אלפי עובדי קרוזים תקועים בלב ים: "אנחנו אסירים"
בלי אינטרנט ובלי שכר: אחרי שהנוסעים נשלחו הביתה, יותר מ-100 ספינות תענוגות ממשיכות לשייט בלי שום יעד, כי אסור לעובדים לרדת לחוף. צוותי בידור ועובדים אחרים שהיו אמורים לשמח את הלקוחות כלואים בחדרים ולא יודעים מתי ישובו לארצם. חלקם נדרשים לשלם על WiFi ומשחת שיניים
ענף ספינות התענוגות ספג מכה קשה במהלך משבר הקורונה: התפרצויות של הנגיף על הסיפון, סירוב של מדינות לאפשר לספינות לעגון בנמליהן ואי-ודאות בנוגע למועד שבו יוכלו הספינות לשוב ולהפליג.
משבר הקורונה – עוד מהעולם:
הנגיף מתקרב לטראמפ? חשש מהתפרצות בבית הלבן
דילמה עולמית: מתי חוזרים לשגרה?
השבתה היסטורית ברכבת של ניו יורק
חוף מבטחים: מדינות האיים ניצחו את הנגיף
בעוד בשבועות האחרונים הספיקו הנוסעים להגיע לבתיהם, עבור עשרות אלפי העובדים בספינות התענוגות דרך החתחתים נמשכת, והם תקועים בלב ים על אוניותיהם – והסוף לא נראה באופק. רבים מהעובדים האלה כבר אינם מקבלים שכר משום שהחוזה שלהם הסתיים. לחלקם אין גישה לאינטרנט, והמתח גובר. יש בהם מי שאפילו הגישו כבר תביעות נגד מעסיקיהם.
"אנחנו אסירים. אני צריך עזרה. אנחנו צריכים עזרה", אומר קאיו סלדניה, די ג'יי ברזילאי שעובד בספינה Celebrity Infinity, ששטה לה בלי שום יעד במקום כלשהו בין פלורידה לאיי בהאמה. "אנחנו צריכים להילחם כדי להגיע הביתה", אומר המוזיקאי בן ה-31. סלדניה חולק תא עם בת זוגו בת ה-29 ג'סיקה פורלאן, גם היא עובדת האונייה.
ב-13 במרץ פרסמו שלטונות ארה"ב צו שלפיו על כל ספינות התענוגות להימנע מהפלגות. ספינות שעליהן היו באותה העת נוסעים הורידו אותם מהסיפון – במקרה של חלקן היה זה הליך איטי שבעצמו היה כרוך בקשיים – אבל רוב אנשי הצוות נדרשו להישאר באוניות. עכשיו הם תקועים שם.
לפי משמר החופים האמריקני, רק במים הטריטוריאליים או בנמלים של ארה"ב יש יותר מ-100 ספינות כאלה, ועליהן יותר מ-70 אלף אנשי צוות. "אנחנו נואשים להגיע הביתה", אומרת פורלאן, ומציינת שהיא ובן זוגה העבירו שלושה שבועות סגורים בתא שלהם, ואז הפסיקו לקבל שכר ב-24 באפריל.
רוצה סבון? תשלם
העובדים האחראים לאפשר לספינות להמשיך לשוט ולתפקד – מלחים, מנקים, טבחים וכיוצא באלה – עדיין מקבלים שכר, אבל לכל מי שעבודתו הייתה לבדר את הנוסעים יש הרבה פחות מזל. החוזים של עובדים אחרים כבר הסתיימו, ולכן גם הם אינם מקבלים כסף.
חברות הספנות מספקות לאנשי הצוות חדרים ושירות בסיסי, אבל העובדים חייבים לשלם על כל שירות נוסף – אפילו על משחת שיניים וסבון. חלקם נדרשים לשלם אפילו על ה-WiFi.
"אין לנו אינטרנט חינם", אומרת וריקה ברצ'יץ', המנהלת את הספא בספינת התענוגות Maasdam. "מנקודת מבט מסוימת אני יכולה להבין אותם, אבל מנקודת מבט אנושית אני לא יכולה". ברצ'יץ', עובדת בת 55 מסרביה, הועברה ב-29 במרץ לקונינגסדם, ספינה המשייטת לה כעת לאורך החוף המערבי של ארה"ב עם 1,100 אנשי צוות משמונה ספינות שונות. "אנשים צריכים להישאר במגע עם המשפחות שלהם ולקבל עדכונים מהבית", היא אומרת. לברצ'יץ' אין מושג מתי תגיע הביתה, ועל היבשה היא לא דרכה מאז תחילת חודש מרץ.
גם מוזיקאי בן 52 העובד על ספינה אחרת מספר שכדי להשתמש ב-WiFi הוא נדרש לשלם. לדבריו גם מזון חסר. "אני מרגיש כאילו אני נמצא בבידוד כפוי", אומר האיש, שביקש להישאר בעילום שם ולא לכתוב אפילו באיזו ספינה הוא עובד, מחשש שמעסיקו יפגע בו.
רכבת הרים רגשית
החברות הגדולות שמפעילות ספינות תענוגות מואשמות כי הן אינן עושות די כדי להחזיר את העובדים הביתה, לכאורה משום שהן רוצות לחסוך כסף ולא לשלם על טיסות הצ'רטר היקרות שלהם אל מקום מוצאם. החברות מכחישות את הטענות האלה. חברת Royal Caribbean למשל טוענת שהבעיה נובעת מהסכם בינן לבין המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), הסכם שלפיו חברות הקרוז הן האחראיות במקרה שבו אנשי צוות אינם עומדים במלואן בתקנות הירידה לחוף. האחריות הזו חושפת אותן לדבריה לתביעות פליליות ואזרחיות כאחד.
לורן קריק, רקדנית בריטית על הספינה Infinity החולקת תא בספינה עם בן הזוג שלה, רוצה לדעת מדוע התהליך נמשך זמן רב כל כך. "זו פשוט רכבת הרים רגשית", אומרת קריק בת ה-29. "זה ממש מעייף ומתיש. בלילה אני לא יכולה לישון. אני כל הזמן חושבת, 'מתי אגיע הביתה?'".
ובכל זאת, לא כולם ממהרים כל כך. יש אנשי צוות שמרגישים בטוחים יותר בים וחוששים שהעיסוק התקשורתי בעניין יפגע בחברות המשלמות את משכורתם. "עבור אלה מאיתנו שאוהבים את העבודה שלהם זה עניין מסובך ומתסכל", אומר מנהל הסעדה דרום אפריקני בן 42 מאחת הספינות. לדבריו החזקת הצוות על הסיפון עולה כסף רב יותר משהיו עולות טיסות הצ'רטר, ופשוט קשה מדי להחזיר הביתה אנשים ממדינות מסוימות. "האשמה לא יכולה להיות מוטלת על החברות – היא מוטלת על ה-CDC", אמר, וביקש גם הוא להישאר בעילום שם.
לפנייה לכתב/ת 
