אחות הותקפה בבית חולים פסיכאטרי בבאר יעקב: "שוקלת לעזוב את המקצוע"

נטלי פרוסקורוב (30), אחות בבית החולים לבריאות הנפש בבאר יעקב, שהוכתה ביום חמישי האחרון על ידי אחד המאושפזים במקום, שיחזרה את רגעי האימה וסיפרה על החרדה ועל השיקולים בנוגע להמשך דרכה במקצוע.

נטלי פרוסקורוב

"הגעתי למשמרת ערב בשעה שלוש", משחזרת פרוסקורוב. "קיבלנו את המשמרת והייתי לקראת העברת סדנת בישול למטופלים. כבר הלכתי להתארגן וחזרתי לקחת אלכוג'ל לחיטוי ידיים. לפתע הרגשתי משיכה מאחור בשיער וחטפתי מכות חזקות", סיפרה. היא הוסיפה: "הרגשתי שבועטים בי, אבל לא הצלחתי לעכל את הסיטואציה, לא הצלחתי לקום, וכל הזמן גם לא הבנתי למה הוא לא מפסיק לבעוט בי".

פרוסקורוב פונתה לבית החולים קפלן ברחובות עם חבלות קשות בראשה. היא סבלה משיניים שבורות וכן משברים באפה ובארובת העין. "יש לי שקיעה של העין שצריך לתקן באמצעות ניתוח, אבל מעל הכל יש את הכאב הנפשי, הטראומה. אני מנסה להחזיק מעמד אבל זה לא קל. בכל רגע לבד אני נזכרת בתקיפה, זה לא עוזב אותי. התמונות והקולות קופצים לי לראש. גם בני המשפחה שלי מזועזעים מכל האירוע", אמרה.

היא ציינה כי מעולם לא חוותה אלימות באופן אישי במסגרת תפקידה, עד לאירוע המדובר, והוסיפה כי לא הייתה לה כל אינטראקציה ישירה עם המטופל שתקף אותה: "הייתי באירועי אלימות, אבל זה מעולם לא היה כלפיי. אני לא חושבת שאותו מטופל היה מתנפל עליי כך אם היה מאבטח בסביבה. מה שקרה לי הוא ממש לא אירוע נדיר, זה בסך הכל עוד אחד מאלפי מקרי אלימות כלפי צוותים רפואיים. הרבה אנשים אמרו לי שאם אהיה אחות בפסיכיאטריה,זה הסיכון. אני לא באתי לטפל באנשים עם בעיות נפשיות כדי לחטוף מכות".

פרוסקרוב אמרה כי היא מנסה לשקם עצמה נפשית ופיזית, ושוקלת את המשך דרכה כאחות: "הדבר הכי בטוח הוא לעזוב את המקצוע. אני חושבת על הרבה דברים, אבל נמצאת בשלב שעדיין מוקדם בו מדי לקבלת החלטות".

בעקבות תקיפתה של פרוסקורוב, התקיימה היום שביתת מחאה של האחים והאחיות במרכזיים הפסיכיאטריים למשך שעתיים.