משחק הכיסאות בראש של נתניהו

אחרי 507 ימים, המשבר השלטוני החמור בתולדות ישראל הגיע אתמול (א') לסיומו עם הקמת ממשלת נתניהו-גנץ שהושבעה בתוספת הזמן.

השבעת ממשלה, בטח אחרי משבר גדול כל כך, אמורה להיות אירוע חגיגי במיוחד. השרים מגיעים במצב רוח מרומם לעמדות התקשורת, ועד שלא משלימים סדרה של ראיונות מייגעים, לא עוזבים את הבניין. לא הפעם.

חגיגיות לא היתה במשכן הכנסת. רוב השרים ברחו מהמיקרופונים, רק בודדים התייצבו לענות, בהם נתניהו שבאופן חריג ענה בסבלנות לכל שאלה. אבל רובם לא רצו להתעמת עם השאלות הקשות, עם התחושה החמוצה שעולה מהמשרד לקידום קהילתי, מהמשרד להתיישבות, ממשרד משאבי המים והשכלה גבוהה ועוד שברי משרדים ואגפים שהתפזרו להם כמו נוצות ברוח ונחתו פה ושם.

הידיעה שזו ממילא תהיה ממשלה גדולה ומנופחת, היקרה בתולדות ישראל, הייתה, כך מתברר, רק הפרומו. כשהחלו הכותרות לצאת ושמות המשרדים כיכבו בהודעות לתקשורת, זה נראה לפעמים כמו סצנה מ"פולישוק". נדמה שהשרים הבינו שאין במה להתגאות. את הראיונות ישמרו ליום אחר.

למרות זאת, במסדרונות הכנסת ניכרה תכונה בלתי רגילה ובעיקר ניסיון להבין את מערכת השיקולים של נתניהו בבואו להחליט מי בפנים ומי מבחוץ. חלק מהשרים ביקרו את נתניהו בחריפות על ההשפלה שהעביר את השרים יובל שטייניץ, צחי הנגבי והיו שטענו שגם זאב אלקין היה ראוי ליחס אחר.

השאלה המתבקשת הייתה אם העובדה שבעלי הפז"מ הקצר ברשימה (אמיר אוחנה, דודי אמסלם, אלי כהן ואחרים) זומנו ראשונים לנתניהו וקיבלו את מבוקשם, נובעת מכך שיחד איתם הוא מכין את הקרב הבא? האם צבע את המפלגה בצבעים ברורים לקראת עימותים שמחכים לו עם פתיחת משפטו, והחזית נגד היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט? המשותף לכל המשודרגים הרי הוא הגיבוי החד משמעי שהעניקו לנתניהו מול מערכות אכיפת החוק ותקיפתן כמעט על בסיס קבוע.

אל מול ההשערה הזאת, יש הטוענים שנתניהו הפעיל שיקולים רלוונטיים אחרים לגמרי, כמו מתן עדיפות לשרים מכהנים (כפי שאמר למיקרופונים) בתוספת שקלול כוחם הפוליטי והשפעתם הלאה בנסיבות הבעייתיות שנוצרו.

כך או כך, האיש שרשם יכולות מוכחות כקבלן פירוקים - לאחר שפירק את כחול לבן, את העבודה-גשר-מרצ ואת ימינה לשני חלקים לא שווים - הופך עכשיו לקבלן שיפוצים. ואת התוצר הסופי נראה כשהממשלה גם תתחיל לתפקד.