ליצמן לימד אותנו את חשיבותו של המנכ"ל
מנכ"ל טוב למשרד ממשלתי הוא הסיכוי של כולנו להינצל מעונשם של חלק ממינויי השרים המבישים שנפלו עלינו. ההצלחה שלהם היא ההצלחה שלנו
אופס, שמחה גדולה, שר הבריאות היוצא יעקב ליצמן – שכל מה שייאמר כאן על האופן הלקוי שבו ניהל את משרדו יהיה בחזקת אנדרסטייטמנט – כנראה חזר לגמרי לאיתנו. ומה הוא עשה עם שובו לחיינו, בבריאות טובה? בחר להשתלח במנכ"ל משרדו – הפורש, יש לומר – משה בר סימן טוב. האיש, שעם כל הביקורת על תפקודו – או נכון יותר, למרות הביקורת – ללא ספק חילץ אותו והציל מקריסה מוחלטת, את המשרד ואותנו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ליצמן, במופע שובר שיאי כיעור גם בפוליטיקה שלנו, האשים את בר סימן טוב ב"בהלת יתר", ובתוך כך גם גילה לנו שבישיבת הממשלה, אחת הראשונות כנראה שדנה בנושא, אמר – מה אמר, צעק, על פי עדותו – ש"זה מוגזם". האם יכול להיות שזו הייתה הצעקה האחרונה שלו בטרם שקע לנים לא נים, שהופרע רק כשלקח חלק, בניגוד להנחיות, בתפילה רבת משתתפים שאותה גמר, איך לא, עם קורונה? מה שסיפק לו, אגב, אליבי לא רע להיכנס למוד של שר נוכח-נפקד לאורך כל המשבר. לא ברכות ואיחולים לדרכו החדשה של "ברסי", אלא הפגנת שרירים מטורללת.
ועכשיו לא נותר אלא לראות אם גם שרים אחרים, נוכחים-נפקדים, ינצלו את המומנטום להתגולל על מנכ"לי משרדיהם. למשל רפי פרץ על שמואל אבואב או משה כחלון על שי באב"ד. כל זה מוביל להרהור הבא הנוגע למקומם וחשיבותם של מנכ"לים במשרדי הממשלה, אחרי שעברנו את הפארסה המביכה של הרכבת הממשלה, ואחרי שאנחנו כבר יודעים מי יישב באיזה משרד, ואיזה כישורים מביאים – כלומר, לא מביאים – איתם חלק מהשרים החדשים.
מנכ"לים, שעד לאחרונה תויגו במשבצת הלא מחמיאה של "שלטון הפקידים", ושאת מרביתם כלל לא הכרנו. התנהלותם של בר סימן טוב, באב"ד ואבואב – עם כל הביקורת שחלקה היה מוצדק – מלמדת כמה קריטי המינוי הזה בכלל, וכמה הוא משמעותי בעת צרה. ואיך מנכ"ל המתפקד היטב יכול לחפות על שר כושל. בעבר, ובטח ובטח בממשלה שזה עתה הושלמה הרכבתה המזכירה יותר מכל פרק נפלא בסדרה "פולישוק" (שר התח"ת, למי שלא זוכר). שרים שמביאים עימם בעיקר יכולת להשתבץ במקום טוב ברשימה בעזרת חנופה או איומים ולהתברג לתפקיד עם אפס ניסיון, חפים מכל הבנה בתחום.
על מי נסמוך, למשל, במשרד החינוך מחר – על יואב גלנט, עם כל הברזלים על הכתפיים, או על אבואב, שיש לחכות ולראות אם יישאר בתפקיד? וזה נכון שבעתיים במה שנוגע לעומר ינקלביץ' בתפוצות, לאורית פרקש-הכהן באסטרטגיה, לפנינה תמנו-שטה בקליטה ולאלי כהן במודיעין. וכן, גם לאורלי לוי-אבקסיס בקידום הקהילתי או לגילה גמליאל במשרד להגנת הסביבה, שמנכ"ל טוב יוכל לאפשר לה להמשיך ולטייל בעולם (במסגרת תפקידה, כמובן).
וזה נכון גם לשרים ותיקים בתחומים חדשים, כמו לאנשים שלא בהכרח מכירים את התחום שאליו הם נכנסים – ליולי אדלשטיין בבריאות, ליועז הנדל בתקשורת, למיכאל ביטון בביטחון, וכן, גם לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שבחר כמנכ"ל באלוף במיל' אמיר אשל, מי שהיה ראש אג"ת ומפקד חיל האוויר, וזו דוגמה לבחירה באיש ראוי מאוד למשרד שיעמוד מול אתגרים קשים מאוד בעתיד הקרוב.
אז נכון, מנכ"ל זו משרת אמון, וזכותו המלאה של השר לבחור במי שנראה לו שיוכל לעבוד עימו, בכפוף לאישורי הוועדה למינוי בכירים. אבל מנכ"ל טוב, בהנחה שהוא מביא עימו לא רק יכולות מקצועיות אלא גם יושרה מקצועית – שאינו מאוים על ידי חברי המרכז, וחף מגחמות לא ענייניות – הוא גם הסיכוי של כולנו להינצל מעונשם של חלק מהמינויים המבישים שנפלו עלינו. מנכ"לים טובים, בעבודת צוות נכונה ובגיבוי השר, הם התקווה שלנו לימים טובים יותר. וכמאמר הקלישאה – ההצלחה שלהם היא ההצלחה שלנו. בלי קשר לשאלה, חשובה כשלעצמה כמובן, אם איזו מגפה או אירוע דומה לה יהפכו אותם לכוכבים שזוכים לדמות ב"ארץ נהדרת".
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
אריאלה רינגל הופמן
צילום: שלום בר טל
מומלצים