלולים לאבד כספי ציבור שמעביר להם הממשל הפדרלי. ביידן, במסגרת תפקידו כסגן נשיא, היה הלב הפועם בקידום המדיניות הזו, וכעת סביר להניח שיידרש להסביר מדוע הוא זכאי לכך שנגדו יידרשו הוכחות חותכות יותר מאלה שנדרשו נגד גברים צעירים בקמפוסים.
הקרב על נפש האומה
הבעיה השנייה שנשקפת לקמפיין ביידן מהאשמותיה של ריד כלפיו היא שהן עשויות להחליש את המסר העיקרי של הקמפיין, זה שלפיו ביידן הוא אלטרנטיבה מוסרית לטראמפ.
אם עד למשבר הקורונה היינו בוחנים את מצבה של ארה"ב מגובה של 10,000 קילומטר, תוך שאנו מנטרלים את הציוצים ההזויים וההתבטאויות הבעייתיות של טראמפ, היינו מוצאים שמצבה של ארה"ב לא רע בכלל: הכלכלה משגשגת, האיומים הביטחוניים דלים, והמחויבויות הביטחוניות של ארה"ב ברחבי העולם פוחתות בהדרגה – תוך שהממשל נוקט פעולות צבאיות כשיש בכך צורך ממשי, למשל בחיסולים של אל-בגדדי וסולימאני. פירות הצמיחה אמנם חולקו באופן בלתי שוויוני והחוב הלאומי הוסיף לתפוח, אך התחושה הכללית הייתה בהחלט חיובית.
עוד על פוליטיקה אמריקנית בבלוג על פילים וחמורים / יפתח דיין
בהתחשב בנקודת הפתיחה הזו, כל מועמד דמוקרטי שהיה נבחר להתמודד מול טראמפ היה נדרש להציג קייס משכנע במיוחד לציבור האמריקני כדי לשכנעו שעליו להצביע נגד טראמפ למרות נתונים חיוביים אלה. לאור האתגר הזה החליט קמפיין ביידן לשחק על היתרונות שלו, ובראשם תדמיתו: תכונות שבעיני רבים מאפיינות את ביידן כמו הגינות, חמלה ואמפתיה עשויות להיתפס כניגוד מבורך לדייר הנוכחי בשדרות פנסילבניה 1600. לא לחינם שורת המחץ של קמפיין ביידן היא "הקרב על נפש האומה", תוך הדגשת התבטאויות של טראמפ שנתפסו כגזעניות ופעולות שנקט ממשלו כמו הפרדת ילדי מהגרים מהוריהם.
סוגיית יחסו של ביידן לנשים תמיד הוזכרה כעקב אכילס אפשרי של הקמפיין שלו. לאורך כל שנותיו בפוליטיקה הרבה ביידן לגעת בגברים ונשים כאחד. בשנים הראשונות לקריירה שלו נחשב הנוהג הזה לבלתי מזיק ואף לחיובי עבור אנשי ציבור, אך ככל שהשנים עברו הפכה סוגיית ההתנהלות של כל אדם ב"מרחב הפרטי" של אדם אחר לנושא טעון וגבר השיח על הטרדות מיניות. ביידן לא התקדם באותו קצב כמו הנורמות, ובמקרים לא מעטים נטען שהתנהגותו הייתה בלתי הולמת.
הציבור האמריקני, במיוחד בצד הליברלי, היו סלחן כלפי ביידן בהקשרים הללו, הן משום שמעולם לא יוחסה לו הטרדה מינית מובהקת והן בשל תדמיתו הנוחה. יחד עם זאת, ההאשמה המפורשת של ריד שביידן תקף אותה מינית מצטרפת לאותן התנהגויות, ולכאורה מצדיקה בדיעבד תהיות על יחסו האמיתי לנשים.
רק שלא יצוצו עוד
סביר מאוד להניח שביידן לא יצבור את אותו מטען שלילי שמלווה את טראמפ בשאלת היחס לנשים. הנשיא, למי ששכח, מואשם על-ידי לא פחות מ-25 נשים בשורה של עבירות מין הנעות בין הטרדות מיניות לאונס. ובכל זאת, אסטרטגיית הקמפיין של ביידן מחייבת אותו להיות לא רק יותר טוב מטראמפ – אלא ההפך המושלם ממנו. אם ביידן יגיע לקו הסיום מבלי שיוכל לטעון שהוא דוגמה ומופת, הוא יתקשה לשכנע מצביעי טראמפ סקפטיים ללכת איתו.
ואחרי שאמרנו את כל זה, חובה גם לחזור למציאות. משבר הקורונה מעסיק את האמריקנים פי כמה וכמה מכל עניין אחר, בוודאי יותר מטענה בודדת ובלתי מוכחת כלפי ביידן, חמורה ככל שתהיה. הדינמיקה של התפשטות המגפה עשויה להשתנות, ודעת הקהל עשויה להשתנות בעקבותיה, אבל התמודדות הממשל עם המציאות החדשה, מפרוץ המשבר ועד לבחירות, תעמוד בראש מערך השיקולים של רוב המצביעים, ובפער ניכר מיתר הנושאים.
אין פירוש הדבר שביידן יכול לנשום לרווחה, אבל לעת עתה הוא יודה לאלת המזל על התזמון שבו הגיעו ההאשמות, ויקווה שריד תישאר המתלוננת היחידה.
